פסוק א:מזמור - טעם פיוט תחלתו להזכיר.
פסוק ב:אל בקצפך - אל ישרת בעבור אחר ואל בחמתך, וכמוהו: ודעת קדושים אדע ושני שרי גדודים היו שרי בן שאול.
פסוק ג:כי, נחתו - בנין נפעל, כמו ננחתו, מגזרת ותנחת עלי ידך והטעם תחלואים ומכאובים כחצים.
פסוק ד:אין מתום - מגזרת תם, והטעם בריאות והנה הזכיר הסבה הקרובה למה זה, מפני זעמך והרחוקה.
פסוק ד:מפני חטאתי - כי בעבורה זעמתני.
פסוק ה:כי - נד על נד וגבהו עד שעברו ראשי, כי רבים הם.
פסוק ו:הבאישו - פועל עומד, כמו: ולא הבאיש או יהיה הוא הפעול והוא יספר חבורות שיצאו בגופו, וסבת זה אולתי.
פסוק ז:נעויתי - אין בי כח לעמוד בקומה זקופה ישרה, על כן נעויתי ושחותי והשתנו פני, כאילו כל היום השמש הכיתני, וזה טעם קודר הלכתי.
פסוק ח:כי כסלי - הטעם קרביו מלאו דבר נתעב ונקלה אינני ראוי להזכיר בפה והזכיר אין מתום פעם אחרת באיברי גופי הנראים.
פסוק ט:נפוגותי - מגזרת ויפג לבו.
פסוק ט:שאגתי - ברוב מכאובי על דרך שויתי עד בקר כארי.
פסוק י:אדני נגדך - לבדך כל תאותי, אולי אחיה ולא נגד הרופאים.
פסוק יא:לבי סחרחר - כתרגום סביב לא ימצא מנוח.
פסוק יא:ואור עיני - ככה מנהג החולים.
פסוק יב:אהבי - האוהבים שהיו לי.
פסוק יב:מנגד נגעי יעמדו - בעבור שהבאישו חבורותי.
פסוק יג:וינקשו - מלת נפשי תשרת בעבור אחרת וככה הוא וינקשו מבקשי נפשי, כי הוא הפעול. והטעם: שדבריהם מוקש המה לי.
פסוק יד:ואני - שהוא חסרון בגוף.
פסוק טו:ואהי - ברצוני כאיש אשר לא ישמע לשון המדבר. והטעם: כי לא אענה להם:
פסוק טז:כי - אין לי תוחלת כי אם בך.
פסוק טז:וטעם אתה תענה – כי אני לא אשים לבי אל דבריהם, כי עליך נסמכתי בלבי ולשוני לך.
פסוק יז:כי הגדילו - לדבר או הפועל עומד.
פסוק יז:וטעם פן ישמחו לי – כמו פן יאמרו לי, כי הנה במוט רגלי וחליתי הגדילו עלי.
פסוק יח:כי - כדרך: ובצלעי שמחו ונאספו. והנכון: כי נכון אני להיותי צולע שלא אוכל לקום ימים רבים, ולהיות מכאובי נגדי תמיד.
פסוק יט:כי - אני מודה לאנשים וזה טעם אגיד ואדאג לבי.
פסוק כ:ואויבי - יש אומרים: כי עוני אדאג מחטאתי פן אמות ואויבי חיים.
פסוק כא:ומשלמי - דברו יוכיח כי הוא בקרם בחליים והטיב להם, כאשר ספר במזמור אחר.
פסוק כב:אל תרחק ממני - כנגד מרחוק עמדו.
פסוק כג:חושה - לפי דעתי: חושה לעזרתי אתה ה' שאתה תשועתי, כמו: אמור לנפשי ישועתך אני. ור' משה אמר: כי חושה ישרת אחר וככה הוא חושה לעזרתי ה' חושה לתשועתי.