פסוק א:למנצח אל תשחת וגו׳. המזמור יראה שעניינו נאמ׳ על תכיפת הצרות בעת קירוב הגאולה וזה ענין אל תשחת כי לרוב תכיפת הצרות שתהיה באותו זמן יבהלו כל בני ישראל ותאחזם רעדה ופחד ולזה מקדים דרך כלל תפלה ותחנה לאל שלא ישחית ר״ל שלא יהרגו מהם רבים במלחמה כי ההריגה תקרא השחתה כמו שכתבנו במזמור נ״ז במה שאמ׳ דוד לאבישי כשיצא להמית שאול אל תשחיתהו כי מי ישלח ידו במשיח ה׳ ונקה (ש״א כו ט).
פסוק ב:ואחר תפלתו על זה התנבא על קבוץ הגליות וענש האומות ואמ׳ הודינו לך א׳ הודינו כמו לך לבדך ההודאה על זה באמת לא לגבורתנו והצלחתנו כי הכל מאתך וקרוב שמך כלומ׳ עתה הכרנו כי – כענין אשר לו א׳ קרובים אליו (דברים ד ז) – קרובה ישועתך לבוא. וענין שמך ביאורו הודעת שמך ופרסום יחודך לעם אשר בחרת אשר ספרו נפלאותיך. או אולי ספרו הוא עבר במקום עתיד ואמ׳ יבוא דבר השם אליהם לומ׳
פסוק ג:כי אקח מועד כלומ׳ כשאביא הזמן שארצה בו לגאול אתכם אני מישרים אשפוט ר״ל אשפוט את אויביהם על שהצרו להם
פסוק ד:עד שיהיו נמוגים ארץ וכל יושביה ר״ל שימוג לבם מרוב אימה ופחד ויכירו אז שבידי לשנות תפקידי המערכות להרע או להטיב והוא ענין אנכי תכנתי עמודיה סלה ר״ל יסודותיה והענין שאני בראתי הכל אחר ההעדר המוחלט והיא אמונת החדוש שאמונת גמול ועונש ואמונת שנוי הטבעים נמשכת אחריה. וי״מ כי אקח מועד שהם דברי העם הנבחר כשיצא מן הגלות כלומ׳ כשיגיע הזמן שיהיו ימי בשלוה ויהיו לי כמועד וחג לא אוציאם לבטלה ולתענוג כהרבה משאר האומות אבל לעבודת הש״י והוא ענין מישרים אשפוט. ואף רבותי׳ דרשוהו כיוצא בזה ע״י שבית׳ כל יום טוב שראוי להוציא ימי מנוחה להתעסק בעבודת האל ובספור נפלאותיו כפי ענין החג כמו שכתו׳ בפי׳ רש״י ז״ל וכמו שביארנו בקצת חיבורינו. ויראה לשיטה זו ענין נמוגים וגו׳ כלומ׳ כל מה שיעמדו נמוגים ארץ וכל יושביה אנכי תכנתי וכו׳ כלומר אוציא לאור כל תעלומה
פסוק ה:וכן ענין אל תהלו כלומ׳ אל תתעסקו בדברי הוללות כמו שאמרו בתלמוד המערב אלו היו חבירי נמנין עמי הייתי מתיר מלאכה זו במועד כלום נאסרה מלאכה במועד אלא שיהיו אוכלין ושותין ועוסקין בתורה ואלו אוכלין ושותין והולכים ופוחזין. ולענין הראשון רצה בענין אמרתי להוללים אל תהולו כלומ׳ שמרוב שמחתנו נלעג בהם ונאמר להם אל תהולו עוד ר״ל לא תתעסקו עוד במהתלות כמו שעשיתם עד היום. ולשון אמרתי כאלו כל אחד ממנו יאמר לרשעי האומות ואל תרימו קרן כמו אל תרימו ראש ולהיות הקרן מונח בראש הב״ח ונראה בתחלת הגבהתו ומורה תוקף ואבירות נמשל כל תוקף והצלחה בהרמת קרן וכל מפלה וחולשה בהגדעתו אמ׳ ותרם כראם קרני (מזמ׳ צב) רמה קרני (ש״א ב) וירם קרן משיחו (שם) ובהפך קרני רשעים אגדע (בסוף המזמור הזה) גדע בחרי אף כל קרן ישר׳ (איכה ב ג).
פסוק ו:להמשיך דבריו אל תרימו למרום קרנכם כלומ׳ אל תחזיקו קרנכם כאלו הוא רם ונשא עד למעלה כמו שעשיתם עד היום וכן לא תדברו בצואר עתק כלומ׳ כמי שידבר גבוהות מצד שרואה צוארו עתק ר״ל שמן ועב וחזק ותקיף.
פסוק ז:כי לא ממוצא וממערב ולא ממדבר הרים והרים הוא מקור מן הנוסף מלשון הרמה ומפני זה מלת ממדבר קמוצה תחת לבית שאין מלת הרים סמוכה לו כלומ׳ כי ההרמה לא תבוא משום דבר רק בעזר אלהי והזכיר שלשה דברים שהאדם נערך בהם והוא יחס ועושר וחכמה וקרא מוצא כלומ׳ הגזע שהוא יוצא ממנו כמו ומוצאותיו מקדם (מיכה ה א) והעושר קרא מערב מלשון סחורה כמו לערוב מערביך (יחזק׳ כז ט) והחכמה קרא מדבר מלשון דבור כמו ומדברך נאוה (שה״ש ד ג) וייחס החכמה לדבור כי החכם יתכן להיות ראש המדברים בכל מקום ושנועם הדיבור מדריך ומעריך חכמת האדם הרבה כאמרם ז״ל לב חכם ישכיל פיהו (משלי טז כג) לבו של חכם מלא חכמה מאן מוריה עלויה מאן משכיל עלויה פיהו וכבר פי׳ זולתי בפנים אחרים, נזכרו בפירושיהם אבל אצלי לפרשו כן.
פסוק ח:האדם ואף עם היות אצלו כלל המעלות והוא שאמ׳ שאף כל אלו ביחד לא יעריכו האדם להיות הגאות הלומה אליו אבל שתשפילנו עם כל זה והוא אמרו כי אלהים שופט האדם לפי בחינת משפטיו אופני זה ישפיל מן הראויים לרום לעיני האדם וזה ירים מן הראויים להשפיל ג״כ וזה ישפיל כל האומות עם כל יחסם במלכיהם ושריהם ועם כל עושרם וחכמתם.
פסוק ט:כי כוס ביד ה׳ להשקותם ויין חמר ר״ל אדום והוא תואר מלא מסך ר״ל מזיגה ור״ל מלא קבעת כוס תרעלת העונש והוא מלא על כל גדותיו והוא משל על רוב העונש ואמ׳ ויגר מזה ר״ל שיגירהו השם מזה ר״ל מצד אחד והוא לצד האומות כי עד הנה הגירו מצדנו ועתה יגירנו מצד האומות – וזהו לדעתי שלא אמ׳ מזה ומזה – ואחר הגירתו ימצו שמרים כל רשעי ארץ כל זה משל להפלגת העונש.
פסוק י:ואני ר״ל ישראל אגיד נפלאותיך לעולם ר״ל בלא הפסק גלות עוד ואזמר׳ לאלהי יעקב שלא נטשתני בגלות
פסוק יא:ואגדע קרנות רשעים במלחמותי ר״ל כל מלכיותיהם שלא ישאר להם מלך בעזר האל כמו שאמ׳ בנבואת דניאל (ב מד) תדיק ותסיף כל אלין מלכותא וכן ומלכותה לעם אחרן לא תשתבק ואז תרוממנה קרנות צדיק. ומלת תרוממנה אע״פ שהוא מן הפעלים הוא פועל עומד.
