א שִׁ֥יר מִ֝זְמוֹר לִבְנֵי־קֹֽרַח׃ ב גָּ֘ד֤וֹל יְהוָ֣ה וּמְהֻלָּ֣ל מְאֹ֑ד בְּעִ֥יר אֱ֝לֹהֵ֗ינוּ הַר־קָדְשֽׁוֹ׃ ג יְפֵ֥ה נוֹף֮ מְשׂ֪וֹשׂ כָּל־הָ֫אָ֥רֶץ הַר־צִ֭יּוֹן יַרְכְּתֵ֣י צָפ֑וֹן קִ֝רְיַ֗ת מֶ֣לֶךְ רָֽב׃ ד אֱלֹהִ֥ים בְּאַרְמְנוֹתֶ֗יהָ נוֹדַ֥ע לְמִשְׂגָּֽב׃ ה כִּֽי־הִנֵּ֣ה הַ֭מְּלָכִים נֽוֹעֲד֑וּ עָבְר֥וּ יַחְדָּֽו׃ ו הֵ֣מָּה רָ֭אוּ כֵּ֣ן תָּמָ֑הוּ נִבְהֲל֥וּ נֶחְפָּֽזוּ׃ ז רְ֭עָדָה אֲחָזָ֣תַם שָׁ֑ם חִ֝֗יל כַּיּוֹלֵֽדָה׃ ח בְּר֥וּחַ קָדִ֑ים תְּ֝שַׁבֵּ֗ר אֳנִיּ֥וֹת תַּרְשִֽׁישׁ׃ ט כַּאֲשֶׁ֤ר שָׁמַ֨עְנוּ ׀ כֵּ֤ן רָאִ֗ינוּ בְּעִיר־יְהוָ֣ה צְ֭בָאוֹת בְּעִ֣יר אֱלֹהֵ֑ינוּ אֱלֹ֘הִ֤ים יְכוֹנְנֶ֖הָ עַד־עוֹלָ֣ם סֶֽלָה׃ י דִּמִּ֣ינוּ אֱלֹהִ֣ים חַסְדֶּ֑ךָ בְּ֝קֶ֗רֶב הֵיכָלֶֽךָ׃ יא כְּשִׁמְךָ֤ אֱלֹהִ֗ים כֵּ֣ן תְּ֭הִלָּתְךָ עַל־קַצְוֵי־אֶ֑רֶץ צֶ֝֗דֶק מָלְאָ֥ה יְמִינֶֽךָ׃ יב יִשְׂמַ֤ח ׀ הַר־צִיּ֗וֹן תָּ֭גֵלְנָה בְּנ֣וֹת יְהוּדָ֑ה לְ֝מַ֗עַן מִשְׁפָּטֶֽיךָ׃ יג סֹ֣בּוּ צִ֭יּוֹן וְהַקִּיפ֑וּהָ סִ֝פְר֗וּ מִגְדָּלֶֽיהָ׃ יד שִׁ֤יתוּ לִבְּכֶ֨ם ׀ לְֽחֵילָ֗ה פַּסְּג֥וּ אַרְמְנוֹתֶ֑יהָ לְמַ֥עַן תְּ֝סַפְּר֗וּ לְד֣וֹר אַחֲרֽוֹן׃ טו כִּ֤י זֶ֨ה ׀ אֱלֹהִ֣ים אֱ֭לֹהֵינוּ עוֹלָ֣ם וָעֶ֑ד ה֖וּא יְנַהֲגֵ֣נוּ עַל־מֽוּת׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

מצודת דוד

רבי דוד אלטשולר

פסוק ב:
בעיר אלהינו. ר״‎ל כשתשרה שכינתו בירושלים הר קדשו אז הוא גדול ומהולל בפי כל:
פסוק ג:
יפה נוף. מחוז יפה ומשוש לכל הארץ הוא הר ציון העומד בצפון ירושלים והיא קרית מלך רב וגדול הוא דוד וכה״‎א קרית חנה דוד (ישעיהו כ״ט:א׳):
פסוק ד:
אלהים. כשאלהים שוכן בארמנותיה אז נודע לכל שהוא לה למשגב:
פסוק ה:
המלכים נועדו. המלכים אשר עשו יום מיועד ויעברו אז לבא על ירושלים למלחמה:
פסוק ו:
המה ראו. והמה כאשר ראו שאלהים בארמנותיה כן תמהו וכו׳‎:
פסוק ז:
שם. בירושלים:
פסוק ח:
ברוח קדים. אשר היא העזה שברוחות בה תשבר את האניות של חיל הבאים דרך ים תרשיש:
פסוק ט:
כאשר שמענו. את הדברים מפי הנביאים כן ראינו אותם בעיר ה׳‎ שהוא אלהינו:
פסוק ט:
יכוננה. את ירושלים יכונן להיות עומדת על כנה ובסיסה עד עולם ועד:
פסוק י:
דמינו. אתה אלהים הן הוחלנו מאז אל חסדך אשר תראה בקרב היכלך:
פסוק יא:
כשמך. כמו ששמך מורה שאתה מושל בכל כן מהראוי להלל אותך בזה על קצות הארץ:
פסוק יא:
צדק. עם כי היכולת בידך לא תבוא בשטף אף כ״‎א בצדק:
פסוק יב:
למען משפטיך. אשר תעשה בחיל גוג:
פסוק יג:
סובו ציון. וראו תפארתה:
פסוק יג:
ספרו מגדליה. ותראו כי רבים המה:
פסוק יד:
שיתו. שימו לבבכם לבנין החיל ליפותה ולחזקה:
פסוק יד:
פסגו. הגביהו וחזקו הארמנות:
פסוק יד:
למען תספרו. מגודל יופי הבנין הנעשה בעזר אלוה:
פסוק טו:
כי זה אלהים. העושה לנו כל זאת הוא אלהינו עד עולם ובדרך זה ינהגנו עולמית: