א לַמְנַצֵּ֬חַ ׀ לִבְנֵי־קֹ֬רַח מִזְמֽוֹר׃ ב כָּֽל־הָ֭עַמִּים תִּקְעוּ־כָ֑ף הָרִ֥יעוּ לֵ֝אלֹהִ֗ים בְּק֣וֹל רִנָּֽה׃ ג כִּֽי־יְהוָ֣ה עֶלְי֣וֹן נוֹרָ֑א מֶ֥לֶךְ גָּ֝דוֹל עַל־כָּל־הָאָֽרֶץ׃ ד יַדְבֵּ֣ר עַמִּ֣ים תַּחְתֵּ֑ינוּ וּ֝לְאֻמִּ֗ים תַּ֣חַת רַגְלֵֽינוּ׃ ה יִבְחַר־לָ֥נוּ אֶת־נַחֲלָתֵ֑נוּ אֶ֥ת גְּא֨וֹן יַעֲקֹ֖ב אֲשֶׁר־אָהֵ֣ב סֶֽלָה׃ ו עָלָ֣ה אֱ֭לֹהִים בִּתְרוּעָ֑ה יְ֝הֹוָ֗ה בְּק֣וֹל שׁוֹפָֽר׃ ז זַמְּר֣וּ אֱלֹהִ֣ים זַמֵּ֑רוּ זַמְּר֖וּ לְמַלְכֵּ֣נוּ זַמֵּֽרוּ׃ ח כִּ֤י מֶ֖לֶךְ כָּל־הָאָ֥רֶץ אֱלֹהִ֗ים זַמְּר֥וּ מַשְׂכִּֽיל׃ ט מָלַ֣ךְ אֱ֭לֹהִים עַל־גּוֹיִ֑ם אֱ֝לֹהִ֗ים יָשַׁ֤ב ׀ עַל־כִּסֵּ֬א קָדְשֽׁוֹ׃ י נְדִ֘יבֵ֤י עַמִּ֨ים ׀ נֶאֱסָ֗פוּ עַם֮ אֱלֹהֵ֪י אַבְרָ֫הָ֥ם כִּ֣י לֵֽ֭אלֹהִים מָֽגִנֵּי־אֶ֗רֶץ מְאֹ֣ד נַעֲלָֽה׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

מצודת דוד

רבי דוד אלטשולר

פסוק ב:
תקעו כף. לשמוח בעת מלוך ה׳‎ על כל הארץ:
פסוק ג:
כי ה׳‎ וגו׳‎. כי אז ידעו שה׳‎ עליון נורא וכו׳‎ ר״‎ל שהוא עליון על הכל ונורא עליהם:
פסוק ה:
יבחר לנו. ר״‎ל יחזיר לנו את נחלתינו ויבחר אותה לנו לשבת בה כמאז:
פסוק ה:
את גאון יעקב. זה בה״‎מ אשר אהוב הוא לעולם:
פסוק ו:
עלה. אז יתעלה ויתרומם אלהים בתרועה כי יתקעו על הקרבנות:
פסוק ו:
ה׳‎ בקול שופר. מוסב על עלה לומר עלה ה׳‎ בקול שופר וכפל הדבר במ״‎ש:
פסוק ז:
זמרו אלהים. זמרו לאלהים:
פסוק ז:
זמרו. כפל הדבר להתמדתו:
פסוק ח:
זמרו משכיל. זמרו זמר העשוי בהשכל:
פסוק ט:
על כסא קדשו. להראות ממשלתו על כל:
פסוק י:
נדיבי עמים. הנדיבים שבכל העמים יהיו נאספים לא״‎י וחוזר ומפרש שהם עם אלהי אברהם:
פסוק י:
מגיני ארץ. הם השרים שהם למגן ולחוזק לתשושי כח ור״‎ל כל שרי העמים המה לאלהים ובידו להוציא את ישראל מתחת ידיהם ולהביאם אל ארצם:
פסוק י:
מאוד נעלה. הוא מאוד מעולה ומרומם וכל אשר יחפוץ יעשה: