פסוק ב:אל דמי לך. לא יהיה לך דומיה:
פסוק ב:אל תחרש. אל תשתוק ואל תנוח מלהפרע:
פסוק ג:יהמיון. לכלות את ישראל:
פסוק ג:נשאו ראש. מרימים ראש ועולים מעלה מעלה:
פסוק ד:יערימו סוד. מערימין עצה בסוד לבל יגלה עצתם לחשוב רע על ישראל הצפונים ונסתרים בצלך לבטוח בך:
פסוק ה:אמרו. אומרים זה לזה נכריתם מהיות עוד גוי ולא יזכרו עוד:
פסוק ו:עליך. כרתו ביניהם ברית לקום עליך להשחית עמך:
פסוק ז:אהלי אדום. והם בני אדום הקדמונים יושבי אוהלים:
פסוק ז:והגרים. המה בני הגר שילדה מבעל אחר לא מאברהם:
פסוק ט:גם אשור. עם כי ראו גבורת ה׳ במחנה סנחריב מ״מ לא לקחו מוסר חברו עצמם עמהם והיו מעולם לעזור לבני לוט המה עמון ומואב הנלחמים בישראל:
פסוק י:כמדין. שנפלו בידי גדעון כמ״ש בשופטים:
פסוק י:כסיסרא כיבין. שנשטפו בנחל קישון בימי דבורה וברק:
פסוק יא:נשמדו בעין דאר. על מדין הוא חוזר:
פסוק יא:היו דומן. היו למדרך כף הרגל כדומן שע״פ האדמה:
פסוק יב:שיתמו. שים הנדיבים שבהם:
פסוק יב:כעורב וכו׳. והם היו שרי מדין:
פסוק יג:אשר. על אשר אמרו נירש מקום המקדש והוא מדור אלהים:
פסוק יד:כגלגל. הוא הגדל בראש הקוצים המתגלגל ע״י הרוח:
פסוק טו:תבער יער. כי על שהעצים סמוכים זה לזה לכן כשבוער בו האש הולך ושורף הכל:
פסוק טו:תלהט הרים. כי הרוח המצוי בהרים נושב בהלהב ואין נוח לכבותו:
פסוק טז:כן תרדפם. מאמר דוד ע״ה לכלות הכל מבלי שארית:
פסוק יז:ויבקשו. אז יתחרטו על מעשיהם ויבקשו שמך:
פסוק יח:יבושו. אבל לא יועילו בבקשתם כי יבושו ויבהלו עד עולם:
פסוק יט:וידעו. אז ידעו הכל כי אתה לבדך שמך ה׳ המורה שהממשלה בידך ואין זולתך ואתה הוא העליון על כולם ור״ל שאפילו חלש למעלה לגבור יחשב ומכ״ש גבור למעלה: