א לַמְנַצֵּ֣חַ אַל־תַּ֭שְׁחֵת לְדָוִ֣ד מִכְתָּ֑ם בְּבָרְח֥וֹ מִפְּנֵי־שָׁ֝א֗וּל בַּמְּעָרָֽה׃ ב חָנֵּ֤נִי אֱלֹהִ֨ים ׀ חָנֵּ֗נִי כִּ֥י בְךָ֮ חָסָ֪יָה נַ֫פְשִׁ֥י וּבְצֵֽל־כְּנָפֶ֥יךָ אֶחְסֶ֑ה עַ֝֗ד יַעֲבֹ֥ר הַוּֽוֹת׃ ג אֶ֭קְרָא לֵֽאלֹהִ֣ים עֶלְי֑וֹן לָ֝אֵ֗ל גֹּמֵ֥ר עָלָֽי׃ ד יִשְׁלַ֤ח מִשָּׁמַ֨יִם ׀ וְֽיוֹשִׁיעֵ֗נִי חֵרֵ֣ף שֹׁאֲפִ֣י סֶ֑לָה יִשְׁלַ֥ח אֱ֝לֹהִ֗ים חַסְדּ֥וֹ וַאֲמִתּֽוֹ׃ ה נַפְשִׁ֤י ׀ בְּת֥וֹךְ לְבָאִם֮ אֶשְׁכְּבָ֪ה לֹ֫הֲטִ֥ים בְּֽנֵי־אָדָ֗ם שִׁ֭נֵּיהֶם חֲנִ֣ית וְחִצִּ֑ים וּ֝לְשׁוֹנָ֗ם חֶ֣רֶב חַדָּֽה׃ ו ר֣וּמָה עַל־הַשָּׁמַ֣יִם אֱלֹהִ֑ים עַ֖ל כָּל־הָאָ֣רֶץ כְּבוֹדֶֽךָ׃ ז רֶ֤שֶׁת ׀ הֵכִ֣ינוּ לִפְעָמַי֮ כָּפַ֪ף נַ֫פְשִׁ֥י כָּר֣וּ לְפָנַ֣י שִׁיחָ֑ה נָפְל֖וּ בְתוֹכָ֣הּ סֶֽלָה׃ ח נָ֘כ֤וֹן לִבִּ֣י אֱ֭לֹהִים נָכ֣וֹן לִבִּ֑י אָ֝שִׁ֗ירָה וַאֲזַמֵּֽרָה׃ ט ע֤וּרָה כְבוֹדִ֗י ע֭וּרָֽה הַנֵּ֥בֶל וְכִנּ֗וֹר אָעִ֥ירָה שָּֽׁחַר׃ י אוֹדְךָ֖ בָעַמִּ֥ים ׀ אֲדֹנָ֑י אֲ֝זַמֶּרְךָ֗ בַּל־אֻמִּֽים׃ יא כִּֽי־גָדֹ֣ל עַד־שָׁמַ֣יִם חַסְדֶּ֑ךָ וְֽעַד־שְׁחָקִ֥ים אֲמִתֶּֽךָ׃ יב ר֣וּמָה עַל־שָׁמַ֣יִם אֱלֹהִ֑ים עַ֖ל כָּל־הָאָ֣רֶץ כְּבוֹדֶֽךָ׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

מאירי

המאירי

פסוק א:
למנצח אל תשחת וגו׳. הנה שלשה מזמורים רצופים שמתחילים אל תשחת ושלשתם בענין דוד עם שאול והיה מתירא שימיתוהו. ולכן היה מחלה לפני האל שלא ימות ונראה שהמיתה כשהיא על ידי אדם נאמרת בלשון השחתה כמו שאמ׳ דוד לאבישי כשרצה להמית את שאול אל תשחיתהו כי מי שלח ידו במשיח ה׳ ונקה (ש״א כו ט) והעד שזה המזמור נאמ׳ בברחו מפני שאול במערה כשהיו דוד ואנשיו בירכתי המערה ובא שאול שם להפך את רגליו וכרת כנף מעילו ולא רצה לשלוח בו יד עם היות הוא רודף אחריו
פסוק ב:
ואמ׳ חנני א׳ וכו׳ עד יעבור הוות כלומ׳ המחשבה הרעה ששאול חושב ומתנכל עלי ובאה מלת עד כמו עד אשר אם עשיתי (ברא׳ כח טו) שאין הכוונה שיעזוב אותו אח״כ אבל הכוונה עד אשר אם עשיתי וכו׳ ואז יהיה העזר בשלימות
פסוק ג:
וזהו ענין לאל גומר עלי כלומ׳ גומר ומשלים עזרתי בענין המלוכה.
פסוק ד:
וישלח משמים ר״ל עזרו. וחרף שואפי עבר במקום עתיד כלומ׳ שיבזה שונאי וישפילהו.
פסוק ה:
ודמה האויבים ללבאים וקראם לוהטים ר״ל שורפים ואשכבה לוהטים בני אדם חסר והפוך כלומ׳ אשכבה בתוך ב״א לוהטים אשר שניהם חנית וחצים וכו׳ לדבר רע עלי. ובדרש לבאים אבנר ועמשא לוהטים דואג ואחיתופל שניהם חנית אלו אנשי קעילה ולשונם חרב חדה אלו הזיפים.
פסוק ו:
ורומה על השמים כלומ׳ שיפרסם בארץ רוממותו בשמים.
פסוק ז:
רשת הכינו לפעמי כמו שאמ׳ שאול לזיפים ראו את מקומו (ש״א כג כב). כפף נפשי פי׳ הכניע נפשי ואמ׳ זה על שאול. ושיחה כמו שוחה והמשל על היותם מרגלים אותו. ונפלו בתוכה כמו יפלו.
פסוק ח:
ונכון לבי כלומ׳ שבכל צרותי לא נטיתי מדרכי תורתך ברב או במעט אבל אני מעורר עצמי תמיד
פסוק ט:
ואומ׳ עורה כבודי כי הנפש יקרא כבוד. עורה הנבל וכנור לשמחני להאציל עלי רוח הקדש ואעירה שחר פעל בודד כלומ׳ אעור בשחר ובירושלמי (ברכות דף ב ע״ד) עשאוהו יוצא כדינו והוא שאמ׳ כלהון מלכיא שחרא מעורר להון ברם אנא מערר לשחרא.
פסוק י:
ואודך כלומ׳ אני מודה ומשבח אותך ובלאומים כמו בעמים הבי״ת שמושית מן הלמד והיתה ראויה להדגש.
פסוק יא:
וגדול עד שמים כלומ׳ עד תכלית מה שאיפשר.