א מַ֝שְׂכִּ֗יל לְאֵיתָ֥ן הָֽאֶזְרָחִֽי׃ ב חַֽסְדֵ֣י יְ֭הוָה עוֹלָ֣ם אָשִׁ֑ירָה לְדֹ֥ר וָדֹ֓ר ׀ אוֹדִ֖יעַ אֱמוּנָתְךָ֣ בְּפִֽי׃ ג כִּֽי־אָמַ֗רְתִּי ע֭וֹלָם חֶ֣סֶד יִבָּנֶ֑ה שָׁמַ֓יִם ׀ תָּכִ֖ן אֱמוּנָתְךָ֣ בָהֶֽם׃ ד כָּרַ֣תִּֽי בְ֭רִית לִבְחִירִ֑י נִ֝שְׁבַּ֗עְתִּי לְדָוִ֥ד עַבְדִּֽי׃ ה עַד־ע֭וֹלָם אָכִ֣ין זַרְעֶ֑ךָ וּבָנִ֨יתִי לְדֹר־וָד֖וֹר כִּסְאֲךָ֣ סֶֽלָה׃ ו וְי֘וֹד֤וּ שָׁמַ֣יִם פִּלְאֲךָ֣ יְהוָ֑ה אַף־אֱ֝מֽוּנָתְךָ֗ בִּקְהַ֥ל קְדֹשִֽׁים׃ ז כִּ֤י מִ֣י בַ֭שַּׁחַק יַעֲרֹ֣ךְ לַיהוָ֑ה יִדְמֶ֥ה לַ֝יהוָ֗ה בִּבְנֵ֥י אֵלִים׃ ח אֵ֣ל נַ֭עֲרָץ בְּסוֹד־קְדֹשִׁ֣ים רַבָּ֑ה וְ֝נוֹרָ֗א עַל־כָּל־סְבִיבָֽיו׃ ט יְהוָ֤ה ׀ אֱלֹ֘הֵ֤י צְבָא֗וֹת מִֽי־כָֽמ֖וֹךָ חֲסִ֥ין ׀ יָ֑הּ וֶ֝אֱמֽוּנָתְךָ֗ סְבִיבוֹתֶֽיךָ׃ י אַתָּ֣ה מ֭וֹשֵׁל בְּגֵא֣וּת הַיָּ֑ם בְּשׂ֥וֹא גַ֝לָּ֗יו אַתָּ֥ה תְשַׁבְּחֵֽם׃ יא אַתָּ֤ה דִכִּ֣אתָ כֶחָלָ֣ל רָ֑הַב בִּזְר֥וֹעַ עֻ֝זְּךָ֗ פִּזַּ֥רְתָּ אוֹיְבֶֽיךָ׃ יב לְךָ֣ שָׁ֭מַיִם אַף־לְךָ֥ אָ֑רֶץ תֵּבֵ֥ל וּ֝מְלֹאָ֗הּ אַתָּ֥ה יְסַדְתָּֽם׃ יג צָפ֣וֹן וְ֭יָמִין אַתָּ֣ה בְרָאתָ֑ם תָּב֥וֹר וְ֝חֶרְמ֗וֹן בְּשִׁמְךָ֥ יְרַנֵּֽנוּ׃ יד לְךָ֣ זְ֭רוֹעַ עִם־גְּבוּרָ֑ה תָּעֹ֥ז יָ֝דְךָ֗ תָּר֥וּם יְמִינֶֽךָ׃ טו צֶ֣דֶק וּ֭מִשְׁפָּט מְכ֣וֹן כִּסְאֶ֑ךָ חֶ֥סֶד וֶ֝אֱמֶ֗ת יְֽקַדְּמ֥וּ פָנֶֽיךָ׃ טז אַשְׁרֵ֣י הָ֭עָם יוֹדְעֵ֣י תְרוּעָ֑ה יְ֝הוָ֗ה בְּֽאוֹר־פָּנֶ֥יךָ יְהַלֵּכֽוּן׃ יז בְּ֭שִׁמְךָ יְגִיל֣וּן כָּל־הַיּ֑וֹם וּבְצִדְקָתְךָ֥ יָרֽוּמוּ׃ יח כִּֽי־תִפְאֶ֣רֶת עֻזָּ֣מוֹ אָ֑תָּה וּ֝בִרְצֹנְךָ֗ תרים (תָּר֥וּם) קַרְנֵֽנוּ׃ יט כִּ֣י לַֽ֭יהוָה מָֽגִנֵּ֑נוּ וְלִקְד֖וֹשׁ יִשְׂרָאֵ֣ל מַלְכֵּֽנוּ׃ כ אָ֤ז דִּבַּ֥רְתָּֽ־בְחָ֡זוֹן לַֽחֲסִידֶ֗יךָ וַתֹּ֗אמֶר שִׁוִּ֣יתִי עֵ֭זֶר עַל־גִּבּ֑וֹר הֲרִימ֖וֹתִי בָח֣וּר מֵעָֽם׃ כא מָ֭צָאתִי דָּוִ֣ד עַבְדִּ֑י בְּשֶׁ֖מֶן קָדְשִׁ֣י מְשַׁחְתִּֽיו׃ כב אֲשֶׁ֣ר יָ֭דִי תִּכּ֣וֹן עִמּ֑וֹ אַף־זְרוֹעִ֥י תְאַמְּצֶֽנּוּ׃ כג לֹֽא־יַשִּׁ֣א אוֹיֵ֣ב בּ֑וֹ וּבֶן־עַ֝וְלָ֗ה לֹ֣א יְעַנֶּֽנּוּ׃ כד