פסוק ב:למנצח מזמור לדוד בבוא אליו נתן הנביא והוכיחו במצות האל והתודה לפניו ואמ׳ חטאתי לה׳ והוא השיבו גם ה׳ העביר חטאתך לא תמות (ש״ב יד יג) ואז חבר זה המזמור לתפלה על סליחת העון הגדול ההוא
פסוק ג:ואמ׳ חנני אלהים כחסדך כלומ׳ מצד המשפט ידעתי כי לא תנקני וכן ענין כרוב רחמיך ואמר פשעי לשון רבים כי היה שואל סליחה לפי דרכו על כלם אע״פ שעקר כוונתו היתה על אותו העון שמה שאותו עון היה כולל לשתי עונות דבר בת שבע וסבת מות אוריה. ומ״מ עיקר כוונתו על עון בת שבע והוא שחזר
פסוק ד:ואמ׳ הרב כבסני מעוני כלומ׳ הרב רחמיך ותכבסני וי״מ [כאלו] הוא כתוב בהא ולפיכך פירשו רבים שהוא שם כלומ׳ כבסני מאד כבוס גדול
פסוק ה:כי פשעי אני אדע כלומ׳ ואתבונן בהם ולא אכפור אותם לפניך כמו שעשה קין שאמר השומר אחי אנכי (ברא׳ ד).
פסוק ו:ואמ׳ לך לבדך חטאתי כלומ׳ שאיני צריך לזה לפיוס ב״א או להשבת חמס להם ונמצא העון מהעבירות שבין אדם למקום ומ״מ ידעתי דרך כלל כי תמיד עשיתי הרע בעיניך ומכיר אני בעצמי שאם תענישני הכל יהיה בדין ובמשפט ונמצאת הכרתי סבה שאם יגיעני עונש אורה שאתה צדיק בהנהגתך עלי וזכאי במשפטיך. ובא למען במקום סבה כמו כספם וזהבם עשו להם עצבים למען יכרת (הושע ח ד).
פסוק ז:וחייב עצמו ואמ׳ הן בעוון חוללתי. ולדעתי פי׳ כל ימי מיום הולדי לא עשיתי רק רע מעת הבריאה והעבור ואמ׳ זה דרך הפלגה כענין ופושע מבטן קורא לך (ישע׳ מח ח).
פסוק ח:ואמ׳ אח״כ הן אמת חפצת בטוחות כלומ׳ ואתה לא כיוונת בבריאת אדם לכך אבל כוונתך להיות לו מועצות ודעת. בטוחות כענין יסרוני כליותי (תה׳ טז ז). [ובסתום] בדברים הסתומים חכמה תודיעני כלומ׳ בראתני כדרך שאדעם. ויש לפרש ג״כ לדעתי הן בעון חוללתי וכו׳ כלומ׳ ואפי׳ כשאתנצל שזה בא מיצר הרע הנטוע בלב האדם הלא היה הכח הנלחם עמו בצדי ג״כ והוא ענין אמת חפצת וכו׳. ויש מפרשים אותו דרך התנצלות כלומ׳ שאי איפשר לאדם לבלי חטא אחד שהיצר הרע נטעת בלבו והוא שדרשו בעוון מלא מלמד שאין לך חסיד בכל החסידים שלא היה לו צד אחד בעון ומ״מ עם כל החטאים לא סרתי מאחריך אבל האמת שחפצת נמצא בטוחותי
פסוק ט:וא״כ תחטאני באזוב וכו׳ עד שאלבין משלג והוא משל על הכפרה הגמורה. ואלבין פועל עומד וכן הלבינו שריגיה (יואל א ז).
פסוק י:ואמ׳ תשמיעני ששון ושמחה ר״ל במחילת העון ואמ׳ דכית כלומ׳ מבהלתך עלי בהתראת העונש ואע״פ שנתן הנביא א״ל גם ה׳ העביר חטאתיך ולא הבטיחו רק על המיתה
פסוק יא:[אמ׳] הסתר פניך וכו׳ משל לעבור על פשעיו שלא יזכרם ולא יענש עליהם
פסוק יב:לב טהור ברא לי אלהים שלא ישלוט עוד בי יצר הרע כמאמ׳ ונתתי לכם לב חדש (יחזק׳ לו כו).
פסוק יג:אל תשליכני וכו׳ ורוח קדשך וכו׳ כבר ביארנו שדוד היה מחבר המזמורים ברוח הקדש ובצד נבואה ונראה שלרוב צערו על העון נסתלקה נבואתו וקרא ההסתלקות ההיא השלכה מלפניו והוא ענין ורוח קדשך אל תקח ממני
פסוק יד:השיבה לי ששון ישעך וכן קרא רוח הקדש נדיבה כלומ׳ חשובה וחלה פניו שתסמכהו ותעוררהו כל ימי עומדו. וי״מ תסמכני לשם כלומ׳ וברוח נדיבה תסמכני כלומ׳ בהעדפה ובשפע גדול. ואצלי עוד לפרש כי הוא היה מנצל עצמו תמיד בדברו ברבים בענייני התורה עם היותו מכיר בעצמו חסרונו ושאינו ראוי לכך אלא שרוב תשוקתו היה מביאו לכך ואמ׳ על זה במזמור האלפא ביתא גם ישבו שרים בי נדברו עבדך ישיח בחקיך כלומ׳ שלא סוף דבר שידברו עלי הפחותים בראותם שאני מכניס עצמי במקום שאינו ראוי לי שהרי אף מן הראויים ידברו מדרך לשונם הרע אבל גם השרים בישיבתם ידברו עלי ועם כל זה לא אוכל להמנע ועתה חשב בלבו כ״ש שידברו עלי עתה בשמעם המעשה הרע ועל כן חלה פני האל ואמ׳ שיפרסם מחילתו עד שרוח נדיבה ר״ל לב השרים והגדולים תסמכהו ותסעדהו
פסוק טו:ועל זה אמ׳ אלמדה וכו׳ כלומ׳ שכשיראו מחילתו עם גודל החטא לא יתיאש אחד מהם מן התשובה ואם הפליג למרוד.
פסוק טז:והצילני מדמים כלומ׳ מעונש דמים ורומז על דמי אוריה ואז תרנן לשוני וכו׳.
פסוק יז:וענין שפתי תפתח שב להסתלקות הרוח ממנו או חוזר למחילת החטא שיהיה זה סבה לרנן לשונו ותהלות לאל.
פסוק יח:על זה נאמ׳ כי לא תחפץ וכו׳ כלומ׳ שאין לזה העון כפרה בקרבן
פסוק יט:רק רוח נשברה. ואחר כל זה שבה הנבואה אליו והתנבא בגאולה העתידה
פסוק כ:ואמ׳ היטיבה ברצונך את ציון ורמז במלת רצונך בריצוי נצחי שלא יפסוק לעולם כל זמן המשך המציאות
פסוק כא:ואז תחפוץ זבחי צדק בלא שום צד של רמיה ומחשבה כוזבת כמו שהיו עושים במקדש ראשון או שרמז על מין הקרבנות החשובים והוא אמרו זבחי צדק עולה וכליל אז יעלו על מזבחך פרים.
