א מִזְמ֗וֹר לְדָ֫וִ֥ד הָב֣וּ לַֽ֭יהוָה בְּנֵ֣י אֵלִ֑ים הָב֥וּ לַ֝יהוָ֗ה כָּב֥וֹד וָעֹֽז׃ ב הָב֣וּ לַֽ֭יהוָה כְּב֣וֹד שְׁמ֑וֹ הִשְׁתַּחֲו֥וּ לַ֝יהוָ֗ה בְּהַדְרַת־קֹֽדֶשׁ׃ ג ק֥וֹל יְהוָ֗ה עַל־הַ֫מָּ֥יִם אֵֽל־הַכָּב֥וֹד הִרְעִ֑ים יְ֝הוָ֗ה עַל־מַ֥יִם רַבִּֽים׃ ד קוֹל־יְהוָ֥ה בַּכֹּ֑חַ ק֥וֹל יְ֝הוָ֗ה בֶּהָדָֽר׃ ה ק֣וֹל יְ֭הוָה שֹׁבֵ֣ר אֲרָזִ֑ים וַיְשַׁבֵּ֥ר יְ֝הוָ֗ה אֶת־אַרְזֵ֥י הַלְּבָנֽוֹן׃ ו וַיַּרְקִידֵ֥ם כְּמוֹ־עֵ֑גֶל לְבָנ֥וֹן וְ֝שִׂרְיֹ֗ן כְּמ֣וֹ בֶן־רְאֵמִֽים׃ ז קוֹל־יְהוָ֥ה חֹצֵ֗ב לַהֲב֥וֹת אֵֽשׁ׃ ח ק֣וֹל יְ֭הוָה יָחִ֣יל מִדְבָּ֑ר יָחִ֥יל יְ֝הוָ֗ה מִדְבַּ֥ר קָדֵֽשׁ׃ ט ק֤וֹל יְהוָ֨ה ׀ יְחוֹלֵ֣ל אַיָּלוֹת֮ וַֽיֶּחֱשֹׂ֪ף יְעָ֫ר֥וֹת וּבְהֵיכָל֑וֹ כֻּ֝לּ֗וֹ אֹמֵ֥ר כָּבֽוֹד׃ י יְ֭הוָה לַמַּבּ֣וּל יָשָׁ֑ב וַיֵּ֥שֶׁב יְ֝הוָ֗ה מֶ֣לֶךְ לְעוֹלָֽם׃ יא יְֽהוָ֗ה עֹ֭ז לְעַמּ֣וֹ יִתֵּ֑ן יְהוָ֓ה ׀ יְבָרֵ֖ךְ אֶת־עַמּ֣וֹ בַשָּׁלֽוֹם׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

אבן עזרא

אבן עזרא

פסוק א:
מזמור, הבו לה' בני אלים - הבו – אולי תשתנה תנועת הה"א בעבור אות הגרון, כמו: את אשר תאפו אפו.
פסוק א:
ובני אלים – הם הכוכבים והעד: ברן יחד כוכבי בקר, ואחריו: ויריעו כל בני אלהים והטעם כפול. טעם להזכיר הכוכבים, כי כפי מערכתם ירדו הגשמים בעזרת אלהי האלהים והזכיר פעם אחרת הבו לה', כי כן תמיד על דרך: נשאו נהרות ה'.
פסוק א:
וטעם הבו לה' - ברבות על דרך תנו עוז, שתודו שהעוז והכבוד לשם לבדו.
פסוק א:
וטעם והשתחוו – כהשתחות העבד לאדוניו, ברצותו לעשות את אשר יצונו. והטעם: כי אין יכולת בכוכבים לשנות את תנועתם ודרכי מערכתם.
פסוק ג:
קול - הזכיר ה', בעבור הראות כחו ועוזו בעת רדת הגשם, כאשר כתוב באיוב: עושה גדולות עד אין חקר, ואחריו: הנותן מטר. ובעבור כי הזכיר כבוד שמו קראו אל הכבוד הרעים וזה פירוש קול ה' על המים.
פסוק ג:
וטעם ה' על מים רבים – שמביא רעם והנה מלת הרעים מושכת עצמה ואחרת עמה.
פסוק ד:
קול - יש אומרים: בכח ששם השם בתולדת, וככה בהדר. ויש אומרים: בגופות שיש להם כח.
פסוק ד:
ובהדר - הם ההרים, כמו: והדורים איישר, ועל זה הדרך יהיה השם תאר כאילו אמר בבעלי הכח על דרך: ואני תפלה, או פירושו בכח הכתוב אחר זה, קול ה' שובר ארזים.
פסוק ד:
והזכיר הארזים - בעבור היותם חזקים.
פסוק ד:
וטעם ארזי הלבנון – הם הידועים בארזים.
פסוק ו:
וירקידם - זה הדבר ידוע ממעשה הרעם.
פסוק ו:
כמו בן ראמים - בן תורים בן אתונות.
פסוק ז:
קול ה' חוצב להבות אש - אמר רבי משה: זה רמז לאבן שהיא כדמות ברזל השורפת וטעם חוצב שחצבם מהצור והטעם בדמיון כאילו חצבם. ולפי דעתי: שהטעם על הברקים, כדרך: ועליון יתן קולו ואחריו ישלח חציו.
פסוק ח:
קול ה' יחיל מדבר - דרך משל, כמו תכאיבו באבנים, או רמז לחיות המדבר כאשר יפרש.
פסוק ט:
קול ה' יחולל אילות - הזכיר מדבר כנגד בהדר.
פסוק ט:
והזכיר מדבר קדש – בעבור היותו גדול ונורא.
פסוק ט:
והזכיר אילות – כי לידתו קשה והנה הרעם מחוללם. והטעם: יביא להם החיל מהרה ותלדנה בהפתח הרחם האיילה, גם בעבור הפחד.
פסוק ט:
וטעם: ויחשף יערות – יגלה בנפול האילנות.
פסוק ט:
יש אומרים: כי טעם ובהיכלו – השמים, כמו: ה' בהיכל קדשו. וטעם שהשוכנים בו יתנו כבוד לשם ואומרים: כמה גדול כבודך. ואחרים אמרו: כי הטעם על הכהנים והלוים העומדים להתפלל. ור' משה אמר: כי הטעם שהשוכנים בהיכלו הוא בית המקדש ולא יפחדו, כי השם יכבדם שלא יבא להם שום נזק בעבור הרעם, על כן אחריו: ה' למבול ישב. והטעם: כי המים השחיתו הרשעים אז נתגלתה מלכות השם, כי עשה בהם משפט והנה השם ימלט חסידיו כנח ובניו וימית שונאיו.
פסוק י:
ואחרים אמרו: כי טעם להזכיר המבול, בעבור שהזכיר חלק מנפלאותיו והוא רדת הגשם, הזכיר הפלא העצום והוא הגשם הרב בימי נח, וזהו אות כי השם יושב קדם ולעולם חסדו על עמו, על כן אחריו: ה' עוז לעמו יתן.
פסוק י:
ויש אומרים: כי הזכיר המבול – בעבור השבועה שמים לא ישחתו כל הארץ ולא תשחת ממלכת השם שהוא מלך החיים, על כן אחריו: וישב ה' מלך לעולם.
פסוק י:
ויש אומרים: כי מיום שישב לשפוט בימי המבול נראתה מלכותו ויפחדו בני אדם הבאים אחרי המבול, כי לפני נח לא היה מבול.
פסוק יא:
ה' - תפלה או ברוח הקודש, שהשם יתן עוז לעמו בעתות הרעם ושלום יהיה להם.