פסוק א:שיר מזמור - לא יכולנו להפריש בין שיר מזמור למזמור שיר כמו: מצור החלמיש, מחלמיש צור.
פסוק ב:גדול ה' ומהולל מאד - גדול זה המזמור להזכירו שבח ירושלם.
פסוק ג:יפה נוף - מחוז שלשת הנפת על משקל אשר זורה ברחת ולהיותו סעיף או מתנופת אין לו טעם.
פסוק ג:הר ציון - בצפון ירושלם.
פסוק ג:מלך רב - גדול, כמו על כל רב ביתו והוא דוד, קרית חנה דוד.
פסוק ד:אלהים - הטעם אף על פי שיש לו ארמנות רבות, השם הוא משגבה וכבר נודע זה בגבורות שהראה.
פסוק ה:כי הנה המלכים - שנועדו ובאו עליה.
פסוק ו:המה - כאשר ראו גבורת השם נבהלו.
פסוק ז:רעדה - על כן ברחו וזה טעם נחפזו.
פסוק ח:ברוח - דמה החיל שאחזם כמו רוח קדים, בהיותו בים שישבר האניות.
פסוק ט:כאשר - אז יאמרו ישראל בדרך נבואה, לשובם אל ירושלם.
פסוק י:דמינו - אז יאמרו ישראל היינו מחשבים בלבינו ומדמים חסדך שהוא מלא היכלך, או בהיותך בקרב היכלך.
פסוק יא:ותהלתך – היא צדק מלאה ימינך.
פסוק יב:ישמח הר ציון - השוכנים בערים סביב ציון, כי ירושלים היא כאם.
פסוק יב:וטעם למען משפטיך – בעבור שאתה עושה משפט כאשר עשית במלכים שנועדו.
פסוק יג:סבו - דברי ירושלם לעמים. אמר רבי משה: זה היה בימי דוד. ורבים אמרו: כי זה לימות המשיח.
פסוק יד:שיתו, לחילה - כמו חומות וחיל.
פסוק יד:פסגו - הביטו ארמנותיה שהם פסגה.
פסוק טו:כי עלמות - כמו עולמית, כי הוא עומד עולם ועד, הוא יהיה מנהג לעולם. ובעל המסורת אומר: כי הם שתי מלות והטעם עד מותנו. ורבי משה אמר: שהוא מגזרת עלם ינהגנו תמיד, כמנהג הנערות והטעם כאשר נהגנו בימי נעורינו. ויש אומרים: מגזרת ונעלם דבר, במנהג טוב נעלם מהנבראים.