וְכַתּוֹתִ֣י מִפָּנָ֣יו צָרָ֑יו וּמְשַׂנְאָ֥יו אֶגּֽוֹף׃ כה וֶֽאֶֽמוּנָתִ֣י וְחַסְדִּ֣י עִמּ֑וֹ וּ֝בִשְׁמִ֗י תָּר֥וּם קַרְנֽוֹ׃ כו וְשַׂמְתִּ֣י בַיָּ֣ם יָד֑וֹ וּֽבַנְּהָר֥וֹת יְמִינֽוֹ׃ כז ה֣וּא יִ֭קְרָאֵנִי אָ֣בִי אָ֑תָּה אֵ֝לִ֗י וְצ֣וּר יְשׁוּעָתִֽי׃ כח אַף־אָ֭נִי בְּכ֣וֹר אֶתְּנֵ֑הוּ עֶ֝לְי֗וֹן לְמַלְכֵי־אָֽרֶץ׃ כט לְ֭עוֹלָ֗ם אשמור־(אֶשְׁמָר־)ל֣וֹ חַסְדִּ֑י וּ֝בְרִיתִ֗י נֶאֱמֶ֥נֶת לֽוֹ׃ ל וְשַׂמְתִּ֣י לָעַ֣ד זַרְע֑וֹ וְ֝כִסְא֗וֹ כִּימֵ֥י שָׁמָֽיִם׃ לא אִם־יַֽעַזְב֣וּ בָ֭נָיו תּוֹרָתִ֑י וּ֝בְמִשְׁפָּטַ֗י לֹ֣א יֵלֵכֽוּן׃ לב אִם־חֻקֹּתַ֥י יְחַלֵּ֑לוּ וּ֝מִצְוֺתַ֗י לֹ֣א יִשְׁמֹֽרוּ׃ לג וּפָקַדְתִּ֣י בְשֵׁ֣בֶט פִּשְׁעָ֑ם וּבִנְגָעִ֥ים עֲוֺנָֽם׃ לד וְ֭חַסְדִּי לֹֽא־אָפִ֣יר מֵֽעִמּ֑וֹ וְלֹֽא־אֲ֝שַׁקֵּ֗ר בֶּאֱמוּנָתִֽי׃ לה לֹא־אֲחַלֵּ֥ל בְּרִיתִ֑י וּמוֹצָ֥א שְׂ֝פָתַ֗י לֹ֣א אֲשַׁנֶּֽה׃ לו אַ֭חַת נִשְׁבַּ֣עְתִּי בְקָדְשִׁ֑י אִֽם־לְדָוִ֥ד אֲכַזֵּֽב׃ לז זַ֭רְעוֹ לְעוֹלָ֣ם יִהְיֶ֑ה וְכִסְא֖וֹ כַשֶּׁ֣מֶשׁ נֶגְדִּֽי׃ לח כְּ֭יָרֵחַ יִכּ֣וֹן עוֹלָ֑ם וְעֵ֥ד בַּ֝שַּׁ֗חַק נֶאֱמָ֥ן סֶֽלָה׃ לט וְאַתָּ֣ה זָ֭נַחְתָּ וַתִּמְאָ֑ס הִ֝תְעַבַּ֗רְתָּ עִם־מְשִׁיחֶֽךָ׃ מ נֵ֭אַרְתָּה בְּרִ֣ית עַבְדֶּ֑ךָ חִלַּ֖לְתָּ לָאָ֣רֶץ נִזְרֽוֹ׃ מא פָּרַ֥צְתָּ כָל־גְּדֵרֹתָ֑יו שַׂ֖מְתָּ מִבְצָרָ֣יו מְחִתָּה׃ מב שַׁ֭סֻּהוּ כָּל־עֹ֣בְרֵי דָ֑רֶךְ הָיָ֥ה חֶ֝רְפָּ֗ה לִשְׁכֵנָֽיו׃ מג הֲ֭רִימוֹתָ יְמִ֣ין צָרָ֑יו הִ֝שְׂמַ֗חְתָּ כָּל־אוֹיְבָֽיו׃ מד אַף־תָּ֭שִׁיב צ֣וּר חַרְבּ֑וֹ וְלֹ֥א הֲ֝קֵימֹת֗וֹ בַּמִּלְחָמָֽה׃ מה הִשְׁבַּ֥תָּ מִטְּהָר֑וֹ וְ֝כִסְא֗וֹ לָאָ֥רֶץ מִגַּֽרְתָּה׃ מו הִ֭קְצַרְתָּ יְמֵ֣י עֲלוּמָ֑יו הֶֽעֱטִ֨יתָ עָלָ֖יו בּוּשָׁ֣ה סֶֽלָה׃ מז עַד־מָ֣ה יְ֭הוָה תִּסָּתֵ֣ר לָנֶ֑צַח תִּבְעַ֖ר כְּמוֹ־אֵ֣שׁ חֲמָתֶֽךָ׃ מח זְכָר־אֲנִ֥י מֶה־חָ֑לֶד עַל־מַה־שָּׁ֝֗וְא בָּרָ֥אתָ כָל־בְּנֵי־אָדָֽם׃ מט מִ֤י גֶ֣בֶר יִֽ֭חְיֶה וְלֹ֣א יִרְאֶה־מָּ֑וֶת יְמַלֵּ֨ט נַפְשׁ֖וֹ מִיַּד־שְׁא֣וֹל סֶֽלָה׃ נ אַיֵּ֤ה ׀ חֲסָדֶ֖יךָ הָרִאשֹׁנִ֥ים ׀ אֲדֹנָ֑י נִשְׁבַּ֥עְתָּ לְ֝דָוִ֗ד בֶּאֱמוּנָתֶֽךָ׃ נא זְכֹ֣ר אֲ֭דֹנָי חֶרְפַּ֣ת עֲבָדֶ֑יךָ שְׂאֵתִ֥י בְ֝חֵיקִ֗י כָּל־רַבִּ֥ים עַמִּֽים׃ נב אֲשֶׁ֤ר חֵרְפ֖וּ אוֹיְבֶ֥יךָ ׀ יְהוָ֑ה אֲשֶׁ֥ר חֵ֝רְפ֗וּ עִקְּב֥וֹת מְשִׁיחֶֽךָ׃ נג בָּר֖וּךְ יְהוָ֥ה לְ֝עוֹלָ֗ם אָ֘מֵ֥ן ׀ וְאָמֵֽן׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

מצודת דוד

רבי דוד אלטשולר

פסוק ב:
חסדי ה׳‎. החסד שעשה ה׳‎ עמנו אשירה לעולם ולכל דור אודיע בפי מה שהאמתת את דבריך:
פסוק ג:
כי אמרתי. כי אומר אני חסד אל יהיה בנוי ומתוקן עד עולם:
פסוק ג:
שמים. כימי עמידת השמים תהיה נכון אמונתך:
פסוק ד:
כרתי. ר״‎ל וזהו החסד שאמר כרתי ברית לבחירי וחוזר ומפרש נשבעתי לדוד עבדי:
פסוק ה:
אכין זרעך. להיות נכונים למלוכה:
פסוק ה:
כסאך סלה. כסא המלכות הנתון לך לרשת לזרעך יהיה עד עולם כי אף שתבוטל בימי הגולה הנה תשוב בימי המשיח ולא תופסק עוד:
פסוק ו:
ויודו. אז צבא השמים יודו על הפלאים שתעשה בימי המשיח ואף אמונת הבטחתך יסופר בקהל קדושים המה בני ישראל:
פסוק ז:
יערוך לה׳‎. יערוך עצמו להיות דומה לה׳‎ להבטיח ולקיים:
פסוק ז:
ידמה וגו׳‎. כפל הדבר במ״‎ש:
פסוק ח:
אל נערץ. כי הוא אל אמיץ בחבורת עדת קדושים רבה וגדולה הם מלאכי מעלה:
פסוק ח:
על כל סביביו. הם המלאכים המסבבים כסא כבודו:
פסוק ט:
חסין יה. אתה ה׳‎ החזק מאוד:
פסוק ט:
ואמונתך. האמונה היא מעולם סביבותיך ולא תתפרד ממך:
פסוק י:
בגאות הים. בחוזק הים וגאונו:
פסוק י:
בשוא. בהתרומם גליו אתה תשקיעם ותשפיל׳‎:
פסוק יא:
כחלל רהב. כמו החלל המדוכא כן דכאת רהב הם מצרים הקרוי רהב:
פסוק יא:
פזרת אויביך. הם מלכי כנען:
פסוק יב:
לך שמים. שלך השמים:
פסוק יב:
ומלואה. הבריות שממלאים את העולם:
פסוק יג:
וימין. הוא דרום כי מזרח נקרא קדם והעומד קדמת פניו לקדם מול השמש ימינו א״‎כ לדרום ומערב קרוי אחור כי אז אחוריו למערב:
פסוק יג:
בשמך ירננו. ר״‎ל פלאי גבהם יעוררו הבריות לרנן בפלאי שמך:
פסוק יד:
זרוע עם גבורה. ר״‎ל זרועך נטויה על כל ובכולם תעשה גבורות:
פסוק יד:
תרום ימינך. להיות עליון על כל:
פסוק טו:
מכון. הכנת כסאך היא בצדק ובמשפט לא לפי כח הזרוע:
פסוק טו:
יקדמו פניך. יקדימו לבוא לפניך להנהיג בהם את בני העול׳‎:
פסוק טז:
יודעי תרועה. היודעים להתחבר ולהדבק במקום:
פסוק טז:
באור פניך. המה ילכו באור התשועה הבאה מלפניך:
פסוק יז:
בשמך. בתשועת שמך יגילון כל הימים:
פסוק יח:
תפארת. אתה הוא המפאר חזקם ובעת תמלא רצון תרום קרן ממשלתנו:
פסוק יט:
כי לה׳‎ וגו׳‎. כאשר היה מגננו לה׳‎ אז תרומם קרן ר״‎ל כאשר היו המלכים המגינים על עמים יראי ה׳‎ אז משלו ממשל רב:
פסוק יט:
ולקדוש וגו׳‎. כפל הדבר במ״‎ש:
פסוק כ:
אז. בעת המלכת אותו דברת בחזון לחסידך הוא שמואל הנביא:
פסוק כ:
שויתי. ר״‎ל נתתי לדוד כח וממשלה:
פסוק כ:
בחור. הנבחר שבכולן הרימותי מתוך העם להמליכו:
פסוק כא:
מצאתי. אותו מצאתי בבני ישי ומשחתיו על ידך:
פסוק כב:
תכון עמו. תהיה נכונה עמו לעזרה:
פסוק כב:
תאמצנו. להתגבר עוד על שונאיו:
פסוק כג:
לא ישיא. לא יהיה לו כנושה לקחת עשרו:
פסוק כה:
עמו. יהיו תמיד עמו:
פסוק כה:
ובשמי. בעזר שמי:
פסוק כו:
ידו. ממשלתו יהיה בהולכי ימים ונהרות למרחקי ארץ:
פסוק כז:
אבי אתה. ר״‎ל כל בטחונו יהיה עלי כבטחון הבן על האב:
פסוק כח:
בכור אתנהו. להיות גדול על כל כמו הבכור על שאר הבנים:
פסוק כח:
עליון וגו׳‎. כפל הדבר במ״‎ש לתוספת ביאור:
פסוק כט:
ובריתי. הברית שכרתי לו תהיה נאמנת ומקוימת:
פסוק ל:
ושמתי וגו׳‎. שיהיו גם המה בממשלה ההיא:
פסוק ל:
וכסאו. כסא זרעו:
פסוק לא:
אם יעזבו. אבל אם יעזבו בניו תורתי:
פסוק לג:
ופקדתי. אז אחסר מהם המלוכה בעבור פורעניות גמול פשעם:
פסוק לג:
ובנגעים. אייסרם בנגעים גמול עוונם:
פסוק לד:
וחסדי. אבל לא אפיר חסדי מכל וכל לקחת ממנו המלוכה לעולם כי תשוב לזרעו בימי המשיח:
פסוק לד:
באמונתי. במה שהבטחתיו באמונה:
פסוק לה:
לא אחלל בריתי. מכל וכל לכלות המלוכה מזרעו:
פסוק לו:
אחת וגו׳‎. שבועה מיוחדת נשבעתי בקדושתי והיא תקום ולא תשתנה:
פסוק לו:
אם לדוד אכזב. גזם ולא אמר והרי הוא כאילו אמר כך וכך יהיה אם אכזב לדוד, ואמר לשון הנופל באדם וכן אם יבואון אל מנוחתי (לקמן צ״‎ה) ורבים כמוהו:
פסוק לז:
