א לַמְנַצֵּ֬חַ ׀ לִבְנֵי־קֹ֬רַח מִזְמֽוֹר׃ ב רָצִ֣יתָ יְהוָ֣ה אַרְצֶ֑ךָ שַׁ֝֗בְתָּ שבות (שְׁבִ֣ית) יַעֲקֹֽב׃ ג נָ֭שָׂאתָ עֲוֺ֣ן עַמֶּ֑ךָ כִּסִּ֖יתָ כָל־חַטָּאתָ֣ם סֶֽלָה׃ ד אָסַ֥פְתָּ כָל־עֶבְרָתֶ֑ךָ הֱ֝שִׁיב֗וֹתָ מֵחֲר֥וֹן אַפֶּֽךָ׃ ה שׁ֭וּבֵנוּ אֱלֹהֵ֣י יִשְׁעֵ֑נוּ וְהָפֵ֖ר כַּֽעַסְךָ֣ עִמָּֽנוּ׃ ו הַלְעוֹלָ֥ם תֶּֽאֱנַף־בָּ֑נוּ תִּמְשֹׁ֥ךְ אַ֝פְּךָ֗ לְדֹ֣ר וָדֹֽר׃ ז הֲֽלֹא־אַ֭תָּה תָּשׁ֣וּב תְּחַיֵּ֑נוּ וְ֝עַמְּךָ֗ יִשְׂמְחוּ־בָֽךְ׃ ח הַרְאֵ֣נוּ יְהוָ֣ה חַסְדֶּ֑ךָ וְ֝יֶשְׁעֲךָ֗ תִּתֶּן־לָֽנוּ׃ ט אֶשְׁמְעָ֗ה מַה־יְדַבֵּר֮ הָאֵ֪ל ׀ יְה֫וָ֥ה כִּ֤י ׀ יְדַבֵּ֬ר שָׁל֗וֹם אֶל־עַמּ֥וֹ וְאֶל־חֲסִידָ֑יו וְֽאַל־יָשׁ֥וּבוּ לְכִסְלָֽה׃ י אַ֤ךְ ׀ קָר֣וֹב לִירֵאָ֣יו יִשְׁע֑וֹ לִשְׁכֹּ֖ן כָּב֣וֹד בְּאַרְצֵֽנוּ׃ יא חֶֽסֶד־וֶאֱמֶ֥ת נִפְגָּ֑שׁוּ צֶ֖דֶק וְשָׁל֣וֹם נָשָֽׁקוּ׃ יב אֱ֭מֶת מֵאֶ֣רֶץ תִּצְמָ֑ח וְ֝צֶ֗דֶק מִשָּׁמַ֥יִם נִשְׁקָֽף׃ יג גַּם־יְ֭הוָה יִתֵּ֣ן הַטּ֑וֹב וְ֝אַרְצֵ֗נוּ תִּתֵּ֥ן יְבוּלָֽהּ׃ יד צֶ֭דֶק לְפָנָ֣יו יְהַלֵּ֑ךְ וְיָשֵׂ֖ם לְדֶ֣רֶךְ פְּעָמָֽיו׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

ביאור שטיינזלץ

עדין שטיינזלץ

פסוק א:
לַמְנַצֵּחַ, לִבְנֵי קֹרַח, מִזְמוֹר.
פסוק ב:
רָצִיתָ, ה', את אַרְצֶךָ. אתה מגלה כלפיה חיבה ופיוס. שַׁבְתָּ שְׁבִית, החזרת למצבו הקודם את בית יַעֲקֹב.
פסוק ג:
נָשָׂאתָ, סלחת עֲוֹן עַמֶּךָ, כִּסִּיתָ כָל חַטָּאתָם. העוון איננו גלוי כבר. הוא נעלם. סֶלָה.
פסוק ד:
אָסַפְתָּ, העברת את כָל עֶבְרָתֶךָ, כעסך, הֱשִׁיבוֹתָ את עצמך מֵחֲרוֹן אַפֶּךָ. בלמת את ביטויי כעסך.
פסוק ה:
ובצד ההודיה תחינה לעתיד: שׁוּבֵנוּ, השב אותנו הלאה, או: שוב אלינו, אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ, וְהָפֵר, בטל את כַּעַסְךָ עִמָּנוּ.
פסוק ו:
הַאם לְעוֹלָם תֶּאֱנַף בָּנוּ, תכעס עלינו, תִּמְשֹׁךְ אַפְּךָ, תאריך את זעמך לְדֹר וָדֹר?!
פסוק ז:
הֲלֹא בסופו של דבר אַתָּה תָּשׁוּב תְּחַיֵּנוּ, וְעַמְּךָ יִשְׂמְחוּ בָךְ בשובך אליהם.
פסוק ח:
אם כן, הַרְאֵנוּ, ה', את חַסְדֶּךָ, וְאת יֶשְׁעֲךָ, ישועתך תִּתֶּן לָנוּ.
פסוק ט:
אֶשְׁמְעָה, אקשיב מַה יְדַבֵּר הָאֵל ה', ואולי יענה לדברי. והוא מפרש: כִּי יְדַבֵּר שָׁלוֹם אֶל עַמּוֹ וְאֶל חֲסִידָיו, וְאולם קיָים תנאי – אַל יָשׁוּבוּ לְכִסְלָה, למעשיהם הרעים, שהם מעשי כסילות.
פסוק י:
אַךְ, אכן קָרוֹב לִירֵאָיו יִשְׁעוֹ. ישועת ה' קרובה לבוא ליראיו. היא תתבטא בכך ששוב הוא יתגלה לִשְׁכֹּן כָּבוֹד בְּאַרְצֵנוּ. והתגלותו בעולם היא נקודת מפגש של כל הטוב –
פסוק יא:
חֶסֶד וֶאֱמֶת נִפְגָּשׁוּ, צֶדֶק וְשָׁלוֹם נָשָׁקוּ, נוגעים זה בזה ונצמדים זה אל זה. בעולם המתוקן, שבו שוכן כבוד ה', הדברים מתנהלים במיטבם –
פסוק יב:
אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח, תתגלה מלמטה, וְצֶדֶק מִשָּׁמַיִם נִשְׁקָף ונראה גם בעולם הזה.
פסוק יג:
גַּם ה' יִתֵּן הַטּוֹב לכול, וְאַרְצֵנוּ תִּתֵּן יְבוּלָהּ.
פסוק יד:
צֶדֶק לְפָנָיו – לפני ה' יְהַלֵּךְ. כביכול הצדק צועד לפני ה' המופיע בעולם, וְיָשֵׂם אחריו כבוד ה' לְדֶרֶךְ פְּעָמָיו.