א לַמְנַצֵּ֥חַ בִּנְגִינֹ֗ת מַשְׂכִּ֥יל לְדָוִֽד׃ ב בְּב֣וֹא הַ֭זִּיפִים וַיֹּאמְר֣וּ לְשָׁא֑וּל הֲלֹ֥א דָ֝וִ֗ד מִסְתַּתֵּ֥ר עִמָּֽנוּ׃ ג אֱ֭לֹהִים בְּשִׁמְךָ֣ הוֹשִׁיעֵ֑נִי וּבִגְבוּרָתְךָ֥ תְדִינֵֽנִי׃ ד אֱ֭לֹהִים שְׁמַ֣ע תְּפִלָּתִ֑י הַ֝אֲזִ֗ינָה לְאִמְרֵי־פִֽי׃ ה כִּ֤י זָרִ֨ים ׀ קָ֤מוּ עָלַ֗י וְֽ֭עָרִיצִים בִּקְשׁ֣וּ נַפְשִׁ֑י לֹ֤א שָׂ֨מוּ אֱלֹהִ֖ים לְנֶגְדָּ֣ם סֶֽלָה׃ ו הִנֵּ֣ה אֱ֭לֹהִים עֹזֵ֣ר לִ֑י אֲ֝דֹנָ֗י בְּֽסֹמְכֵ֥י נַפְשִֽׁי׃ ז ישוב (יָשִׁ֣יב) הָ֭רַע לְשֹׁרְרָ֑י בַּ֝אֲמִתְּךָ֗ הַצְמִיתֵֽם׃ ח בִּנְדָבָ֥ה אֶזְבְּחָה־לָּ֑ךְ א֤וֹדֶה שִּׁמְךָ֖ יְהוָ֣ה כִּי־טֽוֹב׃ ט כִּ֣י מִכָּל־צָ֭רָה הִצִּילָ֑נִי וּ֝בְאֹיְבַ֗י רָאֲתָ֥ה עֵינִֽי׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

מצודת דוד

רבי דוד אלטשולר

פסוק ב:
מסתתר. מתחבא אצלינו:
פסוק ג:
תדינני. תדין דיני לקחת נקמתי:
פסוק ה:
כי זרים. אנשי הזיפים המה זרים משאול ואינם מבני משפחתו ועכ״‎ז קמו בי למסרני בידו:
פסוק ה:
ועריצים. אנשים החזקים ממני מבקשים נפשי ואין בי כח לעמוד כנגדם:
פסוק ה:
לא שמו. ומעולם אין פחד אלהים לנגדם ולא ימשכו ידם ממני מיראת ה׳‎:
פסוק ו:
הנה אלהים. עם כי אין הכח בידי אבל הנה ה׳‎ הוא עוזר לי והוא יהיה בעזרת סומכי נפשי:
פסוק ז:
ישיב הרע. הרע הזה בעצמו ישיב לאויבי המסתכלים בי לרעה:
פסוק ז:
באמתך. בעבור שאתה אל אמת לשלם לאיש כגמולו לזה הכריתם כאשר חשבו לי:
פסוק ח:
בנדבה. ברוח נדיבה וטובה ר״‎ל בשמחת הלב אזבחה לך קרבנות:
פסוק ח:
כי טוב. כי שמך הוא טוב:
פסוק ט:
כי מכל וגו׳‎. כי טובה כפולה עשה עמדי אותי הציל מכל צרה אשר חשבו אויבי לעשות לי ועוד ראתה עיני באויבי מה שחפצה לראות בהם: