מצאתי דוד עבדי בשמן קדשי משחתיו – מלכות דוד בשליחות ה'
מָ֭צָאתִי דָּוִ֣ד עַבְדִּ֑י בְּשֶׁ֖מֶן קָדְשִׁ֣י מְשַׁחְתִּֽיו׃
(תהילים פט כא)
שמן המשחה הוא מסממני מלכות ה', ומשיחת המלכים בשמן זה, משמעותה שהקב"ה, מלך מלך המלכים, חולק מכבודו לבשר ודם ומשחו בשמן קדשו, ובכך מאציל עליו מכח מלכותו, וכמו שכתב הרמב"ן: "ולא ינתן על זר שאיננו לי. ולכן יימשחו בו המלכים והכהנים הגדולים, כי שניהם משיחי ה' "(רמב"ן שמות ל לג).
לכן רק מלכי בית דוד נמשחים בשמן המשחה, שכן קב"ה ממליכם על ישראל, בשמו ובשליחותו, בעוד שמלכות ישראל הינה מלכות שהעם ממליך על עצמו, ומלכי ישראל אינם נמשחים בשמן זה (הוריות יא:).
והן אמנם כי המלכות המוחלטת על ישראל הינה מלכות ה', "כה אמר ה' מלך ישראל וגואלו ה' צבאו-ת אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין א-להים"(ישעיה מד ו), הרי שמלכי בית דוד מכהנים כשליחי מלכותו יתברך, והקב"ה הוא המוסר בידם את כסא ממלכתו להנהיג את עמו בשמו, כמו שנאמר: "וישב שלמה על כסא ה' למלך תחת דוד אביו"; "ויבחר בשלמה בני לשבת על כסא מלכות ה' על ישראל"; "ויאמר ה' אל שמואל... מלא קרנך שמן ולך אשלחך אל ישי בית הלחמי כי ראיתי בבניו לי מלך". זהו אפוא עניינה של מלכות בית דוד, "לי מלך", מלך של ה', היושב על כסא מלכות ה' למלוך בשמו.
וכן אמרו רבותינו: "כל המורד במלכות בית דוד חייב מיתה"(תוספתא תרומות פ"ז ה"כ), לפי שהוא כמורד במלכות שמים. ובשונה מדינו של המורד בשאר מלכויות, שאם רצה המלך לפטור אותו מן הדין הרשות בידו, הרי שהמורד במלכות בית דוד חייב מיתה מצד כבוד שמים, ואפילו אם המלך מחל על כבודו אין כבודו מחול, ואינו יכול להמתיק את הדין (עיין רמב"ם מלכים פ"ג ה"ח; כתבי הרי"ז הלוי סימן קיב).