זרעו לעולם יהיה. בממשלת המלוכה כי אם יופסק זמן מה תשוב עוד בימי המשיח:
פסוק לז:
וכסאו כשמש. עד עולם כימי השמש יהיה כסאו נגדי להשגיח בו:
פסוק לח:
כירח. במו הירח כן זרעו יכון עד עולם על כסא המלוכה:
פסוק לח:
ועד בשחק. והוא קבוע לו בשחק לעד נאמן עד עולם שתתמיד בו המלוכה עד עולם כימי הירח וכפל הדבר לחוזק:
פסוק לט:
ואתה זנחת. והנה בעבור העון עזבת אותו ומאסת בו כאשר אמרת ופקדתי בשבט פשעם:
פסוק לט:
התעברת. נתמלאת עברה עם משיחך זה צדקיה שנמסר ביד נ״‎נ על שמרה בדבר ה׳‎ בשבועה שנשבע בה׳‎:
פסוק מ:
נארתה. הרחקת הבריות שעם דוד וחללת נזרו להשליכו לארץ:
פסוק מא:
פרצת וגו׳‎. וכל הרוצה בא בו ר״‎ל נתת אותו להפקר:
פסוק מא:
מחתה. להיות מושבר והרוס:
פסוק מב:
כל עוברי דרך. כדבר ההפקר אשר כל מוצאה רומסה ודורכה:
פסוק מד:
אף תשיב וגו׳‎. עם כי חרבו היתה לטושה וחדודה להכות בו את האויב הנה השבת החדוד לאחוריו לבל יוכל להכות בו את האויב וגם לא הקמת אותו במלחמה להנצל הוא מיד האויב ר״‎ל אף אם היה לפי הטבע מקום להתגבר הוא על האויב נלחמו עמו ממרום ולא נתגבר וגם נפל עוד:
פסוק מה:
השבת. בטלת אותו מזוהר הצלחתו והפלת כסאו לארץ:
פסוק מו:
ימי עלומיו. ימי הנערות ר״‎ל ימיו הטובים הקצרת והעטפת עליו בושה לעולם ר״‎ל זמן רב:
פסוק מז:
עד מה. אמנם עשית בדין מ״‎מ עד מתי וכי תסתיר פניך ממני לנצח בתמיה:
פסוק מז:
תבער. וכי תבער חמתך כהאש הזה השורף הכל:
פסוק מח:
זכר אני. בכל עת אני זוכר וחושב מה הוא הזמן שיש לי בזה העולם הלא הוא המעט ופן אמות ולא אראה הישועה:
פסוק מח:
על מה שוא. למה בחנם בראת כל בני אדם אם ימות ולא יראה הישועה:
פסוק מט:
מי גבר יחיה. מי הוא האדם אשר ישאר חי ולא יראה המיתה וימלט נפשו לעולם מן השאול:
פסוק נ:
איה חסדיך. ר״‎ל הואיל וכלנו עומדים למיתה איה הם חסדיך שהבטחת לנו בימים הראשונים אשר נשבעת לדוד באמונה להשיב המלוכה לזרעו:
פסוק נא:
שאתי. מה שאני נושא בחיקי וסובל:
פסוק נב:
אשר חרפו וגו׳‎. וחוזר ומפרש אשר חרפו התאחרות משיחך שמתאחר לבוא:
פסוק נג:
ברוך ה׳‎ לעולם אמן ואמן. ר״‎ל אמת הוא שהמקום הוא ברוך ומהולל וכפל המלה לחוזק: