פסוק ה:וחטאתי נגדי תמיד. מתוך שאני מתחרט ודואג עליו דומה לי כאילו הוא לפני תמיד כל שעה:
פסוק ו:לך לבדך חטאתי. לפיכך בידך לסלוח ואף מה שהרעותי לאוריה לא חטאתי אלא לך שהזהרת על הדבר:
פסוק ו:למען תצדק בדברך. כמו במנהגך, (סא"א) כח היה לי להתגבר על יצרי אלא שלא יאמרו העבד נצח את רבו שאמרתי לפניך בחנני ונסני (לעיל כ"ו) ובחנתני ולא נמצאתי שלם כדי שתצדק אתה ולא אני, ד"א למען תצדק בדברך אם תמחול לי תצדק בדינך לנכח כל הרשעים שאינם שבים שלא יוכלו לומר כאילו עשינו תשובה לא הועלנו:
פסוק ז:הן בעוון חוללתי. ואיך לא אחטא ועיקר יצירתי ע"י תשמיש הוא שכמה עונות באים על ידו, ד"א עיקר יצירתי מזכר ונקבה שכלם מלאים עון, יש מדרשים למקרא זה ואינם מתיישבים לפי ענין המדבר במזמור:
פסוק ז:יחמתני. ל' חמימות כמו (בראשי' ל') ויחמנה הצאן בבואן לשתות (סא"א):
פסוק ח:הן אמת חפצת בטחות. והריני מודה על האמת כי חטאתי:
פסוק ח:בטוחות. אלו כליות שהן חלקות, ומנחם חברו עם כמטחוי קשת (בראשית כ"א), וכן מי שת בטוחות חכמה (איוב ל"ח) פתרונו לשון משך כי כאשר יש לקשת משך כן יש משך לדעת (סא"א):
פסוק ח:ובסתום חכמה תודיעני. ובלב שהוא סתום הודעתני חכמה להתודו':
פסוק ט:תחטאני באזוב. כמו שמטהר המצורע וטמא מת:
פסוק י:תשמיעני ששון ושמחה. סליחת החטא:
פסוק י:עצמות דכית. כשכעסת עלי:
פסוק יב:לב טהור ברא לי אלהים. שלא אכשל עוד:
פסוק יג:ורוח קדשך אל תקח ממני. שלא יהא רוח הקודש מרוחק ממני (סא"א):
פסוק יד:השיבה לי ששון ישעך. רוח הקודש שנסתלק מעלי:
פסוק יד:נדיבה. לשון נדיבות קצינות:
פסוק טו:אלמדה פושעים דרכיך. וממני ילמדו וישובו אם יראו שתסלח לי:
פסוק טז:הצילני מדמים. שלא אמות בחרב על עונשו של אוריה שהרגתי:
פסוק יז:אדני שפתי תפתח. מחול לי ויהי לי פתחון פה להגיד תהלתך:
פסוק יח:כי לא תחפוץ זבח. שאין זבח חטאת בא על המזיד:
פסוק יח:ואתנה. שאם תחפוץ אתננו לך:
פסוק כ:היטיבה. לבנות בית מקדשך בתוכה בימי שלמה בני: