פסוק ב:בעיר אלהינו. ר״ל כשתשרה שכינתו בירושלים הר קדשו אז הוא גדול ומהולל בפי כל:
פסוק ג:יפה נוף. מחוז יפה ומשוש לכל הארץ הוא הר ציון העומד בצפון ירושלים והיא קרית מלך רב וגדול הוא דוד וכה״א קרית חנה דוד (ישעיהו כ״ט:א׳):
פסוק ד:אלהים. כשאלהים שוכן בארמנותיה אז נודע לכל שהוא לה למשגב:
פסוק ה:המלכים נועדו. המלכים אשר עשו יום מיועד ויעברו אז לבא על ירושלים למלחמה:
פסוק ו:המה ראו. והמה כאשר ראו שאלהים בארמנותיה כן תמהו וכו׳:
פסוק ח:ברוח קדים. אשר היא העזה שברוחות בה תשבר את האניות של חיל הבאים דרך ים תרשיש:
פסוק ט:כאשר שמענו. את הדברים מפי הנביאים כן ראינו אותם בעיר ה׳ שהוא אלהינו:
פסוק ט:יכוננה. את ירושלים יכונן להיות עומדת על כנה ובסיסה עד עולם ועד:
פסוק י:דמינו. אתה אלהים הן הוחלנו מאז אל חסדך אשר תראה בקרב היכלך:
פסוק יא:כשמך. כמו ששמך מורה שאתה מושל בכל כן מהראוי להלל אותך בזה על קצות הארץ:
פסוק יא:צדק. עם כי היכולת בידך לא תבוא בשטף אף כ״א בצדק:
פסוק יב:למען משפטיך. אשר תעשה בחיל גוג:
פסוק יג:סובו ציון. וראו תפארתה:
פסוק יג:ספרו מגדליה. ותראו כי רבים המה:
פסוק יד:שיתו. שימו לבבכם לבנין החיל ליפותה ולחזקה:
פסוק יד:פסגו. הגביהו וחזקו הארמנות:
פסוק יד:למען תספרו. מגודל יופי הבנין הנעשה בעזר אלוה:
פסוק טו:כי זה אלהים. העושה לנו כל זאת הוא אלהינו עד עולם ובדרך זה ינהגנו עולמית: