א שִׁ֖יר מִזְמ֣וֹר לְאָסָֽף׃ ב אֱלֹהִ֥ים אַל־דֳּמִי־לָ֑ךְ אַל־תֶּחֱרַ֖שׁ וְאַל־תִּשְׁקֹ֣ט אֵֽל׃ ג כִּֽי־הִנֵּ֣ה א֭וֹיְבֶיךָ יֶהֱמָי֑וּן וּ֝מְשַׂנְאֶ֗יךָ נָ֣שְׂאוּ רֹֽאשׁ׃ ד עַֽל־עַ֭מְּךָ יַעֲרִ֣ימוּ ס֑וֹד וְ֝יִתְיָעֲצ֗וּ עַל־צְפוּנֶֽיךָ׃ ה אָמְר֗וּ לְ֭כוּ וְנַכְחִידֵ֣ם מִגּ֑וֹי וְלֹֽא־יִזָּכֵ֖ר שֵֽׁם־יִשְׂרָאֵ֣ל עֽוֹד׃ ו כִּ֤י נוֹעֲצ֣וּ לֵ֣ב יַחְדָּ֑ו עָ֝לֶ֗יךָ בְּרִ֣ית יִכְרֹֽתוּ׃ ז אָהֳלֵ֣י אֱ֭דוֹם וְיִשְׁמְעֵאלִ֗ים מוֹאָ֥ב וְהַגְרִֽים׃ ח גְּבָ֣ל וְ֭עַמּוֹן וַעֲמָלֵ֑ק פְּ֝לֶ֗שֶׁת עִם־יֹ֥שְׁבֵי צֽוֹר׃ ט גַּם־אַ֭שּׁוּר נִלְוָ֣ה עִמָּ֑ם הָ֤י֥וּ זְר֖וֹעַ לִבְנֵי־ל֣וֹט סֶֽלָה׃ י עֲשֵֽׂה־לָהֶ֥ם כְּמִדְיָ֑ן כְּֽסִֽיסְרָ֥א כְ֝יָבִ֗ין בְּנַ֣חַל קִישֽׁוֹן׃ יא נִשְׁמְד֥וּ בְֽעֵין־דֹּ֑אר הָ֥יוּ דֹּ֝֗מֶן לָאֲדָמָֽה׃ יב שִׁיתֵ֣מוֹ נְ֭דִיבֵמוֹ כְּעֹרֵ֣ב וְכִזְאֵ֑ב וּֽכְזֶ֥בַח וּ֝כְצַלְמֻנָּ֗ע כָּל־נְסִיכֵֽמוֹ׃ יג אֲשֶׁ֣ר אָ֭מְרוּ נִ֣ירֲשָׁה לָּ֑נוּ אֵ֝֗ת נְא֣וֹת אֱלֹהִֽים׃ יד אֱ‍ֽלֹהַ֗י שִׁיתֵ֥מוֹ כַגַּלְגַּ֑ל כְּ֝קַ֗שׁ לִפְנֵי־רֽוּחַ׃ טו כְּאֵ֥שׁ תִּבְעַר־יָ֑עַר וּ֝כְלֶהָבָ֗ה תְּלַהֵ֥ט הָרִֽים׃ טז כֵּ֭ן תִּרְדְּפֵ֣ם בְּסַעֲרֶ֑ךָ וּבְסוּפָתְךָ֥ תְבַהֲלֵֽם׃ יז מַלֵּ֣א פְנֵיהֶ֣ם קָל֑וֹן וִֽיבַקְשׁ֖וּ שִׁמְךָ֣ יְהוָֽה׃ יח יֵבֹ֖שׁוּ וְיִבָּהֲל֥וּ עֲדֵי־עַ֗ד וְֽיַחְפְּר֥וּ וְיֹאבֵֽדוּ׃ יט וְֽיֵדְע֗וּ כִּֽי־אַתָּ֬ה שִׁמְךָ֣ יְהוָ֣ה לְבַדֶּ֑ךָ עֶ֝לְי֗וֹן עַל־כָּל־הָאָֽרֶץ׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

ביאור שטיינזלץ

עדין שטיינזלץ

פסוק א:
שִׁיר מִזְמוֹר לְאָסָף.
פסוק ב:
אֱלֹהִים, אַל דֳּמִי, דומייה לָךְ. אני מבקש שתפעל. אַל תֶּחֱרַשׁ, תחריש וְאַל תִּשְׁקֹט, אֵל,
פסוק ג:
כִּי הִנֵּה, הרי אוֹיְבֶיךָ יֶהֱמָיוּן, רועשים, וּמְשַׂנְאֶיךָ נָשְׂאוּ רֹאשׁ, מתגאים, מעִזים.
פסוק ד:
עַל עַמְּךָ יַעֲרִימוּ סוֹד, מתאספים וזוממים להתנכל, וְיִתְיָעֲצוּ עַל, כנגד צְפוּנֶיךָ, אלו שאתה מסתיר ושומר, מטמוניך. אין הם מתכננים מלחמה פשוטה כנגדנו אלא מלחמת שמד.
פסוק ה:
אָמְרוּ: "לְכוּ וְנַכְחִידֵם מִלהיות עוד גּוֹי, עַם, וְלֹא יִזָּכֵר שֵׁם יִשְׂרָאֵל עוֹד".
פסוק ו:
כִּי נוֹעֲצוּ לֵב יַחְדָּו, פה אחד, עָלֶיךָ בְּרִית יִכְרֹתוּ, כי הלוחמים נגד ישראל לוחמים נגד אלוקי ישראל.
פסוק ז:
כל האויבים יצאו נגדנו: אָהֳלֵי אֱדוֹם וְיִשְׁמְעֵאלִים, מוֹאָב וְהַגְרִים, בני הגר, ערבים אחרים.
פסוק ח:
גְּבָל, ממלכה קטנה מצפון לישראל, וְעַמּוֹן וַעֲמָלֵק, פְּלֶשֶׁת, ארץ פלשתים עִם יֹשְׁבֵי צוֹר.
פסוק ט:
גַּם אַשּׁוּר, למרות ריחוקו נִלְוָה עִמָּם, הָיוּ האשורים זְרוֹעַ, כוח עזר לִבְנֵי לוֹט, מואב, יוזמי המלחמה. סֶלָה.
פסוק י:
וכאן באה תפילה: עֲשֵׂה לָהֶם כְּמו שעשית למִדְיָן, שהובסו ופוזרו בידי גדעון, כְּמו שעשית לסִיסְרָא, שר צבא יבין, כְיָבִין מלך כנען שהובס בְּנַחַל קִישׁוֹן,
פסוק יא:
אשר שניהם, או צבאם נִשְׁמְדוּ בְעֵין דֹּאר והָיוּ כולם דֹמֶן, זבל, חומר זיבול לָאֲדָמָה.
פסוק יב:
שִׁיתֵמוֹ, שים את גורלם של נְדִיבֵימוֹ, שריהם ונכבדיהם כְּעֹרֵב וְכִזְאֵב, שרי צבא מדין בזמן גדעון אשר נהרגו בידי גדעון, וּכְזֶבַח וּכְצַלְמֻנָּע, נסיכי מדין האחרים שים את כָּל נְסִיכֵימוֹ, נסיכי אויבינו בהווה,
פסוק יג:
אֲשֶׁר אָמְרוּ כל אלה: "נִירְשָׁה לָּנוּ אֵת נְאוֹת, מקומות חמד, משכנות אֱלֹהִים".
פסוק יד:
אֱלֹהַי, שִׁיתֵמוֹ, שים אותם כַגַּלְגַּל, צמח המתגלגל ברוח, או: כעין עמוד חול המתגלגל ולפעמים סוחף אתו פיסות קש, וכְקַשׁ המתפזר לִפְנֵי רוּחַ.
פסוק טו:
תהיה להם כְּאֵשׁ תִּבְעַר, השורפת יָעַר, וּכְלֶהָבָה שתְּלַהֵט הָרִים.
פסוק טז:
כֵּן תִּרְדְּפֵם אתה בְּסַעֲרֶךָ, בסערתך, וּבְסוּפָתְךָ תְבַהֲלֵם.
פסוק יז:
מַלֵּא פְנֵיהֶם קָלוֹן, בושה, עד אשר מצוקתם תגדל – וִיבַקְשׁוּ שִׁמְךָ, ה', כדי להינצל בדרך כלשהי.
פסוק יח:
יֵבֹשׁוּ וְיִבָּהֲלוּ עֲדֵי עַד, וְיַחְפְּרוּ, ייכלמו וְיֹאבֵדוּ.
פסוק יט:
וְיֵדְעוּ כולם כִּי אַתָּה, אשר שִׁמְךָ ה', קיים ופועל לְבַדֶּךָ. אתה הוא היחיד ששמו וכוחו קיימים. אין כוח זולתך, ואתה הוא העֶלְיוֹן עַל כָּל הָאָרֶץ.