אחסה. ברוב הספרים כ"י מדוייקים החי"ת בשו"א לבדו ועיין מ"ש בסוף יואל:
פסוק ד:
ויושיעני. בגעיא בס"ס:
פסוק ה:
בני אדם. בגעיא:
פסוק ז:
כרו לפני שיחה. בחירק וכל האומר שוחה בשורק קורא אני עליו משנה ישרים בדרך רע בשחותו הוא יפול משלי כ"ח:
פסוק ט:
עורה הנבל. כתוב במכלול דף קל"ז וכבר באו מהם מלרע עורה הנבל וכנור שובה ה' וגו' עכ"ל וכן בס"ס הוא בשני טעמים טעם הראשון הוא ימנית בראש תיבה כמנהג שאינו עושה מלעיל בתהלים והטעם השני עורה שהוא מלרע. ומלת הנבל בספרי ספרד בצירי אבל בכל נבל תהלים ע"א בסגול והמסורת עליו לית סגול ואחד עם וא"ו והיה כנור ונבל ישעיה ה':
פסוק י:
אודך בעמים, אדני. יש פסק בין בעמים לשם שלא ליחס אלוהות לעמים ודכוותיה בסוף סי' י"ח וסימן ק"ח ודוכתא אחריני:
פסוק י:
בלאמים. הלמ"ד רפה:
פסוק יא:
כי גדול עד שמים. פסחים פרק מקום שנהגו רבא רמי כתיב כי גדול מעל שמים חסדך סימן ק"ח וכתיב כי גדל עד שמים חסדך הא כיצד כאן בעושים לשמה כאן בעושים שלא לשמה וגו' ועיין בספר הזוהר פרשת ויחי דף ר"ט: