א לַמְנַצֵּ֥חַ אַל־תַּשְׁחֵ֑ת מִזְמ֖וֹר לְאָסָ֣ף שִֽׁיר׃ ב ה֘וֹדִ֤ינוּ לְּךָ֨ ׀ אֱ‍ֽלֹהִ֗ים ה֭וֹדִינוּ וְקָר֣וֹב שְׁמֶ֑ךָ סִ֝פְּר֗וּ נִפְלְאוֹתֶֽיךָ׃ ג כִּ֭י אֶקַּ֣ח מוֹעֵ֑ד אֲ֝נִ֗י מֵישָׁרִ֥ים אֶשְׁפֹּֽט׃ ד נְֽמֹגִ֗ים אֶ֥רֶץ וְכָל־יֹשְׁבֶ֑יהָ אָנֹכִ֨י תִכַּ֖נְתִּי עַמּוּדֶ֣יהָ סֶּֽלָה׃ ה אָמַ֣רְתִּי לַֽ֭הוֹלְלִים אַל־תָּהֹ֑לּוּ וְ֝לָרְשָׁעִ֗ים אַל־תָּרִ֥ימוּ קָֽרֶן׃ ו אַל־תָּרִ֣ימוּ לַמָּר֣וֹם קַרְנְכֶ֑ם תְּדַבְּר֖וּ בְצַוָּ֣אר עָתָֽק׃ ז כִּ֤י לֹ֣א מִ֭מּוֹצָא וּמִֽמַּעֲרָ֑ב וְ֝לֹ֗א מִמִּדְבַּ֥ר הָרִֽים׃ ח כִּֽי־אֱלֹהִ֥ים שֹׁפֵ֑ט זֶ֥ה יַ֝שְׁפִּ֗יל וְזֶ֣ה יָרִֽים׃ ט כִּ֤י כ֪וֹס בְּֽיַד־יְהוָ֡ה וְיַ֤יִן חָמַ֨ר ׀ מָ֥לֵא מֶסֶךְ֮ וַיַּגֵּ֪ר מִ֫זֶּ֥ה אַךְ־שְׁ֭מָרֶיהָ יִמְצ֣וּ יִשְׁתּ֑וּ כֹּ֝֗ל רִשְׁעֵי־אָֽרֶץ׃ י וַ֭אֲנִי אַגִּ֣יד לְעֹלָ֑ם אֲ֝זַמְּרָ֗ה לֵאלֹהֵ֥י יַעֲקֹֽב׃ יא וְכָל־קַרְנֵ֣י רְשָׁעִ֣ים אֲגַדֵּ֑עַ תְּ֝רוֹמַ֗מְנָה קַֽרְנ֥וֹת צַדִּֽיק׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

ביאור שטיינזלץ

עדין שטיינזלץ

פסוק א:
לַמְנַצֵּחַ, הממונה על המקהלה או הנגנים אַל-תַּשְׁחֵת – שם השיר שלפי הלחן שלו ישירו את המִזְמוֹר שלְאָסָף שִׁיר.
פסוק ב:
הוֹדִינוּ, אנחנו מודים לְּךָ, אֱלֹהִים, הוֹדִינוּ וְקָרוֹב אלינו שְׁמֶךָ. אנחנו קשורים בשמך, קוראים בו ומהללים אותו תמיד. סִפְּרוּ אבותינו; חכמינו; או: הקהל כולו את נִפְלְאוֹתֶיךָ.
פסוק ג:
כאן באים דברים הנאמרים כביכול מפי ה': כִּי אֶקַּח מוֹעֵד, כשיגיע הזמן הראוי, אֲנִי מֵישָׁרִים, ביושר אֶשְׁפֹּט את העולם.
פסוק ד:
אז יהיו נְמֹגִים, ימסו ויתמוטטו אֶרֶץ וְכָל יֹשְׁבֶיהָ, אז יהיה ניכר כי אָנֹכִי תִכַּנְתִּי, כוננתי, ייסדתי את עַמּוּדֶיהָ, ואני יכול לזעזע אותם או להשאירם עומדים. סֶּלָה, סימן מוסיקלי; אכן; ואולי: לעולם.
פסוק ה:
שוב נשמע קולו של המשורר: אָמַרְתִּי לַהוֹלְלִים: אַל תָּהֹלּוּ, תתהוללו, תשתובבו ותשתעשעו, כי לא לעולם תתמיד שמחתכם; וְלָרְשָׁעִים אמרתי: אַל תָּרִימוּ קָרֶן, אל תגביהו את עצמכם.
פסוק ו:
אַל תָּרִימוּ לַמָּרוֹם את קַרְנְכֶם בבוז ובגאווה, ואל תְּדַבְּרוּ בְצַוָּאר מורם מתוך עָתָק, התרברבות, עזות והרגשת ניצחון.
פסוק ז:
כִּי אין מקור לתקווה וביטחון מסביב – לֹא מִמּוֹצָא השמש, ממזרח וגם לא מִמַּעֲרָב, וְלֹא מִן המִּדְבּר שבדרום, ולא מההָרִים שבצפון.
פסוק ח:
על כל אלה אי-אפשר לסמוך, כִּי אֱלֹהִים הוא השֹׁפֵט – את זֶה יַשְׁפִּיל, וְאת זֶה יָרִים. רק בידו מצוי הכוח, ואין מקור של עצמה מלבדו.
פסוק ט:
כִּי כוֹס בְּיַד ה', וְיַיִן חָמַר, תוסס או צורב, מָלֵא מֶסֶךְ, תערובות בשמים וסמים. וַיַּגֵּר, ה' שופך מִזֶּה – מן הכוס הזו, שהיא גם כוס ישועה וגם כוס נקמה, אַךְ את שְׁמָרֶיהָ של הכוס, שאינם ראויים לשתייה, יִמְצוּ, ימצצו, יסחטו ויִשְׁתּוּ כֹּל רִשְׁעֵי אָרֶץ.
פסוק י:
וַאֲנִי אַגִּיד לְעֹלָם את שבחו של ה', אֲזַמְּרָה לֵאלֹהֵי יַעֲקֹב.
פסוק יא:
ושוב, דברי ה' בקולו של אסף: וְכָל קַרְנֵי, כוחם וגדולתם של הרְשָׁעִים אֲגַדֵּעַ, אכרות, תְּרוֹמַמְנָה קַרְנוֹת צַדִּיק.