פסוק א:שִׁיר מִזְמוֹר לִבְנֵי קֹרַח.
פסוק ב:גָּדוֹל ה' וּמְהֻלָּל מְאֹד כאשר הוא מופיע בְּעִיר אֱלֹהֵינוּ – ירושלים, בהַר קָדְשׁוֹ – הר הבית.
פסוק ג:יְפֵה נוֹף, מרהיב המראה הכולל של העיר שהיא מְשׂוֹשׂ, שמחת כָּל הָאָרֶץ, מפינות החמד של העולם כולו. הַר צִיּוֹן – הר המוריה ויַרְכְּתֵי, קצה צָפוֹן, חלקה הצפוני של העיר שבו ניצבו ארמונות גדולים – קִרְיַת מֶלֶךְ רָב. ארמונו של שלמה, ומאוחר יותר גם מצודות העיר, היו מצפון למקדש.
פסוק ד:אֱלֹהִים בְּאמצעות, או: בתוך אַרְמְנוֹתֶיהָ, הבניינים המפוארים של העיר, המבצרים והמצודות ושאר בנייני פאר נוֹדַע לְמִשְׂגָּב, שכן בניינים אלו ייצגו את החוזק והשגב של עיר האלוקים.
פסוק ה:כִּי הִנֵּה הַמְּלָכִים הבאים לבקר בירושלים נוֹעֲדוּ, נפגשים לאחר תיאום, ועָבְרוּ בעיר יַחְדָּו.
פסוק ו:הֵמָּה רָאוּ את גודלה ותפארתה של העיר, ועל כֵּן תָּמָהוּ, נִבְהֲלוּ מעצמתה, נֶחְפָּזוּ, מיהרו להסתלק משום שהרגישו הרגשת איום.
פסוק ז:רְעָדָה אֲחָזָתַם שָׁם מן העצמה והגדוּלה, חִיל, זעזוע וחלחלה אחז אותם כַּיּוֹלֵדָה.
פסוק ח:הם חשו גם כמו העוֹבְרים בים בְּרוּחַ קָדִים, מזרחית, העלולה להתפתח לסוּפה עזה בלתי צפויה אשר תְּשַׁבֵּר אפילו אֳנִיּוֹת תַּרְשִׁישׁ, אניות חזקות הבנויות כך שאפשר יהיה להפליג בהן עד קצה הים התיכון ומעבר לו.
פסוק ט:המבקרים בירושלים אומרים: כַּאֲשֶׁר שָׁמַעְנוּ במקומנו על אודות ירושלים, כֵּן רָאִינוּ בעינינו בְּעִיר ה' צְבָאוֹת, כינוי של ה' המושל בצבאות העולם, בְּעִיר אֱלֹהֵינוּ, שאלֹהִים יְכוֹנְנֶהָ, ישאיר אותה עומדת על מכונה עַד עוֹלָם. סֶלָה.
פסוק י:מתוך ראייה זו של העיר, גודלה, יופיה ועצמתה דִּמִּינוּ אֱלֹהִים גם את חַסְדֶּךָ וקרבתך, שהוא הצד הסמוי מעינינו, המתגלה בְּקֶרֶב הֵיכָלֶךָ.
פסוק יא:כְּשִׁמְךָ, אֱלֹהִים כֵּן, כך תְּהִלָּתְךָ, התהילה ששרים לך עַל קַצְוֵי, עד קצות האֶרֶץ: צֶדֶק מָלְאָה יְמִינֶךָ, ידך לא רק חזקה אלא היא גם צודקת ונאמנה.
פסוק יב:יִשְׂמַח הַר צִיּוֹן, תָּגֵלְנָה בְּנוֹת יְהוּדָה לְמַעַן מִשְׁפָּטֶיךָ, שכן משפטיך הם הביטוי המרוכך של הצדק המוחלט.
פסוק יג:קריאה לאורחים המגיעים לירושלים: סֹבּוּ, סובבו את צִיּוֹן וְהַקִּיפוּהָ, סִפְרוּ את מִגְדָּלֶיהָ.
פסוק יד:שִׁיתוּ, שימו את לִבְּכֶם לְחֵילָה, לחומתה, פַּסְּגוּ, עִברו, דלגו ממקום למקום או טפסו כדי לראות את אַרְמְנוֹתֶיהָ, לְמַעַן תְּסַפְּרוּ לְדוֹר אַחֲרוֹן את גדולתה ויופיה של העיר.
פסוק טו:כיוון שהעיר היא 'עיר אלוקינו' במובהק, ולא רק בירה של מדינה קטנה כלשהי, מסיים המשורר: כִּי זֶה אֱלֹהִים אֱלֹהֵינוּ, הקיים והמושל לעוֹלָם וָעֶד, הוּא יְנַהֲגֵנוּ עַל מוּת, מעל ומעבר למוות, לעולם ועד.