א מִזְמ֗וֹר לְאָ֫סָ֥ף אֱ‍ֽלֹהִ֡ים בָּ֤אוּ גוֹיִ֨ם ׀ בְּֽנַחֲלָתֶ֗ךָ טִ֭מְּאוּ אֶת־הֵיכַ֣ל קָדְשֶׁ֑ךָ שָׂ֖מוּ אֶת־יְרוּשָׁלִַ֣ם לְעִיִּֽים׃ ב נָֽתְנ֡וּ אֶת־נִבְלַ֬ת עֲבָדֶ֗יךָ מַ֭אֲכָל לְע֣וֹף הַשָּׁמָ֑יִם בְּשַׂ֥ר חֲ֝סִידֶ֗יךָ לְחַיְתוֹ־אָֽרֶץ׃ ג שָׁפְכ֬וּ דָמָ֨ם ׀ כַּמַּ֗יִם סְֽבִ֘יב֤וֹת יְֽרוּשָׁלִָ֗ם וְאֵ֣ין קוֹבֵֽר׃ ד הָיִ֣ינוּ חֶ֭רְפָּה לִשְׁכֵנֵ֑ינוּ לַ֥עַג וָ֝קֶ֗לֶס לִסְבִיבוֹתֵֽינוּ׃ ה עַד־מָ֣ה יְ֭הוָה תֶּאֱנַ֣ף לָנֶ֑צַח תִּבְעַ֥ר כְּמוֹ־אֵ֝֗שׁ קִנְאָתֶֽךָ׃ ו שְׁפֹ֤ךְ חֲמָתְךָ֨ אֶֽל־הַגּוֹיִם֮ אֲשֶׁ֪ר לֹא־יְדָ֫ע֥וּךָ וְעַ֥ל מַמְלָכ֑וֹת אֲשֶׁ֥ר בְּ֝שִׁמְךָ֗ לֹ֣א קָרָֽאוּ׃ ז כִּ֭י אָכַ֣ל אֶֽת־יַעֲקֹ֑ב וְֽאֶת־נָוֵ֥הוּ הֵשַֽׁמּוּ׃ ח אַֽל־תִּזְכָּר־לָנוּ֮ עֲוֺנֹ֪ת רִאשֹׁ֫נִ֥ים מַ֭הֵר יְקַדְּמ֣וּנוּ רַחֲמֶ֑יךָ כִּ֖י דַלּ֣וֹנוּ מְאֹֽד׃ ט עָזְרֵ֤נוּ ׀ אֱלֹ֘הֵ֤י יִשְׁעֵ֗נוּ עַל־דְּבַ֥ר כְּבֽוֹד־שְׁמֶ֑ךָ וְהַצִּילֵ֥נוּ וְכַפֵּ֥ר עַל־חַ֝טֹּאתֵ֗ינוּ לְמַ֣עַן שְׁמֶֽךָ׃ י לָ֤מָּה ׀ יֹאמְר֣וּ הַגּוֹיִם֮ אַיֵּ֪ה אֱ‍ֽלֹהֵ֫יהֶ֥ם יִוָּדַ֣ע בגיים (בַּגּוֹיִ֣ם) לְעֵינֵ֑ינוּ נִ֝קְמַ֗ת דַּֽם־עֲבָדֶ֥יךָ הַשָּׁפֽוּךְ׃ יא תָּ֤ב֣וֹא לְפָנֶיךָ֮ אֶנְקַ֪ת אָ֫סִ֥יר כְּגֹ֥דֶל זְרוֹעֲךָ֑ ה֝וֹתֵ֗ר בְּנֵ֣י תְמוּתָֽה׃ יב וְהָ֘שֵׁ֤ב לִשְׁכֵנֵ֣ינוּ שִׁ֭בְעָתַיִם אֶל־חֵיקָ֑ם חֶרְפָּ֘תָ֤ם אֲשֶׁ֖ר חֵרְפ֣וּךָ אֲדֹנָֽי׃ יג וַאֲנַ֤חְנוּ עַמְּךָ֨ ׀ וְצֹ֥אן מַרְעִיתֶךָ֮ נ֤וֹדֶ֥ה לְּךָ֗ לְע֫וֹלָ֥ם לְדֹ֥ר וָדֹ֑ר נְ֝סַפֵּ֗ר תְּהִלָּתֶֽךָ׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

חומת אנך

ר' חיים יוסף דוד אזולאי

פסוק א:
באו גוים בנחלתך. אפשר דהכוונה שבאו ולא היה לקיים דיבורך להעניש ישראל על שלא עשו רצונך דהרי טמאו את היכל קדשך ע"ד שאמרו פרק הניזקין דטיטוס הציע ס"ת בהיכל וכו'. שמו את ירושלם לעיים ואבדו ממונם ונחלתם נתנו את נבלת עבדיך וכו' שפכו את דמם וכו' ובאכזריות גדול אבדו גופם וממונם:
פסוק ז:
כי אכל את יעקב ואת נוהו השמו. ואנחנו בגלות ואנחנו כמו שכורים כמ"ש בערובין דף ס"ה ושכור פטור אל תזכור לנו עונות ראשונים מהר יקדמונו רחמיך כי דלונו מאד ודקדוקי עניות מעבירין את האדם על דעת קונו וכי תימא צריך למבעי רחמי לזה הקדים שאנו בגלות ושכור פטור מתפלה כמו שביאר הגאון מהר"ר נפתלי והבאתיו לעיל במזמור נ"ה ומשם באר"ה לך נא ראה וא"ש בפסוקים אלו ודוק:
פסוק ט:
וכפר על חטאתנו למען שמך. אפשר במ"ש בזהר הקדוש דהחטא מכביד גדפוי דשכינתא ח"ו וז"ש וכפר על חטאתנו למען שמך דשם היא שכינה ולמען דיהיה ריוח לשכינה כפר על חטאתנו ואז לא יהיה צער לשכינה ח"ו וזה אפשר טעם כל המעביר על מדותיו מעבירין על כל פשעיו דכיון דהוא מעביר על מדותיו ומכפר לחבירו מה שחטא לו א"כ לא נשאר חטא ולא יש צער לשכינה ומדה כנגד מדה מעבירין לו על כל פשעיו ובזה לא יהיה צער לשכינה מפשעיו שנתכפרו לו כשם דהוא היה סיבה דלא היה צער לשכינה בחטא חבירו שמחל לו: