פסוק א:לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינֹת, מַשְׂכִּיל לְדָוִד,
פסוק ב:בְּבֹא הַזִּיפִים, אנשי העיר זיף, וַיֹּאמְרוּ לְשָׁאוּל: הֲלֹא דָוִד מִסְתַּתֵּר עִמָּנוּ, ואז פנה שאול לתפוס את דוד שם, אבל כיוון שדוד ידע על כך, הוא נמלט בעוד מועד. על ההצלה הזו הוא מודה.
פסוק ג:אֱלֹהִים, בְּשִׁמְךָ, בעבור שמך ועל ידו הוֹשִׁיעֵנִי, וּבִגְבוּרָתְךָ תְדִינֵנִי לכף זכות.
פסוק ד:אֱלֹהִים, שְׁמַע תְּפִלָּתִי, הַאֲזִינָה לְאִמְרֵי פִי.
פסוק ה:כִּי זָרִים שאין להם סיבה מיוחדת לשנוא אותי קָמוּ עָלַי, וְעָרִיצִים בִּקְשׁוּ נַפְשִׁי, לֹא שָׂמוּ אֱלֹהִים לְנֶגְדָּם. והרי אין להם כל סיבה וכל טעם להציק לי. אין הם מתחשבים בדבר בשנאתם השרירותית כלפי. סֶלָה, סימן מוסיקלי, או: אכן.
פסוק ו:הִנֵּה אני בטוח שאֱלֹהִים עֹזֵר לִי, אֲדֹנָי בְּסֹמְכֵי, שרוי בקרב תומכי נַפְשִׁי.
פסוק ז:יָשִׁיב הָרַע לְשֹׁרְרָי, לאויבי הצופים לי רע, בַּאֲמִתְּךָ, במידת האמת שלך הַצְמִיתֵם, השמד אותם.
פסוק ח:ואני בִּנְדָבָה אֶזְבְּחָה לָּךְ על הישועה, אוֹדֶה שִּׁמְךָ, ה', כִּי טוֹב,
פסוק ט:כִּי מִכָּל צָרָה הִצִּילָנִי, וּבְמפלת אֹיְבַי רָאֲתָה עֵינִי.
