לפרק כ"ט
רעש הארץ הנלווה מזרם מטרות עוז התחולל ברחבי ארץ ויעש שמות [זכר מרעש הזה לכל צדדי הופעותיו שנוי ומשולש בפרקים מ"ו ו-ס', עיין שם בפרושינו], ויהי לפלא ולשם בגויים כי היכל הקודש בעיר הקודש לא נפגע ויצא בשלום מבין מחולת־התופת של איתני הטבע: "וּבְהֵיכָל֑וֹ כֻּ֝לּ֗וֹ אֹמֵ֥ר כָּבֽוֹד׃"!. וכן מוכח מתוך לשון פרק מ"ו: "יֶהֱמ֣וּ יֶחְמְר֣וּ מֵימָ֑יו יִֽרְעֲשֽׁוּ־הָרִ֖ים בְּגַאֲוָת֣וֹ סֶֽלָה׃ נָהָ֗ר פְּלָגָ֗יו יְשַׂמְּח֥וּ עִיר־אֱלֹהִ֑ים קְ֝דֹ֗שׁ מִשְׁכְּנֵ֥י עֶלְיֽוֹן׃"(תהילים מו ד-ה).
מִזְמ֗וֹר לְדָ֫וִ֥ד הָב֣וּ לה' בְּנֵ֣י אֵלִ֑ים הָב֥וּ לה' כָּב֥וֹד וָעֹֽז: הָב֣וּ לה' כְּב֣וֹד שְׁמ֑וֹ הִשְׁתַּחֲו֥וּ לה' בְּהַדְרַת-קֹֽדֶשׁ:
(תהילים כט א-ב)
"בני אלים" הוא כינוי לכוחות הטבע הנצחיים [וגם "בני־אלהים" וגם "בני־עליון"], והעד, הכתוב בספר איוב: "אֵיפֹה הָיִיתָ בְּיָסְדִי אָרֶץ... בְּרָן יַחַד כּוֹכְבֵי בֹקֶר וַיָּרִיעוּ כָּל בְּנֵי אלהים"(איוב לח ד-ז), שהכוונה שם מוכחת כי הצו: "יהי אור!" הרנין לב כוכבי בוקר, וכל כוחות הטבע יחד שנעשו כלי־שרת לבריאת העולם הריעו באותה שעה בשמחה. וכוונת המשורר פה בלשונו: "הָב֣וּ לה' בְּנֵ֣י אֵלִ֑ים!" היא כי התופעות שעליהן ישא דברו פורצות גדר חוקי הטבע במידה כזו, עד כי כל עין רואה תעיד כי יש גבוה מעל כוחות הטבע, אל עליון אשר כל כוחות הטבע משועבדים לו, ובכן, "הָב֣וּ לה' בְּנֵ֣י אֵלִ֑ים הָב֥וּ לה' כָּב֥וֹד וָעֹֽז:!" - "עֹז" מסמן הוד וכבוד מלכות ["ועוז מלך משפט אהב"(תהילים צט ד), "ועמד ורעה בעז ה' בגאון שם ה' א-להיו"(מיכה ה' ג) - "עוז" מקביל אל "גאון שם").
[לשון חכמים מכנה את כוחות הטבע בשם שרים: שר של אש, שר של מים, שר של ים וכו'; והסגנון התנכ"י משאיל להם גם תואר אלהים, והעד: "אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כולכם"(תהילים פב ו), והטעם כנראה מפני שבתקופה התנכי"ת כבר נמצאו עמים מתקדמים שכוחות הטבע היו להם לאלהים, והפסילים היו להם רק לסמל הכוחות הללו. בכך תיפתר חידת הלשון בפרקים צ"ה-צ"ז, שנאמר שם: "נעלית על כל אלהים", "השתחוו לו כל אלהים", שלשון זה עושה רושם כאילו באמת יש איזה ממש שהוא באלהי העמים, אלא שהלשון שם מכוון נגד כוחות הטבע הנערצים בתור אלים, שאם אמנם כוחם מלא עולם, אבל הוא מושאל ונאצל מכח א-ל עליון שהוא עליון לכל, ועל כוונה זו כתוב שם: "כי אחה ה' עליון על כל הארץ מאוד נעלית על כל אלהים". ]
ק֥וֹל ה' עַל-הַ֫מָּ֥יִם אֵֽ-ל-הַכָּב֥וֹד הִרְעִ֑ים ה' עַל-מַ֥יִם רַבִּֽים:
(תהילים כט ג)
"אל הכבוד הרעים" - הכוונה: נוראות אלה השגיב אֵֽ-ל-הַכָּב֥וֹד, הא-ל העליון בכבודו ובעצמו, לא על ידי כלי־השרת של כוחות הטבע המכונים "בני אלים" בפתיחת הפרק; ולכוונה זו חוזר ונשנה בפרק שם ה' במשך סיפור הנוראות פעם אחר פעם. ההופעה המרומזת בפסוק זה מפורשת יותר בפרק מ"ו (פסוקים ג-ד) - בציור זה: "...וּבְמ֥וֹט הָ֝רִ֗ים בְּלֵ֣ב יַמִּֽים׃ יֶהֱמ֣וּ יֶחְמְר֣וּ מֵימָ֑יו יִֽרְעֲשֽׁוּ־הָרִ֖ים בְּגַאֲוָת֣וֹ סֶֽלָה׃"(תהילים מו ג-ד).
קוֹל-ה' חֹצֵ֗ב לַהֲב֥וֹת אֵֽשׁ:
(תהילים כט ז)
מרמז על ההופעה המצויה כי בשעת רעש הארץ נפתחים לועי הרי־געש להוריק אש מקרבם [ועיין בפרושנו לישעיה פרק ח].
ה' לַמַּבּ֣וּל יָשָׁ֑ב וַיֵּ֥שֶׁב ה' מֶ֣לֶךְ לְעוֹלָֽם:
(תהילים כט י)
ה' לַמַּבּ֣וּל יָשָׁ֑ב, לאחר הרעש נתכו מטרות עוז, כאילו ישב ה' על כסא משפטו להביא מבול לעולם, אפס "וַיֵּ֥שֶׁב ה' מֶ֣לֶךְ לְעוֹלָֽם", שישב על כסאו לעולם בתור מלך העולם, ותיכון תבל בל תמוט.
ה' עֹ֖ז לְעַמּ֣וֹ יִתֵּ֑ן ה' יְבָרֵ֖ךְ אֶת-עַמּ֣וֹ בַשָּׁלֽוֹם:
(תהילים כט יא)
"ה' עֹ֖ז לְעַמּ֣וֹ יִתֵּ֑ן" - החתימה היא מעין הפתיחה; פתח בקריאה: "הָב֥וּ לה' כָּב֥וֹד וָעֹֽז!" וחותם בבקשה כי ה' מעוזו יִתֵּ֑ן לְעַמּ֣וֹ. ועל דרך זה גם בסוף פרק ס"ח: "תְּנ֥וּ עֹ֗ז לֵֽאלֹ֫הִ֥ים... אֵ֤ל יִשְׂרָאֵ֗ל ה֤וּא נֹתֵ֨ן ׀ עֹ֖ז וְתַעֲצֻמ֥וֹת לָעָ֗ם"(תהילים סח לה-לו).