פסוק ב:דמי, תחרש, תשקט. דמם הוא ההפסק מהדבור או הפעולה, והחרישה היא הפך התשובה, והשקטה הוא הפך המעשה, (ישעיה ס"ב א'):
פסוק ג:אויביך, משנאיך. האויב דורש רשע ולא השונא, ע"כ אמר אויביך יהמיון:
פסוק ד:יערימו סוד, יתיעצו. העצה הוא התכלית הנרצה מן הסוד שירימו, כמ"ש ישעיה (י"ד כ"ד):
פסוק יב:שיתמו. באופן שיהיו נדיבמו כעורב, או שבא הכינוי עם הפעול כמו ותראהו את הילד:
פסוק יד:כגלגל, כקש. עי' ישעיה י"ז י"ג:
פסוק טו:תבער. יוצא וכלהבה, וכן יואל א' י"ט, אש אכלה ולהבה להטה:
פסוק טז:סער, סופה. סופה גדול מסער:
פסוק יז:קלון. י"ל מלשון אשר קלם מלך בבל באש שרפה מאש הבוער שהכיר:
פסוק יח:יבושו, ויחפרו. חפר גדול מן בושת, שחופר פנים בטמון מרוב הבושה: