א שִׁ֥יר מִ֝זְמוֹר לִבְנֵי־קֹֽרַח׃ ב גָּ֘ד֤וֹל יְהוָ֣ה וּמְהֻלָּ֣ל מְאֹ֑ד בְּעִ֥יר אֱ֝לֹהֵ֗ינוּ הַר־קָדְשֽׁוֹ׃ ג יְפֵ֥ה נוֹף֮ מְשׂ֪וֹשׂ כָּל־הָ֫אָ֥רֶץ הַר־צִ֭יּוֹן יַרְכְּתֵ֣י צָפ֑וֹן קִ֝רְיַ֗ת מֶ֣לֶךְ רָֽב׃ ד אֱלֹהִ֥ים בְּאַרְמְנוֹתֶ֗יהָ נוֹדַ֥ע לְמִשְׂגָּֽב׃ ה כִּֽי־הִנֵּ֣ה הַ֭מְּלָכִים נֽוֹעֲד֑וּ עָבְר֥וּ יַחְדָּֽו׃ ו הֵ֣מָּה רָ֭אוּ כֵּ֣ן תָּמָ֑הוּ נִבְהֲל֥וּ נֶחְפָּֽזוּ׃ ז רְ֭עָדָה אֲחָזָ֣תַם שָׁ֑ם חִ֝֗יל כַּיּוֹלֵֽדָה׃ ח בְּר֥וּחַ קָדִ֑ים תְּ֝שַׁבֵּ֗ר אֳנִיּ֥וֹת תַּרְשִֽׁישׁ׃ ט כַּאֲשֶׁ֤ר שָׁמַ֨עְנוּ ׀ כֵּ֤ן רָאִ֗ינוּ בְּעִיר־יְהוָ֣ה צְ֭בָאוֹת בְּעִ֣יר אֱלֹהֵ֑ינוּ אֱלֹ֘הִ֤ים יְכוֹנְנֶ֖הָ עַד־עוֹלָ֣ם סֶֽלָה׃ י דִּמִּ֣ינוּ אֱלֹהִ֣ים חַסְדֶּ֑ךָ בְּ֝קֶ֗רֶב הֵיכָלֶֽךָ׃ יא כְּשִׁמְךָ֤ אֱלֹהִ֗ים כֵּ֣ן תְּ֭הִלָּתְךָ עַל־קַצְוֵי־אֶ֑רֶץ צֶ֝֗דֶק מָלְאָ֥ה יְמִינֶֽךָ׃ יב יִשְׂמַ֤ח ׀ הַר־צִיּ֗וֹן תָּ֭גֵלְנָה בְּנ֣וֹת יְהוּדָ֑ה לְ֝מַ֗עַן מִשְׁפָּטֶֽיךָ׃ יג סֹ֣בּוּ צִ֭יּוֹן וְהַקִּיפ֑וּהָ סִ֝פְר֗וּ מִגְדָּלֶֽיהָ׃ יד שִׁ֤יתוּ לִבְּכֶ֨ם ׀ לְֽחֵילָ֗ה פַּסְּג֥וּ אַרְמְנוֹתֶ֑יהָ לְמַ֥עַן תְּ֝סַפְּר֗וּ לְד֣וֹר אַחֲרֽוֹן׃ טו כִּ֤י זֶ֨ה ׀ אֱלֹהִ֣ים אֱ֭לֹהֵינוּ עוֹלָ֣ם וָעֶ֑ד ה֖וּא יְנַהֲגֵ֣נוּ עַל־מֽוּת׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

מאירי

המאירי

פסוק א:
שיר מזמור לבני קרח. כוונת המזמור שאחר התנבאו על התחלת הגאולה ומלחמת גוג ומגוג וההשקט ממנה והתהפך כל העמים והמדינות שפה אחת ברורה אמ׳ שמ״מ עיקר הקדושה ישוב לירושלים והיא תהיה לעולם לראש
פסוק ב:
ואמ׳ שעם היות בזמן ההוא ה׳ אחד ושמו אחד ובכל מקום יהללוהו ויודו מלכותו, בעיר אלהים יהיה גדול ומהולל מאד.
פסוק ג:
והתחיל בשבח המקום ואמ׳ יפה נוף כלומ׳ היפה במחוז ושהוא משוש כל הארץ הוא הר ציון וקראו ירכתי צפון כי הוא נוטה אל צפון ירושלים כדכתי׳ ואשב בהר מועד בירכתי צפון (ישעי׳ יד יג) והיא קרית מלך רב ר״ל מלך גדול ואמ׳ זה על מלך המשיח וענין משוש כל הארץ ר״ל כי כל העולם משבחים אותה. ובדרש אמרו אע״פ שצור אמרה אני כלילת יופי, היא אמרה, אחרים לא אמרו, מתליא אמרין לא כמה דאמך אמרה אלא כמה דאמרין מגיריא.
פסוק ד:
ולרוב החכמה אשר תמצא שם אמ׳ אלהים בארמנותיה נודע למשגב כלומ׳ בחוזק והתרוממות. וזולתי פירש אלהים בארמנותיה ניכר להיותו משגב ומפלט לאוהביו.
פסוק ה:
(ה-ח) ואמ׳ כי הנה המלכים נועדו ר״ל מלכי האומות נועדו עם גוג ומגוג ועברו יחדו דרך שם נראו שם נפלאות האל כאמרו ונשפטתי אתו בדבר ובדם וגשם שוטף ואבני אלגביש ואש וגפרית אמטיר עליו ועל אגפיו ועל עמים רבים אשר אתו (יחזק׳ לח כ) ובאמת תמהו ונתפלאו הרבה ונבהלו ואז נחפזו ללכת להתגייר ולחסות תחת כנפי אמונתנו כי רעדה אחזתם על מה שהיו רואים על כן ברחו וזהו נחפזו ברעדה וחיל כיולדה בבוא עליהם כל אלו שהזכרנו ברוח קדים חזקה משברת אניות תרשיש והיא עיר גדולה אשר בה היה מבוא גדול לספינות ומלת נועדו בחטף פתח אע״פ שהיא באתנח. והנכון לפרש נחפזו כמו נפחזו כלומ׳ נעשו כפתאים לרוב בהלתם.
פסוק ט:
ואמ׳ כאשר שמענו כלומ׳ שישראל יאמרו אז כאשר שמענו מפי הנבואות כן ראינו בעיר אלהינו אלהים יכוננה עד עולם בלא הפסק ואנחנו כשמעינו מפי הנבואות היינו מיחלים להם והנה היום שקוינוהו מצאנו ראינו.
פסוק י:
ודמינו כמו קוינו כמו דמו עד הגיענו אליכם (ש״א יד ט) ובקרב היכלך כלומ׳ המופתים אשר ייעדו הנבואות להיותם שם.
פסוק יא:
ואמ׳ כשמך אלהים כן תהלתך כלומ׳ שמלת אלהים מונחת כענין שופט ומנהיג ואמ׳ שבזמן ההוא תהיה תהלתו כן בכל קצוי ארץ כי יפורסם אז יושר משפטיך לעין כל וצדק הנה במקום יושר כמו צדק צדק תרדוף (דברי׳ טז כ)
פסוק יב:
והוא ענין ישמח הר ציון וגו׳ למען משפטיך. וארץ בפסוק הזה בסגול האלף אע״פ שהוא באתנח.
פסוק יג:
ואמ׳ דרך הפלגה סבו ציון כלומ׳ שילכו בסביבה ויקיפוהו ויספרו המגדלים שבה
פסוק יד:
וישיתו לבם לחילה ר״ל חומותיה ויפסגו ארמנותיה כלומ׳ שיעלו בהם דרך המעלות והמדריגות מלשון פסגה או פירושו שיגביהו עניינם בלבם למען יספרו לדור אחרון ורמז על נפלאות הבנין כאמרו ושמתי כדכד שמשותיך (ישע׳ נד יב) ותכלית הכוונה שמן הפעולה הנכבדת יודע כי הפועל נכבד. או יפרש כי הוא הערה לאומרים שיסובו ההר ויראו כמה מגדלים ראויים להיות שם ושיחשבו על תכונת החומות ויגביהו ארמנותיה וחומותיה. ובדרך אחרת נראה לי על מה שאמ׳ במקום אחר (מזמו׳ כו ח) ה׳ אהבתי מעון ביתך ודרשו בו למה אהבתי מעון ביתך מפני שהוא שקול כנגד כל העולם כלו שמתכונת הבית יתבאר לו סדר המציאות כלו עד שמתוכו יתבאר לו מעלת ממציאו והוא ענין מה שנא׳ בנבואת יחזקאל (מג) הגד את בית ישר׳ את הבית… צורת הבית ותכונתו ומובאיו וכל צורותיו ואת כל חקותיו… וכל תורותיו הודע אותם. וכבר התעוררנו בקצת חיבורינו על מה שלא אמ׳ הראה את בני ישר׳ את הבית וכן צורת הבית וכו׳ הראה אותם אבל לשון הגד והודע כלומ׳ שאין הענין תלוי בראיה חושית אבל בהגדתו ותודעתו להם המכוון וכלל במלת צורותיו דברים שענינם יודע מאליו אם מצד השגת חוש אם מצד מושכלות ראשונות ובמלת תורותיו כלל הדברים הנודעים במופת מצד הוראה ולימוד בחקירה והקש מיוני ובמלת חק כלל הדברים הנודעים מצד הקבלה והנה נכללו באלו המלות כל הדברים הצריכים לאמונה עד שלא תשלם האמונה בהעדר אחת מהם כמו שביארנו בקצת חיבורינו ולזה אמ׳ הנה שיתבוננו בענין הר ציון והיכליו וארמנותיו עד שמצדם יתבאר להם סדר המציאות כלו וחלקיו עד שישיגו מזה מציאות האל ית׳ כבודו.
פסוק טו:
ואמ׳ כי זה… ינהגנו על מות ר״ל כל ימינו יעמידנו בכחנו וחזקנו כבזמן הבחרות על דרך וכימיך דבאך (דברי׳ לג כה) שפירושו אצלי כזמן מציאותך יהיה תקפך וחזקך כלומ׳ שלא תחלש בימי הזקנה. ועלמות הוא מלה אחת וי״מ אותה כמו שהם שני מלות כלומ׳ שינהגנו בכבוד עד יום המות או שאחר המות ינהגנו על מי מנוחות ליהנות מזיו השכינה ית׳ והוא ענין זר לחלוק תיבה אחת לשתים אלא שמצאנו כמוהו אש דת למו (שם לג ב). וי״מ עלמות כלשון עולם כלומ׳ בנצחיות ובלעז דוראבלמינט.