א שִׁ֖יר מִזְמ֣וֹר לְאָסָֽף׃ ב אֱלֹהִ֥ים אַל־דֳּמִי־לָ֑ךְ אַל־תֶּחֱרַ֖שׁ וְאַל־תִּשְׁקֹ֣ט אֵֽל׃ ג כִּֽי־הִנֵּ֣ה א֭וֹיְבֶיךָ יֶהֱמָי֑וּן וּ֝מְשַׂנְאֶ֗יךָ נָ֣שְׂאוּ רֹֽאשׁ׃ ד עַֽל־עַ֭מְּךָ יַעֲרִ֣ימוּ ס֑וֹד וְ֝יִתְיָעֲצ֗וּ עַל־צְפוּנֶֽיךָ׃ ה אָמְר֗וּ לְ֭כוּ וְנַכְחִידֵ֣ם מִגּ֑וֹי וְלֹֽא־יִזָּכֵ֖ר שֵֽׁם־יִשְׂרָאֵ֣ל עֽוֹד׃ ו כִּ֤י נוֹעֲצ֣וּ לֵ֣ב יַחְדָּ֑ו עָ֝לֶ֗יךָ בְּרִ֣ית יִכְרֹֽתוּ׃ ז אָהֳלֵ֣י אֱ֭דוֹם וְיִשְׁמְעֵאלִ֗ים מוֹאָ֥ב וְהַגְרִֽים׃ ח גְּבָ֣ל וְ֭עַמּוֹן וַעֲמָלֵ֑ק פְּ֝לֶ֗שֶׁת עִם־יֹ֥שְׁבֵי צֽוֹר׃ ט גַּם־אַ֭שּׁוּר נִלְוָ֣ה עִמָּ֑ם הָ֤י֥וּ זְר֖וֹעַ לִבְנֵי־ל֣וֹט סֶֽלָה׃ י עֲשֵֽׂה־לָהֶ֥ם כְּמִדְיָ֑ן כְּֽסִֽיסְרָ֥א כְ֝יָבִ֗ין בְּנַ֣חַל קִישֽׁוֹן׃ יא נִשְׁמְד֥וּ בְֽעֵין־דֹּ֑אר הָ֥יוּ דֹּ֝֗מֶן לָאֲדָמָֽה׃ יב שִׁיתֵ֣מוֹ נְ֭דִיבֵמוֹ כְּעֹרֵ֣ב וְכִזְאֵ֑ב וּֽכְזֶ֥בַח וּ֝כְצַלְמֻנָּ֗ע כָּל־נְסִיכֵֽמוֹ׃ יג אֲשֶׁ֣ר אָ֭מְרוּ נִ֣ירֲשָׁה לָּ֑נוּ אֵ֝֗ת נְא֣וֹת אֱלֹהִֽים׃ יד אֱ‍ֽלֹהַ֗י שִׁיתֵ֥מוֹ כַגַּלְגַּ֑ל כְּ֝קַ֗שׁ לִפְנֵי־רֽוּחַ׃ טו כְּאֵ֥שׁ תִּבְעַר־יָ֑עַר וּ֝כְלֶהָבָ֗ה תְּלַהֵ֥ט הָרִֽים׃ טז כֵּ֭ן תִּרְדְּפֵ֣ם בְּסַעֲרֶ֑ךָ וּבְסוּפָתְךָ֥ תְבַהֲלֵֽם׃ יז מַלֵּ֣א פְנֵיהֶ֣ם קָל֑וֹן וִֽיבַקְשׁ֖וּ שִׁמְךָ֣ יְהוָֽה׃ יח יֵבֹ֖שׁוּ וְיִבָּהֲל֥וּ עֲדֵי־עַ֗ד וְֽיַחְפְּר֥וּ וְיֹאבֵֽדוּ׃ יט וְֽיֵדְע֗וּ כִּֽי־אַתָּ֬ה שִׁמְךָ֣ יְהוָ֣ה לְבַדֶּ֑ךָ עֶ֝לְי֗וֹן עַל־כָּל־הָאָֽרֶץ׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

