פסוק א:לעיים. לגלים ומהו מזמור והלא קינה היא אלא לפי שנאמר (איכה ד') כלה ה' את חמתו ובמה כלה ויצת אש בציון מזמור ושיר הוא ששפך חמתו על עצים ועל האבנים ולא עשה כליה בבניו:
פסוק ב:בשר חסידיך. והלא רשעים היו אלא משקבלו פורענותם הרי הם חסידים וכן הוא אומר (דברים כ״ה:ג׳) ונקלה אחיך כיון שלקה אחיך הוא, כן מפורש באגדה:
פסוק ד:וקלס. לשון דבה לדבר בם כמו למשל:
פסוק ה:קנאתך. חמתך שאתה מקנא להנקם ל' אל קנא (שם ד') אנפרנמנ"ט בלע"ז:
פסוק יא:הותר. פתח אסירים ממסגר שלהם כמו (לקמן קמ"ו) מתיר אסורים, שלח מלך ויתירהו (לקמן ק"ה):
פסוק יא:בני תמותה. בני הנהרגת עליך, תמותה אנמוריניד"א בלע"ז, ויש דוגמתו בלשון חכמים מוטב שיאכלו ישראל בשר תמותה שחוטה ואל יאכלו בשר תמותה נבילה ופירושו בשר מסוכנת ששחטה, במסכת קידושין: