מצודת דוד על תהילים נא

רבי דוד אלטשולר

🔗 שתף
פסוק ב:
בבוא. להוכיחו בדבר ה׳‎ כאשר בא אל בת שבע:
פסוק ד:
הרב. הרבה ומאוד כבסני:
פסוק ה:
אני אדע. מכיר אני שפשעתי ותוהה אני עליו:
פסוק ה:
נגדי תמיד. לזכור בו ולדאוג עליו:
פסוק ו:
לך לבדך. ובידך א״‎כ למחול משא״‎כ אם היה החטא לאדם:
פסוק ו:
בעיניך. כפל הדבר במ״‎ש:
פסוק ו:
למען וגו׳‎. מתחלה נעשית למען תהיה צדק בדברך שאמרת שלא אעמוד בנסיון כזה וכמ״‎ש רז״‎ל:
פסוק ו:
תזכה וגו׳‎. מוסב על מלת למען כאומר ועתה מחול לי למען תהיה זכאי בשפטך את הרשעים הממאנים לשוב על כי יראו שמחלת לי בתשובה:
פסוק ז:
הן בעוון חוללתי. כמ״‎ש רז״‎ל ולזה אמר הלא נבראתי בעון לזה מאוד גבר בי היצה״‎ר להחטיאני בדבר העון אשר הוא מעין העון אשר נבראתי בה:
פסוק ז:
ובחטא יחמתני אמי. כשנתחממה אמי כשנתעברה ממני היה בחטא וכפל הדבר במ״‎ש:
פסוק ח:
הן אמת וכו׳‎. הלא חפץ אתה להיות נשרש האמת אף במחשבות הכליות וא״‎כ לא יפה עשה אבי במחשבתו עם כי לא חטא בפועל:
פסוק ח:
ובסתום. בהכליות הסתומים הודעתני חכמה ר״‎ל כמוני כמות כל האדם תלויה החכמה בהכליות ולזה רע מאוד מחשבה רעה כי היא נעשה בכליות מקום נביעת החכמה ולפי גודל החטא הגדיל בי היצה״‎ר:
פסוק ט:
תחטאני. ולזה תסיר חטאי כמו שמסירין הטומאה עם הזאת האזוב ואהיה טהור מטומאת החטא:
פסוק ט:
תכבסני. ר״‎ל מחול לי לבל ישאר רושם עון ואהיה לבן יותר מן השלג מבלי רושם עון כלל:
פסוק י:
תשמיעני ששון ושמחה. השמיעני סלחתי ויהיה לי שמחה וששון ואז תגלנה העצמות אשר דכית בדבר הנבואה הקשה הבאה אלי:
פסוק יא:
הסתר פניך. לבל יעמדו מול פניך לקטרג בי:
פסוק יב:
לב טהור. לבל אחטא עוד:
פסוק יב:
ורוח נכון. רוח ישר וכפל הדבר במ״‎ש:
פסוק יג:
אל תשליכני. למאס בי ולעזבני אל המקריים:
פסוק יג:
ורוח קדשך. רוה״‎ק אשר בי מאז:
פסוק יד:
השיבה. שלח לי ששון ישועה כמאז:
פסוק יד:
תסמכני. סמוך אותי ברצון אהבת המתן כמשפט לאוהבי ה׳‎:
פסוק טו:
אלמדה. אז אוכל ללמד את דרכיך את הפושעים ולהזהירם על התשובה ולומר להם ראו מה עלתה בי ע״‎י התשובה:
פסוק טו:
אליך ישובו. ע״‎י דברי אלה ידעתי כי ישובו:
פסוק טז:
מדמים. שלא יושפך דמי בגמול עון הזה ואז תרנן לשוני הצדקה שעשית עמדי:
פסוק יז:
תפתח. במה שתמחול לי תפתח פי להגיד תהלתך לרבים ולהעיר לבם על התשובה:
פסוק יח:
כי לא תחפוץ. אין עיקר חפצך בזבח ומתן:
פסוק יט:
זבחי. רוח נשברה הוא הזבח המרוצה ולא תבזה אם כן לבי הנשבר והנדכה:
פסוק כ:
היטיבה. חוזר גם להתפלל על בני הגולה בבבל ואשור ואמר ראה לבותם הנשברים והיטיבה ברצונך את ציון שתבנה ותכונן:
פסוק כא:
אז תחפוץ וגו׳‎. כי אז תמלא הארץ דעה ולא יחטאו ולא יצטרכו עוד להביא חטאות ואשמות ולבד זבחי צדק יזבחו והם שלמים ועולות הבאים בנדבה ומבלי חטא:
פסוק כא:
אז יעלו וגו׳‎. כפל הדבר במילות שונות:

תהילים נא

א לַמְנַצֵּ֗חַ מִזְמ֥וֹר לְדָוִֽד׃ ב בְּֽבוֹא־אֵ֭לָיו נָתָ֣ן הַנָּבִ֑יא כַּֽאֲשֶׁר־בָּ֝֗א אֶל־בַּת־שָֽׁבַע׃ ג חָנֵּ֣נִי א-להים כְּחַסְדֶּ֑ךָ כְּרֹ֥ב רַ֝חֲמֶ֗יךָ מְחֵ֣ה פְשָׁעָֽי׃ ד הרבה (הֶ֭רֶב) כַּבְּסֵ֣נִי מֵעֲוֺנִ֑י וּֽמֵחַטָּאתִ֥י טַהֲרֵֽנִי׃ ה כִּֽי־פְ֭שָׁעַי אֲנִ֣י אֵדָ֑ע וְחַטָּאתִ֖י נֶגְדִּ֣י תָמִֽיד׃ ו לְךָ֤ לְבַדְּךָ֨ ׀ חָטָאתִי֮ וְהָרַ֥ע בְּעֵינֶ֗יךָ עָ֫שִׂ֥יתִי לְ֭מַעַן תִּצְדַּ֥ק בְּדָבְרֶ֗ךָ תִּזְכֶּ֥ה בְשָׁפְטֶֽךָ׃ ז הֵן־בְּעָו֥וֹן חוֹלָ֑לְתִּי וּ֝בְחֵ֗טְא יֶֽחֱמַ֥תְנִי אִמִּֽי׃ ח הֵן־אֱ֭מֶת חָפַ֣צְתָּ בַטֻּח֑וֹת וּ֝בְסָתֻ֗ם חָכְמָ֥ה תוֹדִיעֵֽנִי׃ ט תְּחַטְּאֵ֣נִי בְאֵז֣וֹב וְאֶטְהָ֑ר תְּ֝כַבְּסֵ֗נִי וּמִשֶּׁ֥לֶג אַלְבִּֽין׃ י תַּ֭שְׁמִיעֵנִי שָׂשׂ֣וֹן וְשִׂמְחָ֑ה תָּ֝גֵ֗לְנָה עֲצָמ֥וֹת דִּכִּֽיתָ׃ יא הַסְתֵּ֣ר פָּ֭נֶיךָ מֵחֲטָאָ֑י וְֽכָל־עֲוֺ֖נֹתַ֣י מְחֵֽה׃ יב לֵ֣ב טָ֭הוֹר בְּרָא־לִ֣י א-להים וְר֥וּחַ נָ֝כ֗וֹן חַדֵּ֥שׁ בְּקִרְבִּֽי׃ יג אַל־תַּשְׁלִיכֵ֥נִי מִלְּפָנֶ֑יךָ וְר֥וּחַ קָ֝דְשְׁךָ֗ אַל־תִּקַּ֥ח מִמֶּֽנִּי׃ יד הָשִׁ֣יבָה לִּ֭י שְׂשׂ֣וֹן יִשְׁעֶ֑ךָ וְר֖וּחַ נְדִיבָ֣ה תִסְמְכֵֽנִי׃ טו אֲלַמְּדָ֣ה פֹשְׁעִ֣ים דְּרָכֶ֑יךָ וְ֝חַטָּאִ֗ים אֵלֶ֥יךָ יָשֽׁוּבוּ׃ טז הַצִּ֘ילֵ֤נִי מִדָּמִ֨ים ׀ אֱ‍ֽלֹהִ֗ים א-להי תְּשׁוּעָתִ֑י תְּרַנֵּ֥ן לְ֝שׁוֹנִ֗י צִדְקָתֶֽךָ׃ יז אֲ֭דֹנָי שְׂפָתַ֣י תִּפְתָּ֑ח וּ֝פִ֗י יַגִּ֥יד תְּהִלָּתֶֽךָ׃ יח כִּ֤י ׀ לֹא־תַחְפֹּ֣ץ זֶ֣בַח וְאֶתֵּ֑נָה ע֝וֹלָ֗ה לֹ֣א תִרְצֶֽה׃ יט זִֽבְחֵ֣י א-להים ר֪וּחַ נִשְׁבָּ֫רָ֥ה לֵב־נִשְׁבָּ֥ר וְנִדְכֶּ֑ה א-להים לֹ֣א תִבְזֶֽה׃ כ הֵיטִ֣יבָה בִ֭רְצוֹנְךָ אֶת־צִיּ֑וֹן תִּ֝בְנֶ֗ה חוֹמ֥וֹת יְרוּשָׁלִָֽם׃ כא אָ֤ז תַּחְפֹּ֣ץ זִבְחֵי־צֶ֭דֶק עוֹלָ֣ה וְכָלִ֑יל אָ֤ז יַעֲל֖וּ עַל־מִזְבַּחֲךָ֣ פָרִֽים׃

פרשנים על הפרק

מאמרים על הפרק