מלבי"ם

מלבי"ם

פסוק א:
שיר מזמור לאסף, נוסד ג"כ בימי יהושפט שבאו עליו בני מואב ובני עמון למלחמה ועמם המון רב ויהושפט התפלל וקרא צום, ויחזיאל מן בני אסף היתה עליו רוח ה' בתוך הקהל ויאמר אל תיראו וכו' כי לא לכם המלחמה כי לאלהים וכו', לא לכם להלחם בם וכו', עמדו וראו את ישועת ה' וכו' (דברי הימים ב כ׳:י״ז), ושם ספר איך האויבים עצמם הרגו זה בזה ע"י המהומה שהטיל ה' ביניהם:
פסוק ב:
אלהים אל דמי לך, אל תדום ותניח מעשיך שהיית מושיע ישראל עד עתה, אל תחרש, החרישה הוא הפך המענה, ר"ל שאתה צריך לענות כי הדבר נוגע לך כמו שיבאר, ואל תשקט, החרישה היא מניעת הדבור וההשקטה היא מניעת המעשה, אל תחרש מלענות ואל תשקוט מלעשות, ומפרש, אל תחרש:
פסוק ג:
כי הנה אויביך יהמיון אלה ההומים הם אויביך, ונגדך הומים, ענה אותם, ואל תשקט כי משנאיך נשאו ראש הנושאים ראש להרע בפועל הם משנאיך, ועליך באו, וצריך אתה לעשות להלחם נגדם:
פסוק ד:
על, מה שיערימו סוד על ישראל הוא מצד שהם עמך, ויתיעצו, ועקר העצה שלהם ותכלית מגמתם הוא על צפוניך על עניני האלהות הצפונים, כמו על אמונת האחדות ועל קשר אלהותך והשגחתך על ישראל, ועל התורה והמצות שנתת להם שרוצים לבטל זה מאתם:
פסוק ה:
אמרו זה לזה, לכו ונכחידם מגוי כדי שלא יזכר שם ישראל עוד, שרוצים לבטל שם ישראל, ששם זה מורה על שמונהגים למעלה מן הטבע, ושהם מושגחים מה', ששם זה לא יזכר עוד, וא"כ עקר ביאתם הוא לבטל את האמונה ועליך באו על אלהותך הנודע בעולם ע"י ישראל:
פסוק ו:
כי, באר הראיה לזה שעקר ביאתם הוא על האלהות, כי הנה היו שם עמים מפורדים, יש מהם שכנים לא"י ויש רחוקים מא"י, וזה מבואר כי השכנים לארץ שלוחמים ולוקחים לעזרתם עמים רחוקים, כ"א י"ל תכלית מיוחד, השכנים ילחמו מפני שיראים מהם או כדי לקחת גבול ארצם, והרחוקים ילחמו בעבור השלל והבז, אבל הם נועצו לב יחדו שבאו כולם בלב אחד ועצה אחת, ויש להם תכלית אחד, מפני שעליך ברית יכרתו, שתכלית ביאת כולם הוא עליך, שמקנאים על פרסום אלהותך בעולם ע"י ישראל, וזה התכלית המיוחד לכולם, ומפרש שהלא באו אהלי אדום וישמעאלים שאדום שכן לא"י והישמעאלים רחוקים, וכן מואב שכן לא"י והגרים רחוקים מא"י, וכן באו (ח-ט) גבל ועמון ועמלק פלשת ויושבי צור שכולם שכני א"י, גם אשור נלוה עמם הגם שהוא רחוק מא"י, וכולם היו זרוע לבני לוט היינו לעמון ומואב שהם היו עקר הלוחמים אז, סלה סיום הענין:
פסוק י:
עשה להם כמדין שהיה מפלתו ע"י המהומה ששלח ה' בהם והרגו זה את זה (שופטים ז' כ"ב), כסיסרא וכיבין (מלך חצור) בנחל קישון שהיה ג"כ מהומת ה' ביניהם באופן זה, כמ"ש ויהם ה' את סיסרא לפני ברק (שם ד' ט"ו):
פסוק יא:
נשמדו בעין דאר, יבין מלך כנען אשר מלך בחצור מלך גם על עין דאר (יהושע י"א ב' י'), כי את עין דאר לא הורישו וישב הכנעני שם (שם י"ז י"ב), ובברחם מפני ברק (שופטים שם ט"ז) נשמדו שם והיו דומן לאדמה:
פסוק יב:
שיתמו נדיבמו כעורב וכזאב שעורב וזאב היו שרים, וכזבח וכצלמונע כל נסיכמו, כי הם היו נסיכים ומלכים (שופטים סי' ז' וסי' ח'):
פסוק יג:
אשר אמרו, יען שאמרו, נירשה לנו את נאות אלהים, כמ"ש בתפלת יהושפט בד"ה (שם) הם גומלים עלינו לגרשנו מירושתך אשר הורשתנו:
פסוק יד:
שיתמו כגלגל, הגלגל מתגלגל מעצמו, והקש נרדף מפני רוח, כן היה חרב איש ברעהו וגם נשמדו מפני יהושפט שרדף אחריהם:
פסוק טו:
כאש תבער יער, שעץ אחד שורף את חברו כן יהרוג איש את אחיו כמ"ש ויהיה העם כמאכולת אש איש את אחיו לא יחמלו, וכלהבה תלהט הרים, שזה מפעולת הלהבה כן ילהטו עוד ע"י להבת ה' ומחנה יהושפט:
פסוק טז:
כן תרדפם בסערך, הסער נושב לרוח אחד כן ירדוף אותם לברוח, והסופה הוא הרוח הנושב בעיגול מכל צד (ווירבעלווינד), והוא יחזירם אחור מנגד פניהם, ועי"כ תבהלם:
פסוק יז:
(יז-יח) מלא פניהם קלון, יצייר שבעת החלו בני ישראל ברנה ותהלה נתמלאו קלון מכבוד ה', ויבקשו שמך ה' אבל יבושו ויבהלו כי לא יקבלם עוד בתשובה:
פסוק יט:
וידעו כי אתה שמך ה' לבדך עליון כי עליון הוא שם מצטרף, ויצוייר עליון נגד השפל ממנו ומכ"מ יש עליון עליו, אבל הם ידעו שלא נמצא עליון עליך, כי אתה ראש הסבות והמסובבים, עליון וגם על כל הארץ, ראש הסבות ואחריתם עד הסבה האחרונה: