ההודאה על ישועת ה' ליהושפט מיד אויביו

פרקנו מיוסד על ישועת ה' ליהושפט מלך יהודה מיד העמונים והמואבים ובני שעיר.

על יהושפט מלך יהודה ועל דברי ימי מלכותו מסופר כדברים האלה:

וַיֵּ֥שֶׁב יְהוֹשָׁפָ֖ט בִּירוּשָׁלִָ֑ם וַיָּ֜שָׁב וַיֵּצֵ֣א בָעָ֗ם מִבְּאֵ֥ר שֶׁ֙בַע֙ עַד-הַ֣ר אֶפְרַ֔יִם וַיְשִׁיבֵ֕ם אֶל-ה' אֱ-לֹהֵ֥י אֲבוֹתֵיהֶֽם: וַיַּעֲמֵ֨ד שֹֽׁפְטִ֜ים בָּאָ֗רֶץ בְּכָל-עָרֵ֧י יְהוּדָ֛ה הַבְּצֻר֖וֹת לְעִ֥יר וָעִֽיר: וַיֹּ֣אמֶר אֶל-הַשֹּֽׁפְטִ֗ים רְאוּ֙ מָֽה-אַתֶּ֣ם עֹשִׂ֔ים כִּ֣י לֹ֧א לְאָדָ֛ם תִּשְׁפְּט֖וּ כִּ֣י לה' וְעִמָּכֶ֖ם בִּדְבַ֥ר מִשְׁפָּֽט: וְעַתָּ֕ה יְהִ֥י פַֽחַד-ה' עֲלֵיכֶ֑ם שִׁמְר֣וּ וַעֲשׂ֔וּ כִּֽי-אֵ֞ין עִם-ה' אֱלֹהֵ֗ינוּ עַוְלָ֛ה וּמַשֹּׂ֥א פָנִ֖ים וּמִקַּח-שֹֽׁחַד:... וַיְהִ֣י אַֽחֲרֵי-כֵ֡ן בָּ֣אוּ בְנֵי-מוֹאָב֩ וּבְנֵ֨י עַמּ֜וֹן וְעִמָּהֶ֧ם מֵֽהָעַמּוֹנִ֛ים עַל-יְהוֹשָׁפָ֖ט לַמִּלְחָמָֽה:... וַיִּקָּבְצ֣וּ יְהוּדָ֔ה לְבַקֵּ֖שׁ מה' גַּ֚ם מִכָּל-עָרֵ֣י יְהוּדָ֔ה בָּ֖אוּ לְבַקֵּ֥שׁ אֶת-ה': וַיַּעֲמֹ֣ד יְהוֹשָׁפָ֗ט בִּקְהַ֧ל יְהוּדָ֛ה וִירוּשָׁלִַ֖ם בְּבֵ֣ית ה' לִפְנֵ֖י הֶחָצֵ֥ר הַחֲדָשָֽׁה: וַיֹּאמַ֗ר ה' אֱ-לֹהֵ֤י אֲבֹתֵ֙ינוּ֙ הֲלֹ֨א אַתָּֽה-ה֤וּא אֱ-לֹהִים֙ בַּשָּׁמַ֔יִם וְאַתָּ֣ה מוֹשֵׁ֔ל בְּכֹ֖ל מַמְלְכ֣וֹת הַגּוֹיִ֑ם וּבְיָדְךָ֙ כֹּ֣חַ וּגְבוּרָ֔ה וְאֵ֥ין עִמְּךָ֖ לְהִתְיַצֵּֽב:... אֱ-לֹהֵ֙ינוּ֙ הֲלֹ֣א תִשְׁפָּט-בָּ֔ם כִּ֣י אֵ֥ין בָּ֙נוּ֙ כֹּ֔חַ לִ֠פְנֵי הֶהָמ֥וֹן הָרָ֛ב הַזֶּ֖ה הַבָּ֣א עָלֵ֑ינוּ וַאֲנַ֗חְנוּ לֹ֤א נֵדַע֙ מַֽה-נַּעֲשֶׂ֔ה כִּ֥י עָלֶ֖יךָ עֵינֵֽינוּ:... וַיֹּ֗אמֶר הַקְשִׁ֤יבוּ כָל-יְהוּדָה֙ וְיֹשְׁבֵ֣י יְרוּשָׁלִַ֔ם וְהַמֶּ֖לֶךְ יְהוֹשָׁפָ֑ט כֹּֽה-אָמַ֨ר ה' לָכֶ֗ם אַ֠תֶּם אַל-תִּֽירְא֤וּ וְאַל-תֵּחַ֙תּוּ֙ מִפְּנֵ֨י הֶהָמ֤וֹן הָרָב֙ הַזֶּ֔ה כִּ֣י לֹ֥א לָכֶ֛ם הַמִּלְחָמָ֖ה כִּ֥י לֵא-לֹהִֽים: מָחָר֙ רְד֣וּ עֲלֵיהֶ֔ם הִנָּ֥ם עֹלִ֖ים בְּמַעֲלֵ֣ה הַצִּ֑יץ וּמְצָאתֶ֤ם אֹתָם֙ בְּס֣וֹף הַנַּ֔חַל פְּנֵ֖י מִדְבַּ֥ר יְרוּאֵֽל: לֹ֥א לָכֶ֖ם לְהִלָּחֵ֣ם בָּזֹ֑את הִתְיַצְּב֣וּ עִמְד֡וּ וּרְא֣וּ אֶת-יְשׁוּעַת֩ ה' עִמָּכֶ֜ם יְהוּדָ֣ה וִֽירוּשָׁלִַ֗ם אַל-תִּֽירְאוּ֙ וְאַל-תֵּחַ֔תּוּ מָחָר֙ צְא֣וּ לִפְנֵיהֶ֔ם וה' עִמָּכֶֽם:... וַיָּקֻ֧מוּ הַלְוִיִּ֛ם מִן-בְּנֵ֥י הַקְּהָתִ֖ים וּמִן-בְּנֵ֣י הַקָּרְחִ֑ים לְהַלֵּ֗ל לה' אֱ-לֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל בְּק֥וֹל גָּד֖וֹל לְמָֽעְלָה: וַיַּשְׁכִּ֣ימוּ בַבֹּ֔קֶר וַיֵּצְא֖וּ לְמִדְבַּ֣ר תְּק֑וֹעַ וּבְצֵאתָ֞ם עָמַ֣ד יְהוֹשָׁפָ֗ט וַיֹּ֙אמֶר֙ שְׁמָע֗וּנִי יְהוּדָה֙ וְיֹשְׁבֵ֣י יְרוּשָׁלִַ֔ם הַאֲמִ֜ינוּ בה' אֱ-לֹהֵיכֶם֙ וְתֵ֣אָמֵ֔נוּ הַאֲמִ֥ינוּ בִנְבִיאָ֖יו וְהַצְלִֽיחוּ: וַיִּוָּעַץ֙ אֶל-הָעָ֔ם וַיַּעֲמֵ֤ד מְשֹֽׁרֲרִים֙ לה' וּֽמְהַֽלְלִ֖ים לְהַדְרַת-קֹ֑דֶשׁ בְּצֵאת֙ לִפְנֵ֣י הֶֽחָל֔וּץ וְאֹֽמְרִים֙ הוֹד֣וּ לה' כִּ֥י לְעוֹלָ֖ם חַסְדּֽוֹ: וּבְעֵת֩ הֵחֵ֨לּוּ בְרִנָּ֜ה וּתְהִלָּ֗ה נָתַ֣ן ה' מְ֠אָֽרְבִים עַל-בְּנֵ֨י עַמּ֜וֹן מוֹאָ֧ב וְהַר-שֵׂעִ֛יר הַבָּאִ֥ים לִֽיהוּדָ֖ה וַיִּנָּגֵֽפוּ:
(דברי-הימים ב יט-כ)

אל הופעה זו המסופרת פה, והיחידה בגודלה, כי צבא העומד לפני האויב, בביטחונו בה' כי מדברו לא יפול ארצה, מקדים ‎ההודאה לישועה, מתייחס הפרק שלפנינו, כי על דבריו יגה אור אם נשים אותו בפי המלך יהושפט ביום הישועה מהאויב הנזכר לעיל.

ה֘וֹדִ֤ינוּ לְּךָ֨ אֱֽ-לֹהִ֗ים ה֭וֹדִינוּ וְקָר֣וֹב שְׁמֶ֑ךָ סִ֝פְּר֗וּ נִפְלְאוֹתֶֽיךָ: כִּ֭י אֶקַּ֣ח מוֹעֵ֑ד אֲ֝נִ֗י מֵישָׁרִ֥ים אֶשְׁפֹּֽט:
(תהילים עה ב-ג)

"כִּ֭י אֶקַּ֣ח מוֹעֵ֑ד" - שייך לסוף הפסוק הקודם, והכוונה: ה֘וֹדִ֤ינוּ לְּךָ֨ אֱֽ-לֹהִ֗ים מיד שנתבשרנו מפי הנביא והוֹדִינוּ לך עתה שנית, וְקָר֣וֹב שְׁמֶ֑ךָ בפינו להודות לך עוד למפרע. וגם סִ֝פְּר֗וּ למפרע הלויים נִפְלְאוֹתֶֽיךָ שתעשה לנו מחר.

"כִּ֭י אֶקַּ֣ח מוֹעֵ֑ד" - מיד שלקחתי המועד והוגבל לי הזמן מאיתך למתי תגיע אלינו התשועה מיד האויב [על דרך הלשון: "וַיָּ֥שֶׂם ה' מוֹעֵ֣ד לֵאמֹ֑ר מָחָ֗ר יַעֲשֶׂ֧ה ה' הַדָּבָ֥ר הַזֶּ֖ה בָּאָֽרֶץ"(שמות ט ה)].

"אֲ֝נִ֗י מֵישָׁרִ֥ים אֶשְׁפֹּֽט" - תולה הישועה בזכות משפט צדק, שהשליט, כמובא לעיל, לפני המלחמה בממלכתו.

נְֽמֹגִ֗ים אֶ֥רֶץ וְכָל-יֹשְׁבֶ֑יהָ אָנֹכִ֨י תִכַּ֖נְתִּי עַמּוּדֶ֣יהָ סֶּֽלָה:
(תהילים עה ד)‎

"נְֽמֹגִ֗ים אֶ֥רֶץ וְכָל-יֹשְׁבֶ֑יהָ" - יען כי אין צדק ואין משפט ואין דעת א-להים בארץ, אָנֹכִ֨י תִכַּ֖נְתִּי עַמּוּדֶ֣יהָ סֶּֽלָה, שמשפט צדק הוא אחד מעמודי העולם המוסרי, על דרך שנאמר בנוגע להפכו, לעוות הדין: "יִ֝מּ֗וֹטוּ כָּל-מ֥וֹסְדֵי אָֽרֶץ"(תהילים פב ה).

וְכָל-קַרְנֵ֣י רְשָׁעִ֣ים אֲגַדֵּ֑עַ תְּ֝רוֹמַ֗מְנָה קַֽרְנ֥וֹת צַדִּֽיק:
(תהילים עה יא)

חותם בנדר, כי קַרְנֵ֣י רְשָׁעִ֣ים יגדע גם לעתיד, וממילא תְּ֝רוֹמַ֗מְנָה קַֽרְנ֥וֹת צַדִּֽיק.