פסוק ב:בעיר אלהינו. לעתיד לבא כשיבנה את עירו יהיה בשבילה גדול ומהולל:
פסוק ג:יפה נוף. עיר שהוא נוף יפה לשון נוף של אילן, דבר אחר כלת של יופי שכן קורין בכרכי הים לכלה ננפי, ומנחם חברו כמו שלשת הנפת קונטריא"ה בלע"ז (יהושע י״ז:י״א), אבל דונש פתר אותו לשון נוף של אילן ונקרא הר ציון יפה נוף כי הוא הר הזתים (סא"א):
פסוק ג:משוש כל הארץ. ומה היא משושה ירכתי צפון, אנגלא"ש בלע"ז, ירך המזבח צפונה ששם שוחטין חטאות ואשמות ומי שהיה עצב על עבירות שבידו מביא חטאות ואשמות ומתכפר לו והוא יוצא משם שמח ועל ידי הקרבנות טובה באה:
פסוק ד:נודע למשגב. כשישכון בה לעתיד יאמרו כן:
פסוק ה:המלכים נועדו. להלחם עליה במלחמת גוג ומגוג:
פסוק ה:עברו יחדו. למלחמה:
פסוק ו:המה ראו. את הקב"ה יוצא ונלחם בגוים ההם כן תמהו:
פסוק ו:נחפזו. פור"נט אטורדי"ץ בלע"ז, כמו ובחפזותה:
פסוק ח:ברוח קדים. הוא לשון פורענו' שהקדוש ברוך הוא נפרע בו מן הרשעים כמו שנאמר ויולך ה' את הים ברוח קדים וגו' (שמות י״ד:כ״א) וכן בצור רוח קדים שברך בלב ימים (יחזקאל כ״ז:כ״ו) ברוח אפיצם לפני אויב (ירמיהו י״ח:י״ז):
פסוק ח:אניות תרשיש. הם שכיני צור היא אפריקא ומאדום היא:
פסוק ט:כאשר שמענו. הנחמות מפי הנביאים כן ראינו:
פסוק י:דמינו אלהים חסדך. הנביא חוזר ומתפלל להקב"ה ואומר דמינו וקוינו אל חסדיך לראות תשועתך זו בקרב היכלך, ומנחם פתר אותו לשון מחשבה כמו אל תדמי בנפשך (אסתר ד'):
פסוק יא:כשמך אלהים כן תהלתך. כאשר שמך גדול כן תהלתך גדול בפי כל:
פסוק יב:תגלנה בנות יהודה. כל שאר ערי יהודה הם לציון בנות כמו וילכוד את קנת ואת בנותיה:
פסוק יב:למען משפטיך. שתעשה דין באומות:
פסוק יג:סבו ציון. אתם הבונים אותה:
פסוק יג:ספרו. לשון מנין דעו כמה מגדלים ראוים לה:
פסוק יד:לחילה. לחומותיה כמו חיל וחומה, (איכה ב'):
פסוק יד:פסגו ארמנותיה. הגביהו בירנותיה, כמו אשדות הפסגה, (דברים ג׳:י״ז) דמתרגמינן רמתא:
פסוק יד:למען תספרו. את גובהה ואת יופיה לדור שאחריכ':
פסוק טו:עלמות. כאדם המנהיג את בנו קטן לאט, ומנחם פתר אותו לשון עולם וכן פתרונו ינהגנו לעולמי':