תפילת יחזקיהו מלך יהודה סביב עליית סנחריב עליו
תפילה-תלונה זו שומה לפי דעתי בפי יחזקיהו מלך יהודה אחרי עלות סנחריב בשנת ארבע-עשרה למלכות יחזקיהו על כל ערי יהודה הבצורות ויתפשם, ויחזקיהו התרפס לפניו וישלח אליו לאמר חטאתי שוב מעלי את אשר תתן עלי אשא, ונאלץ לנצל את אוצר בית ה' ואת אוצרות בית המלך וגם לקצץ את דלתות ההיכל ולתת הכל למלך אשור (מלכים ב יח יג-יז).
חַֽסְדֵ֣י ה' עוֹלָ֣ם אָשִׁ֑ירָה לְדֹ֥ר וָדֹ֓ר אוֹדִ֖יעַ אֱמוּנָתְךָ֣ בְּפִֽי: כִּֽי-אָמַ֗רְתִּי ע֭וֹלָם חֶ֣סֶד יִבָּנֶ֑ה שָׁמַ֓יִם תָּכִ֖ן אֱמוּנָתְךָ֣ בָהֶֽם:
(תהילים פט ב-ג)
שני הפסוקים הללו מקושרים יחד בתור פתיחה, וכוונתם: כי לעולם ישיר ויודיע חסד ה' ואמונתו, ואם כי הם עתה, לפי תיאור המצב בסוף הפרק, בבחינת מכוסים, אולם סופם להיגלות אורם, ובעולם החסד ישוב "יִבָּנֶ֑ה" ו"שָׁמַ֓יִם תָּכִ֖ן אֱמוּנָתְךָ֣ בָהֶֽם". "תָּכִ֖ן" הוא מגזרת "כָּן", "מכון", שהוראתם בסיס, כלומר - תשיב בשמים אֱמוּנָתְךָ֣ על כנה לשוב ולמשול על פיה.
צֶ֣דֶק וּ֭מִשְׁפָּט מְכ֣וֹן כִּסְאֶ֑ךָ חֶ֥סֶד וֶ֝אֱמֶ֗ת יְֽקַדְּמ֥וּ פָנֶֽיךָ: אַשְׁרֵ֣י הָ֭עָם יוֹדְעֵ֣י תְרוּעָ֑ה ה' בְּֽאוֹר-פָּנֶ֥יךָ יְהַלֵּכֽוּן:
(תהילים פט טו-טז)
שני הפסוקים מקושרים יחד: כי לאחר שתיאר בפסוק הראשון את כסא הכבוד ותיאר כי ה' ישב על כסא קדשו ו"חֶ֥סֶד וֶ֝אֱמֶ֗ת" קדמו שם בשמים פניו; הגיע לעבדיו עתה המועד, לפי נימוסי המלוכה, להריע לכבוד המלך, ו"אַשְׁרֵ֣י" לעם ישראל, "הָ֭עָם יוֹדְעֵ֣י תְרוּעָ֑ה" לכבוד ה', כי ה' יענה להם בהאירו פניו אליהם, ו"בְּֽאוֹר-פָּנֶ֥יךָ יְהַלֵּכֽוּן" - מאתך.
כִּ֣י לה' מָֽגִנֵּ֑נוּ וְלִקְד֖וֹשׁ יִשְׂרָאֵ֣ל מַלְכֵּֽנוּ:
(תהילים פט יט)
ה-למ"ד במילים: "לה' " ו"וְלִקְד֖וֹשׁ" - הוראתם כ-למ"ד החיזוק שבערבית, וכוונת הכתוב: אכן "ה' " הוא "מָֽגִנֵּ֑נוּ" ואכן "קְד֖וֹשׁ יִשְׂרָאֵ֣ל" הוא "מַלְכֵּֽנוּ" (דוד ילין בפירושו לאיוב).
כְּ֭יָרֵחַ יִכּ֣וֹן עוֹלָ֑ם וְעֵ֥ד בַּ֝שַּׁ֗חַק נֶאֱמָ֥ן סֶֽלָה:
(תהילים פט לח)
"וְעֵ֥ד בַּ֝שַּׁ֗חַק נֶאֱמָ֥ן סֶֽלָה" - נראה לי הכוונה: כי ה"יָרֵחַ" הוא אות וְעֵ֥ד נֶאֱמָ֥ן על התמורות והחליפות העלולות לבוא על בית דוד: כי עיתים ירבה אורו, ועיתים ימעט, אבל לעולם לא יחשך כי אם ישוב ויתחדש. ועל עדות זו למלכות בית דוד מן הלבנה מרמז מאמר רבי לר' חייא: "זיל לעין טב וקדשיה לירחא ושלח לי סימנא דוד מלך ישראל חי וקיים"(ראש השנה כח.), ופירש ר' שלמה יצחקי: "דוד מלך ישראל נמשל כלבנה...".
