פסוק א:למנצח משכיל - טעם פיוט תחלתו משכיל. והטעם להגיד כי אחרית רשע רעה.
פסוק ב:בבוא - קיצר הכתוב לספר המעשה, כי ידוע הוא.
פסוק ג:מה - אומר לנוכח דואג, מה תתהלל ברעה אתה הגבור לעשות רע.
פסוק ג:וטעם חסד אל כל היום – רק יש להלל חסד אל שהוא כולל אותנו, או טעמו הלא ידעת כי חסד ה' עמי כל היום והעד שאמר באחרונה: בטחתי בחסד אלהים עולם ועד. ויש אומרים: שהוא חסר כ"ף, כחסד ה'.
פסוק ד:הוות - אמר על הלשון תחשוב, בעבור כי הלשון כמו מליץ ועל ידו תראה המחשבה.
פסוק ד:וטעם הוות – דברים ההווים כפי מחשבותיך. יש אומרים: כי רמיה, מן: רמה בים. ויש אומרים: מגזרת מרמה, כי השורש אחד.
פסוק ה:אהבת - יותר. ויש אומרים: תחת, רק בלשון הזה לא מצאנו.
פסוק ה:שקר - שדבר שידע אחימלך כי בורח היה דוד על כן נהרג.
פסוק ה:אהבת - הטעם אתה אהבת רע.
פסוק ו:אהבת, דברי בלע - שיבלעוך וישחיתוך אתה לשון מרמה, על כן אחריו.
פסוק ז:גם אל - בעבור היותו נעצר לפני השם, על כן אמר: יחתך השם ויסחך מאהלו.
פסוק ז:ושרשך מארץ חיים סלה - כאשר שרשת משפחת אחימלך.
פסוק ז:סלה - באמת דרך תפלה, או ברוח הקודש.
פסוק ח:ויראו צדיקים - ויוסיפו ליראה השם.
פסוק ט:הנה - ויהיה דואג למשל ויאמרו הנה הגבר שבטח על עשרו.
פסוק ט:וטעם יעוז בהוותו – כאשר אמר: הוות תחשוב לשונך.
פסוק י:ואני - שתול בבית השם בעבור היות דואג נעצר, על כן אמר: ויסחך ושרשך מהבנין הכבד. והטעם: להכרית השורש ומבנין הפעול להפך.
פסוק יא:אודך - כי עשית משפטי מדואג.
פסוק יא:ואקוה שמך - שתעשה לו כמעשהו, שתנקמני ממנו.