א מִזְמ֗וֹר לְאָ֫סָ֥ף אֱ‍ֽלֹהִ֡ים בָּ֤אוּ גוֹיִ֨ם ׀ בְּֽנַחֲלָתֶ֗ךָ טִ֭מְּאוּ אֶת־הֵיכַ֣ל קָדְשֶׁ֑ךָ שָׂ֖מוּ אֶת־יְרוּשָׁלִַ֣ם לְעִיִּֽים׃ ב נָֽתְנ֡וּ אֶת־נִבְלַ֬ת עֲבָדֶ֗יךָ מַ֭אֲכָל לְע֣וֹף הַשָּׁמָ֑יִם בְּשַׂ֥ר חֲ֝סִידֶ֗יךָ לְחַיְתוֹ־אָֽרֶץ׃ ג שָׁפְכ֬וּ דָמָ֨ם ׀ כַּמַּ֗יִם סְֽבִ֘יב֤וֹת יְֽרוּשָׁלִָ֗ם וְאֵ֣ין קוֹבֵֽר׃ ד הָיִ֣ינוּ חֶ֭רְפָּה לִשְׁכֵנֵ֑ינוּ לַ֥עַג וָ֝קֶ֗לֶס לִסְבִיבוֹתֵֽינוּ׃ ה עַד־מָ֣ה יְ֭הוָה תֶּאֱנַ֣ף לָנֶ֑צַח תִּבְעַ֥ר כְּמוֹ־אֵ֝֗שׁ קִנְאָתֶֽךָ׃ ו שְׁפֹ֤ךְ חֲמָתְךָ֨ אֶֽל־הַגּוֹיִם֮ אֲשֶׁ֪ר לֹא־יְדָ֫ע֥וּךָ וְעַ֥ל מַמְלָכ֑וֹת אֲשֶׁ֥ר בְּ֝שִׁמְךָ֗ לֹ֣א קָרָֽאוּ׃ ז כִּ֭י אָכַ֣ל אֶֽת־יַעֲקֹ֑ב וְֽאֶת־נָוֵ֥הוּ הֵשַֽׁמּוּ׃ ח אַֽל־תִּזְכָּר־לָנוּ֮ עֲוֺנֹ֪ת רִאשֹׁ֫נִ֥ים מַ֭הֵר יְקַדְּמ֣וּנוּ רַחֲמֶ֑יךָ כִּ֖י דַלּ֣וֹנוּ מְאֹֽד׃ ט עָזְרֵ֤נוּ ׀ אֱלֹ֘הֵ֤י יִשְׁעֵ֗נוּ עַל־דְּבַ֥ר כְּבֽוֹד־שְׁמֶ֑ךָ וְהַצִּילֵ֥נוּ וְכַפֵּ֥ר עַל־חַ֝טֹּאתֵ֗ינוּ לְמַ֣עַן שְׁמֶֽךָ׃ י לָ֤מָּה ׀ יֹאמְר֣וּ הַגּוֹיִם֮ אַיֵּ֪ה אֱ‍ֽלֹהֵ֫יהֶ֥ם יִוָּדַ֣ע בגיים (בַּגּוֹיִ֣ם) לְעֵינֵ֑ינוּ נִ֝קְמַ֗ת דַּֽם־עֲבָדֶ֥יךָ הַשָּׁפֽוּךְ׃ יא תָּ֤ב֣וֹא לְפָנֶיךָ֮ אֶנְקַ֪ת אָ֫סִ֥יר כְּגֹ֥דֶל זְרוֹעֲךָ֑ ה֝וֹתֵ֗ר בְּנֵ֣י תְמוּתָֽה׃ יב וְהָ֘שֵׁ֤ב לִשְׁכֵנֵ֣ינוּ שִׁ֭בְעָתַיִם אֶל־חֵיקָ֑ם חֶרְפָּ֘תָ֤ם אֲשֶׁ֖ר חֵרְפ֣וּךָ אֲדֹנָֽי׃ יג וַאֲנַ֤חְנוּ עַמְּךָ֨ ׀ וְצֹ֥אן מַרְעִיתֶךָ֮ נ֤וֹדֶ֥ה לְּךָ֗ לְע֫וֹלָ֥ם לְדֹ֥ר וָדֹ֑ר נְ֝סַפֵּ֗ר תְּהִלָּתֶֽךָ׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

ביאור שטיינזלץ

עדין שטיינזלץ

פסוק א:
מִזְמוֹר לְאָסָף. אֱלֹהִים, בָּאוּ גוֹיִם בְּנַחֲלָתֶךָ, נכנסו וכבשו אותה, טִמְּאוּ אֶת הֵיכַל קָדְשֶׁךָ, שָׂמוּ אֶת יְרוּשָׁלִַם לְעִיִּים, תלי חורבות.
פסוק ב:
נָתְנוּ אֶת נִבְלַת, גופות עֲבָדֶיךָ מַאֲכָל לְעוֹף הַשָּׁמָיִם, ואת בְּשַׂר חֲסִידֶיךָ מאכל לְחַיְתוֹ, לחיית אָרֶץ.
פסוק ג:
שָׁפְכוּ דָמָם של עבדיך וחסידיך כַּמַּיִם סְבִיבוֹת יְרוּשָׁלִָם, וְאֵין קוֹבֵר.
פסוק ד:
הָיִינוּ חֶרְפָּה, מושא לבושה ובוז לִשְׁכֵנֵינוּ בעקבות תבוסתנו והצרות שאירעו לנו, לַעַג וָקֶלֶס, צחוק היינו לִסְבִיבוֹתֵינוּ.
פסוק ה:
עַד מָה, כמה, ה', תֶּאֱנַף, תכעס לָנֶצַח?! עד כמה תִּבְעַר כְּמוֹ אֵשׁ קִנְאָתֶךָ?! גם אם חטאנו וכעסת עלינו, צריך להיות סוף לכעס זה, בוודאי אם משווים בינינו לבין אלה שכבשו וניצחו אותנו.
פסוק ו:
ואם חֵמה יש לך, שְׁפֹךְ חֲמָתְךָ אֶל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּךָ, וְעַל מַמְלָכוֹת אֲשֶׁר בְּשִׁמְךָ לֹא קָרָאוּ, שהם בוודאי מרוחקים ממך יותר.
פסוק ז:
כִּי אָכַל האויב הזה אֶת יַעֲקֹב, וְאֶת נָוֵהוּ, מעונו, בית מקדשו הֵשַׁמּוּ, הפכו לשממה.
פסוק ח:
אַל תִּזְכָּר לָנוּ עֲוֹנֹת רִאשֹׁנִים שאכן חטאנו בהם; דיינו במה שנענשנו. מַהֵר יְקַדְּמוּנוּ רַחֲמֶיךָ, כִּי דַלּוֹנוּ, נחלשנו ואומללנו מְאֹד עכשיו.
פסוק ט:
עָזְרֵנוּ, אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ, לכל הפחות עַל דְּבַר, בגלל כְּבוֹד שְׁמֶךָ שנקרא עלינו, וְהַצִּילֵנוּ וְכַפֵּר עַל חַטֹּאתֵינוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ כי מפלתנו ובושתנו גורמות לחלל את שמך.
פסוק י:
שהרי לָמָּה יֹאמְרוּ הַגּוֹיִם, הרואים שאין אתה מגיב לצעקתנו: "אַיֵּה אֶלֹהֵיהֶם? " יִוָּדַע בַּגּוֹיִם, לא רק לעתיד לבוא אלא גם לְעֵינֵינוּ, בעודנו רואים, נִקְמַת דַּם עֲבָדֶיךָ הַשָּׁפוּךְ.
פסוק יא:
תָּבוֹא לְפָנֶיךָ אֶנְקַת, גניחת, בכי האָסִיר, הנתון בשבי ביד האויבים. כְּגֹדֶל זְרוֹעֲךָ, כוחך הוֹתֵר, השאר בחיים והצל את בְּנֵי התְמוּתָה, הנועדים למות מישראל.
פסוק יב:
וְהָשֵׁב לִשְׁכֵנֵינוּ שִׁבְעָתַיִם, פי כמה וכמה אֶל חֵיקָם, את העונש על חֶרְפָּתָם, החירופים שלהם אֲשֶׁר חֵרְפוּךָ, אֲדֹנָי.
פסוק יג:
הרי אֲנַחְנוּ עַמְּךָ וְצֹאן מַרְעִיתֶךָ. נוֹדֶה לְּךָ לְעוֹלָם, לְדוֹר וָדֹר נְסַפֵּר תְּהִלָּתֶךָ.