פסוק א:מזמור. נאמר זה המזמור על חרבן ירושלים כמו שמפרש: ואמר אלהים. לשון קריאה כלומר אתה שאתה אלהים איך התאפקת על זה שבאו גוים אחרים על נחלתך:
פסוק א:לעיים. לגלים כי העיר ההרוסה היא גלי אבנים:
פסוק ב:נתנו. כתב אדוני אבי ז"ל כי היו בהם עובדי האל וחסידים שהרי דניאל חנניה מישאל ועזריה היו מן הגולים מירושלים שהיו חסידים ועובדי האל, כמו כן היו אחרים אלא שהיו נחבאים בבתים ולא היו יכולין להראות בחוצות וברחובות חסידים שהיו בירושלים מהם נוצלו מן המיתה וגלו ומהם לא נוצלו הכל לפי הדין הנתון מאת האל יתברך:
פסוק ב:לחיתו ארץ. כמו לחית הארץ הוי"ו נוספת:
פסוק ג:ואין קובר. כי ישראל היו קוברים הרוגיהם:
פסוק ד:היינו חרפה. זהו בגלות:
פסוק ה:עד מה. אף על פי שהמזמור נאמר על הגלות ראשון ולא היה אלא שבעים שנה בעיניהם היה ארוך וכן אמר זכריה הנביא עד מתי אתה לא תרחם את ירושלים וגו':
פסוק ו:חמתך. קנאתך וחמתך שהיא בוערת כמו אש עלינו שפוך אותה אל הגוים אשר לא ידעוך כי אנחנו אף על פי שחטאנו ידענוך וקראנוך בשמך:
פסוק ו:אל הגוים. כמו על הגוים:
פסוק ו:ועל ממלכות. לפי שאבדה מלכות ישראל בגלות שבט יהודה בחרבן ירושלים זכר ממלכות כי עד עתה אף על פי שגלו עשרת השבטים לא אבדה מלכות ישראל:
פסוק ז:השמו. דרך פרט ולפי שאכלת את יעקב אשר ידע אותך והשמו נוהו שהיו עובדים בו אליך היה לך לשפוך חמתך עליהם כי אף על פי שחטאנו ובמצותיך וברצונך באו עלינו היה להם לרחם ולא לאכול ולכלות:
פסוק ח:אל. על העונות הראשונים שעשו בימי נעורים אמר כאילו אמר עונות:
פסוק ח:יקדמונו. ענין הזמנת הדבר והביא אותו לפני אדם:
פסוק ח:דלונו מאד. ואין לנו כח לסבול הגלות:
פסוק ט:עזרנו. על דבר כבוד שמך, שהוא מחולל בגוים ואחר שתעזרנו יהיה מכובד:
פסוק י:למה יאמרו. וזהו החילול:
פסוק י:יודע בגוים. בנקום נקמת דם עבדיך:
פסוק יא:הותר בני תמותה. השאיר אותו בחיים, ויש מפרשים הותר התר יתרם שהם קשורים בגלות כמו שקראם אסיר קשורים ואסורים:
פסוק יב:והשב לשכנינו. חרפתם אשר אמרו איה אלהיכם:
פסוק יג:ואנחנו עמך. בין בגלות בין בצאתינו מן הגלות נודה לך לעולם: