א מִזְמ֖וֹר לְדָוִ֣ד לְהַזְכִּֽיר׃ ב יְֽהוָ֗ה אַל־בְּקֶצְפְּךָ֥ תוֹכִיחֵ֑נִי וּֽבַחֲמָתְךָ֥ תְיַסְּרֵֽנִי׃ ג כִּֽי־חִ֭צֶּיךָ נִ֣חֲתוּ בִ֑י וַתִּנְחַ֖ת עָלַ֣י יָדֶֽךָ׃ ד אֵין־מְתֹ֣ם בִּ֭בְשָׂרִי מִפְּנֵ֣י זַעְמֶ֑ךָ אֵין־שָׁל֥וֹם בַּ֝עֲצָמַ֗י מִפְּנֵ֥י חַטָּאתִֽי׃ ה כִּ֣י עֲ֭וֺנֹתַי עָבְר֣וּ רֹאשִׁ֑י כְּמַשָּׂ֥א כָ֝בֵ֗ד יִכְבְּד֥וּ מִמֶּֽנִּי׃ ו הִבְאִ֣ישׁוּ נָ֭מַקּוּ חַבּוּרֹתָ֑י מִ֝פְּנֵ֗י אִוַּלְתִּֽי׃ ז נַעֲוֵ֣יתִי שַׁחֹ֣תִי עַד־מְאֹ֑ד כָּל־הַ֝יּ֗וֹם קֹדֵ֥ר הִלָּֽכְתִּי׃ ח כִּֽי־כְ֭סָלַי מָלְא֣וּ נִקְלֶ֑ה וְאֵ֥ין מְ֝תֹ֗ם בִּבְשָׂרִֽי׃ ט נְפוּג֣וֹתִי וְנִדְכֵּ֣יתִי עַד־מְאֹ֑ד שָׁ֝אַ֗גְתִּי מִֽנַּהֲמַ֥ת לִבִּֽי׃ י אֲ‍ֽדֹנָי נֶגְדְּךָ֥ כָל־תַּאֲוָתִ֑י וְ֝אַנְחָתִ֗י מִמְּךָ֥ לֹא־נִסְתָּֽרָה׃ יא לִבִּ֣י סְ֭חַרְחַר עֲזָבַ֣נִי כֹחִ֑י וְֽאוֹר־עֵינַ֥י גַּם־הֵ֝֗ם אֵ֣ין אִתִּֽי׃ יב אֹֽהֲבַ֨י ׀ וְרֵעַ֗י מִנֶּ֣גֶד נִגְעִ֣י יַעֲמֹ֑דוּ וּ֝קְרוֹבַ֗י מֵרָחֹ֥ק עָמָֽדוּ׃ יג וַיְנַקְשׁ֤וּ ׀ מְבַקְשֵׁ֬י נַפְשִׁ֗י וְדֹרְשֵׁ֣י רָ֭עָתִי דִּבְּר֣וּ הַוּ֑וֹת וּ֝מִרְמ֗וֹת כָּל־הַיּ֥וֹם יֶהְגּֽוּ׃ יד וַאֲנִ֣י כְ֭חֵרֵשׁ לֹ֣א אֶשְׁמָ֑ע וּ֝כְאִלֵּ֗ם לֹ֣א יִפְתַּח־פִּֽיו׃ טו וָאֱהִ֗י כְּ֭אִישׁ אֲשֶׁ֣ר לֹא־שֹׁמֵ֑עַ וְאֵ֥ין בְּ֝פִ֗יו תּוֹכָחֽוֹת׃ טז כִּֽי־לְךָ֣ יְהוָ֣ה הוֹחָ֑לְתִּי אַתָּ֥ה תַ֝עֲנֶ֗ה אֲדֹנָ֥י אֱלֹהָֽי׃ יז כִּֽי־אָ֭מַרְתִּי פֶּן־יִשְׂמְחוּ־לִ֑י בְּמ֥וֹט רַ֝גְלִ֗י עָלַ֥י הִגְדִּֽילוּ׃ יח כִּֽי־אֲ֭נִי לְצֶ֣לַע נָכ֑וֹן וּמַכְאוֹבִ֖י נֶגְדִּ֣י תָמִֽיד׃ יט כִּֽי־עֲוֺנִ֥י אַגִּ֑יד אֶ֝דְאַ֗ג מֵֽחַטָּאתִֽי׃ כ וְֽ֭אֹיְבַי חַיִּ֣ים עָצֵ֑מוּ וְרַבּ֖וּ שֹׂנְאַ֣י שָֽׁקֶר׃ כא וּמְשַׁלְּמֵ֣י רָ֭עָה תַּ֣חַת טוֹבָ֑ה יִ֝שְׂטְנ֗וּנִי תַּ֣חַת רדופי־(רָֽדְפִי־)טֽוֹב׃ כב אַל־תַּֽעַזְבֵ֥נִי יְהוָ֑ה אֱ֝לֹהַ֗י אַל־תִּרְחַ֥ק מִמֶּֽנִּי׃ כג ח֥וּשָׁה לְעֶזְרָתִ֑י אֲ֝דֹנָ֗י תְּשׁוּעָתִֽי׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

אבן עזרא

אבן עזרא

פסוק א:
מזמור - טעם פיוט תחלתו להזכיר.
פסוק ב:
אל בקצפך - אל ישרת בעבור אחר ואל בחמתך, וכמוהו: ודעת קדושים אדע ושני שרי גדודים היו שרי בן שאול.
פסוק ג:
כי, נחתו - בנין נפעל, כמו ננחתו, מגזרת ותנחת עלי ידך והטעם תחלואים ומכאובים כחצים.
פסוק ד:
אין מתום - מגזרת תם, והטעם בריאות והנה הזכיר הסבה הקרובה למה זה, מפני זעמך והרחוקה.
פסוק ד:
מפני חטאתי - כי בעבורה זעמתני.
פסוק ה:
כי - נד על נד וגבהו עד שעברו ראשי, כי רבים הם.
פסוק ו:
הבאישו - פועל עומד, כמו: ולא הבאיש או יהיה הוא הפעול והוא יספר חבורות שיצאו בגופו, וסבת זה אולתי.
פסוק ז:
נעויתי - אין בי כח לעמוד בקומה זקופה ישרה, על כן נעויתי ושחותי והשתנו פני, כאילו כל היום השמש הכיתני, וזה טעם קודר הלכתי.
פסוק ח:
כי כסלי - הטעם קרביו מלאו דבר נתעב ונקלה אינני ראוי להזכיר בפה והזכיר אין מתום פעם אחרת באיברי גופי הנראים.
פסוק ט:
נפוגותי - מגזרת ויפג לבו.
פסוק ט:
שאגתי - ברוב מכאובי על דרך שויתי עד בקר כארי.
פסוק י:
אדני נגדך - לבדך כל תאותי, אולי אחיה ולא נגד הרופאים.
פסוק יא:
לבי סחרחר - כתרגום סביב לא ימצא מנוח.
פסוק יא:
כחי - כח התולדה
פסוק יא:
ואור עיני - ככה מנהג החולים.
פסוק יב:
אהבי - האוהבים שהיו לי.
פסוק יב:
מנגד נגעי יעמדו - בעבור שהבאישו חבורותי.
פסוק יג:
וינקשו - מלת נפשי תשרת בעבור אחרת וככה הוא וינקשו מבקשי נפשי, כי הוא הפעול. והטעם: שדבריהם מוקש המה לי.
פסוק יד:
ואני - שהוא חסרון בגוף.
פסוק טו:
ואהי - ברצוני כאיש אשר לא ישמע לשון המדבר. והטעם: כי לא אענה להם:
פסוק טז:
כי - אין לי תוחלת כי אם בך.
פסוק טז:
וטעם אתה תענה – כי אני לא אשים לבי אל דבריהם, כי עליך נסמכתי בלבי ולשוני לך.
פסוק יז:
כי הגדילו - לדבר או הפועל עומד.
פסוק יז:
וטעם פן ישמחו לי – כמו פן יאמרו לי, כי הנה במוט רגלי וחליתי הגדילו עלי.
פסוק יח:
כי - כדרך: ובצלעי שמחו ונאספו. והנכון: כי נכון אני להיותי צולע שלא אוכל לקום ימים רבים, ולהיות מכאובי נגדי תמיד.
פסוק יט:
כי - אני מודה לאנשים וזה טעם אגיד ואדאג לבי.
פסוק כ:
ואויבי - יש אומרים: כי עוני אדאג מחטאתי פן אמות ואויבי חיים.
פסוק כא:
ומשלמי - דברו יוכיח כי הוא בקרם בחליים והטיב להם, כאשר ספר במזמור אחר.
פסוק כב:
אל תרחק ממני - כנגד מרחוק עמדו.
פסוק כג:
חושה - לפי דעתי: חושה לעזרתי אתה ה' שאתה תשועתי, כמו: אמור לנפשי ישועתך אני. ור' משה אמר: כי חושה ישרת אחר וככה הוא חושה לעזרתי ה' חושה לתשועתי.