פסוק א:מזמור לדוד. רבותי׳ דרשוהו על מתן תורה ובני אלים פי׳ על בני ישראל שהם בני האבות הנבחרים. וקצת מפרשים פירשוהו על נפלאות הבורא הנבראים בארץ כמטר והרעם והברק והדומים להם ושבני אלים הם הכוכבים שהדברים באים מצד מערכתם ברצון האל ובאמרותיו וזה ככפירה גמורה. ונראה שהוא בכלל על אפיו כלומ׳ מן הפורצים כמו שנתבאר בפירוש המפרשים והעקר בו הוא מה שפירשו אחרוני המפרשים שהיא נבואה לעתיד לימות המשיח ובמלחמת גוג ומגוג והוא אצלי שאחר שזכר בשלפניו העזרו והושיעו מאויביו ואמ׳ דרך כלל לכל העם הושיעה את עמך וכן ורעם ונשאם עד העולם נבא על התשועה האחרונה והמשיל מלכי האומות לארזים ויחס דמיונם לארזי לבנון שהם היותר חזקים וכן אמ׳ הנה אשור ארז בלבנון (יחזק׳ לא ג) והזכיר לבנון ושריון שהם שמות הרים גבוהים משל על תקיפיהם ע״ד ההרים ימושו (ישע׳ נד י) המעתיק הרים (איוב ט ה) גו׳ והמשילם במים לרוב שפע טובם ואמ׳ שיחריב מימיהם כדרך והחרבתי את ימה (ירמ׳ נא לו) או שיהיה כן דרך פלא כמו שביארנו באמרו והחרים ה׳ את לשון ים מצרים (ישעי יא טו) וכן קראם אילות לרוב קלותם ואמ׳ על זה הבו לה׳ בני אלים ר״ל ישראל שהם בני האבות הנבחרים ואלים פירושו תקיפים או הוא כמו בני אלהים כדרך בנים אתם לה׳ אלהיכם וכמוהו לדעת קצת מי כמוכה באלים ה׳ ואמ׳ שיתנו לה׳ כבוד ועוז ר״ל שישבחוהו ויודו כי לו הממשלה והכבוד ולשון הבו כלומ׳ שייחסוה לו לבדו.
פסוק ב:הבו לה׳ כבוד שמו כלומ׳ הראוי לו השתחוו לה׳ בהדרת קדש ר״ל בבית המקדש שהוא הדרת קדשו או פירושו בהדר וכבוד ובקדושה.
פסוק ג:ואמ׳ קול ה׳ על המים כלומ׳ כי יבא קול ה׳ על המים כלומ׳ שפע הצלחתם הגדול כנהר להחריבם ואל הכבוד סמוך כמו אלהי הכבוד הרעים כלומר ירעם בקולו עליהם עד שיחריבם כדרך גוער בים ויבשהו (נחו׳ א ד) ואמרו ה׳ על מים רבים הוא כפל ענין לחיזוק ורבים פירושו חזקים או כמשמעו ואמ׳ הרעים לשון עבר כדרך הנבואה כי לחזק התאמתות הדבר יזכיר הנביא תמיד בדבריו עבר במקום עתיד.
פסוק ד:וקול ה׳ בכח ר״ל שקולו יהא עליהם בכח ולהורות חוזק הכח הזכירה באות ההודעה ואמר ג״כ בהדר על שיתפרסם כבודו אז בכל העולם ודמה העונש לקול מצד שהקול לא ירגיש בו האדם רק דרך שמע וכן לא בחרב ובחנית יהושיע ה׳ (ש״א יז מז).
פסוק ה:וארזים כנוי למלכים כמו שביארנו.
פסוק ו:וענין וירקידם כמו עגל שיעתיקם ממקומם ויניעם הנה והנה וקלות התנועה מדומה לרקידה ואמ׳ עגל כי השור אינו רוקד כלל אבל בעודנו קטן הוא רוקד ורץ ולבנון ושריון הם הרים ודמה בהם המלכים הגדולים ואמ׳ ג״כ שירקידם משל לקלות התנועה כדרך ההרים רקדו כאלים ואמ׳ בן ראמים ג״כ כי הקטן הוא הקל ואמ׳ בן ראמים כלומ׳ בן אחד מן הראמים כמו בן אתונות.
פסוק ז:קול ה׳ חוצב להבות אש כמו לברקים ואמר שיצא חרון אפו עליהם כברק וישרפם.
פסוק ח:ויחיל כמו יכאיב ויתיחס החיל והכאב לבלתי מרגיש כמו וכל החלקה הטובה תכאיבו באבנים (מ״ב ג יט) והזכיר בפרט מדבר קדש שהוא מדבר גדול כאמרו המדבר הגדול והנורא ההוא (דבר׳ א יט) והרמז על כל הארץ כלומ׳ אפי׳ המדבר ר״ל שלא יהא להם מפלט אף במדברות.
פסוק ט:ואילות רמז לקלים ברגליהם ורוכבי הסוסים הקלים. ואמ׳ שיכאיבם ונמשך לקראת אילות אחר שקרא הארץ מדבר. ויחשוף כי בנפול הארזים ישארו היערים מגולים וחשופים. ובהיכלו ר״ל בירושלים כלו אומר כבוד ר״ל כל העמים הנשארים ישבחו שם האל כדרך אז אהפוך וכו׳ (צפנ׳ ג ט).
פסוק י:וידמה זה הזמן לדור המבול שישב האל בכסא המשפט להכרית כל הרשעים ונשאר נח וכמו כן ישחתו כל העמים וישארו כל ישראל והנמשכים אחריהם
פסוק יא:ואז ה׳ עז וממשלה יתן לעמו ויברכם בשלום שלא תהיה עוד מלחמה כי מלאה הארץ דעה את ה׳ והיה ה׳ למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה׳ אחד ושמו אחד.
