הודינו לך אלהים. על הטובה הודינו אף על הרעה וקרוב בפינו שמך תמיד:
פסוק ב:
ספרו. דורותינו נפלאותיך תמיד:
פסוק ג:
כי אקח מועד. כשיש לנו יום טוב אין אנו עסוקים בנבול פה וקלות ראש:
פסוק ג:
אני מישרים אשפוט. אנו נותנין אל לבנו להללך ולשבחך מעין המאורע ליום:
פסוק ד:
נמוגים ארץ וכל יושביה וגו'. ביום מתן תורה כשהיו נמוגים הארץ וכל יושביה מתנאי שהתנית עם מעשה בראשית אם לא יקבלו וכו' תחזרו לתוהו ובהו:
פסוק ד:
תכנתי עמודיה. כשאמרתי נעשה ונשמע:
פסוק ה:
להוללים. לרשעים המערבבים את ישראל:
פסוק ז:
כי לא ממוצא. השמש וממערבו ולא מן המדברות שאתם מפרשים בשיירא להרבות ממון לא בכל אלה להרים קרן:
פסוק ח:
כי אלהים שופט. על כל הרעה שעשיתם:
פסוק ח:
זה ישפיל וזה ירים. הגבוהים ישפיל והנמוכים ירים:
פסוק ט:
כי כוס. התרעלה בידו:
פסוק ט:
ויין חמר. חזק ווינו"ש בלע"ז:
פסוק ט:
מלא מסך. הכוס מלא מזג למזוג ולהשקות את כל הגוים:
פסוק ט:
ויגר מזה. מזה הכוס יפיץ ויקלח את משתיהם ל' כמים מוגרים (מיכה א'):
פסוק י:
ואני אגיד לעולם. מאז והלאה את נקמתו וגבורתו:
פסוק יא:
וכל קרני רשעים. של עמלק:
פסוק יא:
אגדע. כענין שנא' (יחזקאל כ״ה:י״ד) ונתתי את נקמתי באדום ביד עמי ישראל ישראל יגדעו קרן עמלק וגו' ואז תרוממנ' קרנות צדיקו של עולם ישראל שהם שבחו של הקב"ה: