לפרק נ"ב
בְּב֤וֹא דּוֹאֵ֣ג הָאֲדֹמִי֮ וַיַּגֵּ֪ד לְשָׁ֫א֥וּל וַיֹּ֥אמֶר ל֑וֹ בָּ֥א דָ֝וִ֗ד אֶל-בֵּ֥ית אֲחִימֶֽלֶךְ: מַה-תִּתְהַלֵּ֣ל בְּ֭רָעָה הַגִּבּ֑וֹר חֶ֥סֶד אֵ֝֗ל כָּל-הַיּֽוֹם:
(תהילים נב ב-ג)
נראה לי, כי "גיבור" שימש תואר-כבוד לאנשי גדוד שומרי ראש המלך שנבחרו מתוך בני-חיל שהצטיינו במלחמה בגבורתם ["הנה מיטתו שלשלמה ששים גיבורים סביב לה מגיבורי ישראל כולם אחוזי חרב מלומדי מלחמה איש חרבו על ירכו"(שיר-השירים ג ז-ח), ובנביאים ראשונים: "אלה שמות הגבירים אשר לדוד"(שמואל ב כג ח); "ואת נתן הנביא ובניהו ואת הגיבורים ואת שלמה אחיו לא קרא"(מלכים א א י)].
והמתחיל ביצירת גדוד זה [שאנשיו נקראו גם עבדי המלך] - היה המלך הראשון שאול, כי כן מפורש: "ותהי המלחמה חזקה על פלשתים כל ימי שאול וראה שאול כל איש גיבור וכל בן חיל ויאספהו אליו"(שמואל א יד נב), ודואג היה אחד מבני הגדוד הזה, אחד מ"הגיבורים" אשר לשאול, ואל זה מכוונת קריאת דוד פה בהיתול: "מַה-תִּתְהַלֵּ֣ל בְּ֭רָעָה הַגִּבּ֑וֹר?!", כאילו אומר: על הַגִּבּ֑וֹר להתהלל בגבורתו, ואתה - נושא התואר גיבור - מתהלל בְּ֭רָעָה!
הַ֭וּוֹת תַּחְשֹׁ֣ב לְשׁוֹנֶ֑ךָ כְּתַ֥עַר מְ֝לֻטָּ֗שׁ עֹשֵׂ֥ה רְמִיָּֽה: אָהַ֣בְתָּ רָּ֣ע מִטּ֑וֹב שֶׁ֓קֶר מִדַּבֵּ֖ר צֶ֣דֶק סֶֽלָה: אָהַ֥בְתָּ כָֽל-דִּבְרֵי-בָ֗לַע לְשׁ֣וֹן מִרְמָֽה: גַּם-אֵל֮ יִתָּצְךָ֪ לָ֫נֶ֥צַח יַחְתְּךָ֣ וְיִסָּחֲךָ֣ מֵאֹ֑הֶל וְשֵֽׁרֶשְׁךָ֙ מֵאֶ֖רֶץ חַיִּ֣ים סֶֽלָה:
(תהילים נב ד-ז)
הפסוקים מקושרים יחד לכוונה זו: "הַ֭וּוֹת תַּחְשֹׁ֣ב לְשׁוֹנֶ֑ךָ" - זאת אומרת: אין אתה נזקק למחשבה תחילה למען דבר הַ֭וּוֹת, יען כי דברי הַ֭וּוֹת כה שגורים על לְשׁוֹנֶ֑ךָ עד כי דומה כאילו הלשון בעלת-הדיבור היא בעצמה גם בעלת-המחשבה. "כְּתַ֥עַר מְ֝לֻטָּ֗שׁ עֹשֵׂ֥ה רְמִיָּֽה:" וחותך הבשר יחד עם השער מעצמו, בלי הכנה תחילה; וזה בא לך - יען כי "אָהַ֣בְתָּ רָּ֣ע מִטּ֑וֹב שֶׁ֓קֶר מִדַּבֵּ֖ר צֶ֣דֶק", ומושרשת בך הנטייה לרע ולשקר. "גַּם-אֵל֮ יִתָּצְךָ֪ לָ֫נֶ֥צַח" - לשון נתיצה שייך בבית, ובא לשון זה פה לרמז על דת התורה בנוגע לבית אשר צרעת ממארת דבקה בו, שאחת דתו לנותצו [על דרך הלשונות בפרק הקודם: "תחטאני באזוב", "תכבסני", שבאו בלי ספק לרמז על דת התורה בנוגע לצרעת הבגד ולצרעת האדם].
"יַחְתְּךָ֣ וְיִסָּחֲךָ֣ מֵאֹ֑הֶל" - מֵאֹ֑הֶל המשכן. כי כפי שנראה לי מפרקים ה' ו-נ"ה, מה שנמצא דואג נעצר בבית ה' כבוא דוד שמה, לא היה בדרך מקרה, אלא כי כה היה דרך דואג להמצא שם בקביעות. "וְשֵֽׁרֶשְׁךָ֙ מֵאֶ֖רֶץ חַיִּ֣ים" - הכוונה על ארץ ישראל; שכינויה בפי דוד בכמה פרקים "ארץ החיים" [כי אין לפרש הכוונה כפשוטה למיתה ממש, שאם כן אינו נוח הלשון בפסוק הבא, "וְיִרְא֖וּ צַדִּיקִ֥ים וְיִירָ֗אוּ וְעָלָ֥יו יִשְׂחָֽקוּ׃", שעל מי שמת כבר לא שייך לומר שישחקו עליו, וגם לא נמצא במקרא לשון שחוק ביחס למת]. לשון "נתיצה" - שייך בבית; ולשונות "יַחְתְּךָ֣", "וְיִסָּחֲךָ֣" - שייכים בעץ; ומקביל אל זה לשון איוב: "יתצני סביב ואלך ויסע כעץ תקותי"(איוב יט י).
אוֹדְךָ֣ לְ֭עוֹלָם כִּ֣י עָשִׂ֑יתָ וַאֲקַוֶּ֖ה שִׁמְךָ֥ כִֽי-ט֝֗וֹב נֶ֣גֶד חֲסִידֶֽיךָ:
(תהילים נב יא)
"וַאֲקַוֶּ֖ה שִׁמְךָ֥ כִֽי-ט֝֗וֹב" - וַאֲקַוֶּ֖ה, הוא מלשון קו, כמו: "כי לי איים יקוו"(ישעיהו ס י), והכוונה: כמו הקו המתוח כולו נגד עין הרואה, כן אפרוש נֶ֣גֶד חֲסִידֶֽיךָ כל הטוב שבשמך.