מלכות ה' בפרקים צ"ג וצ"ב – בורא ומנהיג

שני המזמורים "מִזְמ֥וֹר שִׁ֗יר לְי֣וֹם הַשַּׁבָּֽת׃"(תהילים צב א) ומזמור "יְהוָ֣ה מָלָךְ֮" סמוכים זה לזה. "יְהוָ֣ה מָלָךְ֮" הוא המזמור שהיו הלויים אומרים ביום השישי, ו"מִזְמ֥וֹר שִׁ֗יר לְי֣וֹם הַשַּׁבָּֽת׃" הוא השיר של יום השבת, כמובא בגמרא (ר"ה לא.). ונהוג לומר את שניהם בקבלת שבת. וברור שיש קשר פנימי בין שני מזמורים אלו.

ישנם שני חלקים במלכות ה' שעבורם נקרא ה' מלך על העולם.

האחד הוא מה שה' ברא את הכל, והכל שלו, אך מלכותו אינה רק במה שבתחילת הבריאה ברא את הכל, אלא הוא גם ממשיך כל העת לקיים את העולם ולדאוג לקיומו.

דבר נוסף במלכותו הוא עניין ההנהגה והמשפט שבתוך העולם, שה' מנהיג את הנבראים כמלך, מוריש ומעשיר משפיל ומרומם, וכל זה נעשה במשפט, שה' מביט אל מעשי הבריות ושופט אותם וקובע מה ראוי לתת לכל אחד ועל פי זה מנהיג את העולם, וככתוב "גדול העצה ורב העליליה אשר עיניך פקוחות על כל דרכי בני אדם לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו"(ירמיה לב,יט).

שני מזמורים אלו עוסקים בשני החלקים של מלכותו:

פרקנו עוסק בחלק הבריאה וקיום העולם, "יְ-הוָ֣ה מָלָךְ֮ ...אַף־תִּכּ֥וֹן תֵּ֝בֵ֗ל בַּל־תִּמּֽוֹט׃ נָכ֣וֹן כִּסְאֲךָ֣ מֵאָ֑ז מֵֽעוֹלָ֣ם אָֽתָּה׃"(תהילים צג א-ב), כלומר שמאז שה' כונן תֵּ֝בֵ֗ל אזי הוא מלך, כי על ידי בריאת העולם נקרא שמו מלך. וזה נקרא בדרך מליצת השיר שכסאו נָכ֣וֹן ויציב, ובהמשך המזמור מתואר שה' גם ממשיך לתת קיום לעולם. והיינו משום שישנם כוחות שרוצים להחריב את העולם וה' נלחם בהם ואינו מאפשר להם, כמו הימים והנהרות הסוערים ורוגשים, ויש בהם כח להרוס ולהציף את העולם בשטף נחשוליהם ומשבריהם, אולם הקב"ה עוצר בעדם, שהרי הוא אדיר מכל כוחות ההרס הללו, "נָשְׂא֤וּ נְהָר֨וֹת ׀ יְֽ-הוָ֗ה נָשְׂא֣וּ נְהָר֣וֹת קוֹלָ֑ם יִשְׂא֖וּ נְהָר֣וֹת דָּכְיָֽם׃"(תהילים צג ג). ואין אלו רק הימים והנהרות אלא יש הרבה כוחות הרס בתוך הבריאה, והימים והנהרות (שהם הבולטים בהם) מסמלים את כל הכוחות הללו. ומתואר בפי המשורר כאילו שהם מרעישים ומזעזעים את העולם בזעפם, וה' הוא מלך תמידי במה שהוא מקיים את העולם ואינו מניח להם להרוס את העולם.

פרק צ"ב עוסק בחלק השני של מלכות ה', דהיינו הנהגת המשפט והענקת הטוב בעולם. והנה גם במזמור זה ישנה תופעה מקבילה; הקב"ה מציב בעולם הנהגת משפט ישרה, אולם הנה קמים הרשעים ומתפרצים נגד הנהגתו יתברך, ומבקשים להשתלט על העולם להצליח בו ולתפוס מקום נכבד, "בִּפְרֹ֤חַ רְשָׁעִ֨ים ׀ כְּמ֥וֹ עֵ֗שֶׂב וַ֭יָּצִיצוּ כָּל־פֹּ֣עֲלֵי אָ֑וֶן לְהִשָּֽׁמְדָ֥ם עֲדֵי־עַֽד׃"(תהילים צב ח). גם כאן הקב"ה אינו מאפשר זאת ובסופו של דבר כל פריחתם היא רגעית "לְהִשָּֽׁמְדָ֥ם עֲדֵי־עַֽד׃", "כִּ֤י הִנֵּ֪ה אֹיְבֶ֡יךָ ׀ יְֽ-הוָ֗ה כִּֽי־הִנֵּ֣ה אֹיְבֶ֣יךָ יֹאבֵ֑דוּ יִ֝תְפָּרְד֗וּ כָּל־פֹּ֥עֲלֵי אָֽוֶן"(תהילים צב י). ולעומת זאת הצדיקים, בסופו של דבר, הנצחון יהיה שלהם, "וַתָּ֣רֶם כִּרְאֵ֣ים קַרְנִ֑י בַּ֝לֹּתִ֗י בְּשֶׁ֣מֶן רַעֲנָֽן׃ וַתַּבֵּ֥ט עֵינִ֗י בְּשׁ֫וּרָ֥י בַּקָּמִ֖ים עָלַ֥י מְרֵעִ֗ים תִּשְׁמַ֥עְנָה אָזְנָֽי׃ צַ֭דִּיק כַּתָּמָ֣ר יִפְרָ֑ח כְּאֶ֖רֶז בַּלְּבָנ֣וֹן יִשְׂגֶּֽה׃"(תהילים צב יא-יג). הצדיקים הם שיעלו מעלה מעלה והעולם כולו יהיה עבורם, והרשעים ינחלו את המפלה הראויה להם.

תסיסת הים הרוגש ומבקש להחריב את העולם מקבילה לבקשת הרשעים להרוס את מלכות ה' מצד המשפט. ומצינו שהנביא מדמה את הרשעים לים סוער, "וְהָרְשָׁעִ֖ים כַּיָּ֣ם נִגְרָ֑שׁ כִּ֤י הַשְׁקֵט֙ לֹ֣א יוּכָ֔ל"(ישעיה נז כ).

כמו כן כל אדם בפרטיות מתמודד בשתי מערכות אלו, מצד אחד יש לו מערכה לקיום הגוף והוא צריך להתמודד עם כל הסכנות המאיימות על גופו, הן להגן על עצמו ולהישמר ממחלות ושונאים, הן לדאוג לפרנסת מזונו. ויחד עם זה עליו להתמודד במערכה הרוחנית על טהרת נשמתו, שקיים בקרבו יצר הרע המאיים להכריתו מארץ החיים ורוצה להשתלט עליו, והוא נלחם עמו להגן על מצבו הרוחני. וכשם שה' מנהיג את העולם בשני חלקים האלו, במקביל לזה ניתן לאדם מצד בחינת צלם אלוקים האחריות על עצמו לשמור על עצמו בגשמיות וברוחניות.