פסוק א:לַמְנַצֵּחַ, העומד בראש המקהלה או הנגנים לִבְנֵי קֹרַח מִזְמוֹר.
פסוק ב:המזמור פותח בקריאה כלל עולמית לקבל את מלכות ה': כָּל הָעַמִּים תִּקְעוּ כָף, מחאו כפיים, הָרִיעוּ לֵאלֹהִים בְּקוֹל רִנָּה,
פסוק ג:כִּי ה' עֶלְיוֹן נוֹרָא, מעורר יראה, נכבד ונערץ, מֶלֶךְ גָּדוֹל עַל כָּל הָאָרֶץ.
פסוק ד:מלכות ה' ניכרת בעולם, בעם ישראל ובארצו. יַדְבֵּר, יכניע עַמִּים תַּחְתֵּינוּ, וּלְאֻמִּים תַּחַת רַגְלֵינוּ. כאן נרמז כיבוש הארץ –
פסוק ה:יִבְחַר לָנוּ אֶת נַחֲלָתֵנוּ בארץ ישראל, אֶת גְּאוֹן, גודלו ומקור גאוותו של יַעֲקֹב אֲשֶׁר אָהֵב, שהרי ארץ ישראל היא ארץ נבחרת. סֶלָה, סימן מוסיקלי; אכן; או: לעולם.
פסוק ו:עָלָה כבוד אֱלֹהִים בִּתְרוּעָה, תקיעה חגיגית שיש בה כבוד והדר, כבוד ה' עלה בְּקוֹל שׁוֹפָר.
פסוק ז:זַמְּרוּ לאלֹהִים, זַמֵּרוּ. זַמְּרוּ לְמַלְכֵּנוּ, ה', זַמֵּרוּ,
פסוק ח:כִּי מֶלֶךְ כָּל הָאָרֶץ אֱלֹהִים, ולכבודו זַמְּרוּ מַשְׂכִּיל, כינוי לשיר מסוים, אולי זמר שעשוי בהשכל או שמעורר את שומעיו לעניין מושכל.
פסוק ט:כאן מתוארת מלכות שמים לאחר ההמלכה האוניברסלית: מָלַךְ אֱלֹהִים עַל כל הגּוֹיִם, העמים, אֱלֹהִים יָשַׁב למלוך עַל כִּסֵּא קָדְשׁוֹ.
פסוק י:בכינוס הזה שבו ניתן כבוד לה', נְדִיבֵי, נכבדי העַמִּים נֶאֱסָפוּ, והם מצטרפים לעַם אֱלֹהֵי אַבְרָהָם, עם ישראל, כִּי לֵאלֹהִים מָגִנֵּי אֶרֶץ. בידו הכוחות להגן ולשמור על הארץ, כי הוא מְאֹד נַעֲלָה, מתעלה מעל לכול.
