פסוק ב:הזיפים. אנשי זיף והוא מקום בגבול אנשי בני יהודה:
פסוק ג:אלהים בשמך. בשמך אשר קראתי הושיעני:
פסוק ג:ובגבורתך. אשר בטחתי בה ואני יחיד והם רבים בה:
פסוק ג:תדינני. כלומר שתקח נקמתי מהם:
פסוק ד:תפלתי. ואמרי פי כפל דבר או פי' תפלתי בלב ואמרי פי בלשון:
פסוק ה:כי זרים. זרים ועריצים כפל ענין במלות שונות:
פסוק ה:קמו עלי ובקשו נפשי כי כן המנהג:
פסוק ה:זרים. נכרים שונאי דוד:
פסוק ה:לא שמו אלהים לנגדם. שלא פחדו ממנו שישלם להם גמולם:
פסוק ו:עוזר. ולא יוכלו להרע לי ברכילותם:
פסוק ו:אדני. שהוא אדון על הכל הוא יהיה:
פסוק ו:בסומכי נפשי. כלומר בעזרת סמכי נפשי מישראל:
פסוק ז:ישיב כתיב ישוב, מן הקל והוא פועל עומד טעמו על הרע, וקרי ישיב מן הפעיל וטעמו על האל ית' והענין אחד:
פסוק ז:הרע. שהם עושים לי ישיב להם שהם שוררי ומביטים את מקומי אשר תהיה רגלי שם ויגידו לשאול:
פסוק ז:באמתך הצמיתם. כי דברך אמת להמליכני והם מבקשים לטרדני מן העולם:
פסוק ח:בנדבה. כאשר תצמיתם אזבחה לך ברוח נדיבה וטובה ואז שמך אודה כי טוב ואומר:
פסוק ט:ראתה עיני. מה שחפצתי: