א לַמְנַצֵּ֥חַ בִּנְגִינֹ֗ת מַשְׂכִּ֥יל לְדָוִֽד׃ ב בְּב֣וֹא הַ֭זִּיפִים וַיֹּאמְר֣וּ לְשָׁא֑וּל הֲלֹ֥א דָ֝וִ֗ד מִסְתַּתֵּ֥ר עִמָּֽנוּ׃ ג אֱ֭לֹהִים בְּשִׁמְךָ֣ הוֹשִׁיעֵ֑נִי וּבִגְבוּרָתְךָ֥ תְדִינֵֽנִי׃ ד אֱ֭לֹהִים שְׁמַ֣ע תְּפִלָּתִ֑י הַ֝אֲזִ֗ינָה לְאִמְרֵי־פִֽי׃ ה כִּ֤י זָרִ֨ים ׀ קָ֤מוּ עָלַ֗י וְֽ֭עָרִיצִים בִּקְשׁ֣וּ נַפְשִׁ֑י לֹ֤א שָׂ֨מוּ אֱלֹהִ֖ים לְנֶגְדָּ֣ם סֶֽלָה׃ ו הִנֵּ֣ה אֱ֭לֹהִים עֹזֵ֣ר לִ֑י אֲ֝דֹנָ֗י בְּֽסֹמְכֵ֥י נַפְשִֽׁי׃ ז ישוב (יָשִׁ֣יב) הָ֭רַע לְשֹׁרְרָ֑י בַּ֝אֲמִתְּךָ֗ הַצְמִיתֵֽם׃ ח בִּנְדָבָ֥ה אֶזְבְּחָה־לָּ֑ךְ א֤וֹדֶה שִּׁמְךָ֖ יְהוָ֣ה כִּי־טֽוֹב׃ ט כִּ֣י מִכָּל־צָ֭רָה הִצִּילָ֑נִי וּ֝בְאֹיְבַ֗י רָאֲתָ֥ה עֵינִֽי׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

רד"ק

רד"ק

פסוק ב:
הזיפים. אנשי זיף והוא מקום בגבול אנשי בני יהודה:
פסוק ג:
אלהים בשמך. בשמך אשר קראתי הושיעני:
פסוק ג:
ובגבורתך. אשר בטחתי בה ואני יחיד והם רבים בה:
פסוק ג:
תדינני. כלומר שתקח נקמתי מהם:
פסוק ד:
תפלתי. ואמרי פי כפל דבר או פי' תפלתי בלב ואמרי פי בלשון:
פסוק ה:
כי זרים. זרים ועריצים כפל ענין במלות שונות:
פסוק ה:
קמו עלי ובקשו נפשי כי כן המנהג:
פסוק ה:
זרים. נכרים שונאי דוד וערוצים הזיפים:
פסוק ה:
לא שמו אלהים לנגדם. שלא פחדו ממנו שישלם להם גמולם:
פסוק ו:
עוזר. ולא יוכלו להרע לי ברכילותם:
פסוק ו:
אדני. שהוא אדון על הכל הוא יהיה:
פסוק ו:
בסומכי נפשי. כלומר בעזרת סמכי נפשי מישראל:
פסוק ז:
ישיב כתיב ישוב, מן הקל והוא פועל עומד טעמו על הרע, וקרי ישיב מן הפעיל וטעמו על האל ית' והענין אחד:
פסוק ז:
הרע. שהם עושים לי ישיב להם שהם שוררי ומביטים את מקומי אשר תהיה רגלי שם ויגידו לשאול:
פסוק ז:
באמתך הצמיתם. כי דברך אמת להמליכני והם מבקשים לטרדני מן העולם:
פסוק ח:
בנדבה. כאשר תצמיתם אזבחה לך ברוח נדיבה וטובה ואז שמך אודה כי טוב ואומר:
פסוק ט:
ראתה עיני. מה שחפצתי: