מזמור התשובה
לְךָ֤ לְבַדְּךָ֨ ׀ חָטָאתִי֮ וְהָרַ֥ע בְּעֵינֶ֗יךָ עָ֫שִׂ֥יתִי לְ֭מַעַן תִּצְדַּ֥ק בְּדָבְרֶ֗ךָ תִּזְכֶּ֥ה בְשָׁפְטֶֽךָ׃
(תהילים נא ו)
הרב יוסף יעבץ ממגורשי ספרד(להבדיל מרבי יעקב יעבץ בנו של חכם צבי), מסביר ומוכיח בשבע הוכחות שדוד לא חטא באשת איש. הבאנו את כלל ההוכחות במאמר לספר שמואל (ב יב).
היעבץ אומר: "ואעידה לי שבעה עדים נאמנים על אמיתת דבריהם ז"ל כי כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה".
ההוכחה השלישית לקוחה מפרקנו. כאשר דוד מפרט את חטאו לפני ה', הוא אומר: "לְךָ֤ לְבַדְּךָ֨ ׀ חָטָאתִי֮"(תהלים נא ו) ואם היה לוקח אשת איש היה חוטא גם לאוריה ולבת שבע והעבירה הייתה גם בין אדם לחברו. דוד המלך טוען שחטאו היה רק עם הקב"ה ולא עם בני אדם וה' קבל טענה זו (שמואל ב יב יג).
לֵ֣ב טָ֭הוֹר בְּרָא־לִ֣י אֱלֹהִ֑ים וְר֥וּחַ נָ֝כ֗וֹן חַדֵּ֥שׁ בְּקִרְבִּֽי׃
(תהילים נא יב)
דוד פונה לקב"ה בתפילה ומבקש לטהר את לבו מכל נגיעות ונטיות לענייני חומר הקשורים לעולם הזה ורק אחר כך יוכל לזכות לרוח נכון, רוח של קדושה וטהרה. אם לא יטהר עצמו מענייני העולם הזה לא יוכל לזכות ל"רוח נכון", כי יטעה בעצמו ולא ירגיש כלל וכלל את פחיתות מידותיו, ואז יעז להתריס כלפי מעלה ויקרא תיגר על הנהגת הקב"ה כלפיו.
אַל־תַּשְׁלִיכֵ֥נִי מִלְּפָנֶ֑יךָ וְר֥וּחַ קָ֝דְשְׁךָ֗ אַל־תִּקַּ֥ח מִמֶּֽנִּי׃
(תהילים נא יג)
כתב רבנו יונה:
ועוד יתפלל בעל התשובה אל השם למחות כעב פשעיו וכענן חטאתיו, ושיחפוץ בו וירצהו ויעתר לו כאשר אם לא חטא, כעניין שכתוב בדברי אליהוא על בעל התשובה אחרי היסורים: "יעתר אל א-לוה וירצהו". כי יתכן להיות העוון נסלח ונפדה מן הייסורים ומכל גזרה (כלומר יתכן מאוד שהקב"ה יסלח לאדם על חטאיו ולא יעניש אותו), ואין לה' חפץ בו, ומנחה לא ירצה מידו, ותאוות הצדיקים מן ההצלחות להפיק רצון מהשם ושיחפוץ בהם.
(שערי תשובה א מב)
לא תמיד הסליחה מספקת. האדם צריך להתפלל שה' יקבל תשובתו וישוב לנהוג עמו באהבה וחיבה כמו לפני החטא.
כִּ֤י ׀ לֹא־תַחְפֹּ֣ץ זֶ֣בַח וְאֶתֵּ֑נָה ע֝וֹלָ֗ה לֹ֣א תִרְצֶֽה׃
(תהילים נא יח)
מסביר מצודת דוד: "אין עיקר חפצך בזבח ומתן". המלבי"ם אומר: "אמנם העולה באה לכפר על עשה ועל לאו הניתק לעשה לא לבד שאינו חפץ בה, גם לא ירצה בה [המלבי"ם מבדיל בין חפץ לרצון], כי היה רוצה שלא יחטא ולא יצטרך לכפרתה".
גם נביאים אחרים אמרו שהקב"ה אינו חפץ בקרבן אלא לשמוע בקולו ולקיים מצוותיו.
ברם מצאנו שהקב"ה ציווה להקריב קרבנות בכל יום, כבשי התמיד, ובשבתות ובחגים קרבנות מוסף. הרי שרצון ה' הוא שיקריבו קרבנות. כיצד אפשר להבין את הדברים?
אלא הכוונה היא שהקב"ה אינו רוצה שיקריבו קרבנות על חטאים, ובלי ספק מעדיף שהאדם יזהר בכל פעולותיו כדי שלא יצטרך לכפרה. כך מסבירים המפרשים את הפסוק "אדם ובהמה תושיע ה"(תהילים לו ז), שרצון ה' הוא שלא יחטא האדם ולא יקריב קרבנות ואז באה הישועה גם לבהמה שתישאר בחיים.
באדיבות הרב, מתוך ספריו 'אמרי ח"ן – בראשית', 'אמרי ח"ן – ויקרא', 'אמרי חן – במדבר', 'אמרי חן – שמואל'