נֵ֭אַרְתָּה בְּרִ֣ית עַבְדֶּ֑ךָ חִלַּ֖לְתָּ לָאָ֣רֶץ נִזְרֽוֹ:
(תהילים פט מ)
"נֵ֭אַרְתָּה בְּרִ֣ית עַבְדֶּ֑ךָ" - כי עוד בשנה הראשונה למלכו הכין חזקיהו את לבו לכרות יחד עם העם ברית לה', כי כן יוצא מנאומו לפני העם, שהובא בדברי הימים, לאמר: "עתה עם לבבי לכרות ברית לה' א-להי ישראל..."(דברי הימים ב כט י).
פָּרַ֥צְתָּ כָל-גְּדֵרֹתָ֑יו שַׂ֖מְתָּ מִבְצָרָ֣יו מְחִתָּה:
(תהילים פט מא)
כי, ככתוב, נתפשו כל ערי יהודה הבצורות ביד סנחריב.
הִשְׁבַּ֥תָּ מִטְּהָר֑וֹ וְ֝כִסְא֗וֹ לָאָ֥רֶץ מִגַּֽרְתָּה:
(תהילים פט מה)
"הִשְׁבַּ֥תָּ מִטְּהָר֑וֹ" - מרמז כנראה על מה שהוכרח להריק את אוצר בית ה' ולקצץ את דלתות ההיכל - מעשה שהשבית את נפשו מטהרה, באשר בקרב ליבו הרגיש שאין מעשה זה נקי מדופי.
הִ֭קְצַרְתָּ יְמֵ֣י עֲלוּמָ֑יו הֶֽעֱטִ֨יתָ עָלָ֖יו בּוּשָׁ֣ה סֶֽלָה:
(תהילים פט מו)
"הִ֭קְצַרְתָּ יְמֵ֣י עֲלוּמָ֑יו" - כי מעוצר רעה ויגון יקצרו ימיו, והוא אז עודנו צעיר לימים כבן שלשים ותשע, כי בן עשרים וחמש שנה היה במלכו וסנחריב עלה בשנת ארבע עשרה למלכותו. "הֶֽעֱטִ֨יתָ עָלָ֖יו בּוּשָׁ֣ה" - למעלה בפסוק מ"ב אמר כי הָיָ֥ה חֶ֝רְפָּ֗ה לִשְׁכֵנָֽיו, על הכוונה שהאויב גבר עליו במלחמה, ופה הכוונה על הבושה בעקב ההתרפסות לפני סנחריב, שהוכרח לעשות לו חונף ולמלא אחרי כל דרישותיו.
אַיֵּ֤ה חֲסָדֶ֖יךָ הָרִאשֹׁנִ֥ים אֲ-דֹנָ֑י נִשְׁבַּ֥עְתָּ לְ֝דָוִ֗ד בֶּאֱמוּנָתֶֽךָ:
(תהילים פט נ)
"אַיֵּ֤ה חֲסָדֶ֖יךָ הָרִאשֹׁנִ֥ים" - מרמז על הצלחתו עד הנה, כאשר מעיד על זה הכתוב במלכים בדברים האלה: "והיה ה' עמו בכל אשר יצא ישכיל"(מלכים ב יח ז).
זְכֹ֣ר אֲ֭-דֹנָי חֶרְפַּ֣ת עֲבָדֶ֑יךָ שְׂאֵתִ֥י בְ֝חֵיקִ֗י כָּל-רַבִּ֥ים עַמִּֽים:
(תהילים פט נא)
"כָּל" חסר מ"ם השימוש, כאילו היה כתוב: 'זְכֹ֣ר אֲ֭-דֹנָי חֶרְפַּ֣ת עֲבָדֶ֑יךָ שְׂאֵתִ֥י בְ֝חֵיקִ֗י מכל רַבִּ֥ים עַמִּֽים'.
אֲשֶׁ֤ר חֵרְפ֖וּ אוֹיְבֶ֥יךָ ה' אֲשֶׁ֥ר חֵ֝רְפ֗וּ עִקְּב֥וֹת מְשִׁיחֶֽךָ:
(תהילים פט נב)
"חֵ֝רְפ֗וּ עִקְּב֥וֹת מְשִׁיחֶֽךָ" - הכוונה: שהיו מחרפים אותו ומלעיבים בו על אשר נסוג אחור עד ירושלים.