פסוק א:מזמור לאסף אלהים באו גוים - הזכרתי מחלוקת המפרשים בתחלת הספר. יש אומרים: כי מזמור דבר שנזמר ונכרת מרבים אולי קינות היו, או טעם מזמור שראה ברוח הקדש בעבור מה שכתב באחרונה, כי ישראל היו עמו ונחלתו.
פסוק א:וטעם אלהים – איך הוא אלהים וגברה יד בני אדם על חסידיו ועל מקום קדשו.
פסוק א:בנחלתך - ארץ ישראל.
פסוק א:לעיים - מקומות שפלים והפך זה: נכון יהיה הר בית ה'. ויש אומרים: מקום שאין שם ישוב, או שחפרו ירושלם לבקש מטמונות.
פסוק ב:נתנו - קשור זה הפסוק כי החסידים לא נקברו בעיים הדומים לקברים.
פסוק ג:שפכו - דעת השופכים כי אין דורש דמם, כמים שהם מותרים.
פסוק ד:היינו - הנשארים ממנו.
פסוק ה:עד מה ה' תאנף לנצח - בנו.
פסוק ה:תבער כמו אש קנאתך - קנאת בעבור שעבדו ישראל אלהים אחרים, ולמה לא תקנא בזרים?!
פסוק ו:שפוך, ועל ממלכות - כמו אל הממלכות, כמו: אל יסוד המזבח.
פסוק ז:כי - לא די שלא תקנא בעבור שלא ידעוך עד שאכלו את יעקב, שידע אותך.
פסוק ח:אל - מפרשים רבים אמרו: כי ראשונים תאר לעוונות. והנכון בעיני: כי עוונות סמוך לאבות ראשונים, ומלת יקדמונו כנגד ראשונים.
פסוק ח:וטעם כי דלונו מאד – אין לנו כח ואין לאל ידינו, על כן נבקש רחמים.
פסוק ט:עזרנו - הטעם עזרנו עד שנכבד שמך, או עזרנו בעבור כבוד שמך שנקרא עלינו, על כן אחריו.
פסוק י:למה - טעם לעינינו שנהיה חיים לפני מותנו.
פסוק י:ודם עבדיך - הוא הנזכר בתחלת המזמור.
פסוק יא:תבא - בעבור היות ישראל בגלות כאסיר בבית כלא.
פסוק יא:הותר - מגזרת הותירם שהם מוכנים למות, ומשקל תמותה תשועה, תקומה תרועה. ורבי משה אמר: כי הותר הסר יתד ופתח קשורם בעבור שהזכיר אסיר.
פסוק יג:ואנחנו עמך - אנחנו הנודעים שהם עמך, אז נודה לך בפדותך אותנו.