ביאור שטיינזלץ על תהילים כט

עדין שטיינזלץ

🔗 שתף
פסוק א:
מִזְמוֹר לְדָוִד. הָבוּ, תנו שבח לַה', בְּנֵי אֵלִים, אנשים גדולים בעלי עָצמות. לאחר הקריאה הכללית באות ההנחיות כיצד להלל: הָבוּ לַה' כָּבוֹד וָעֹז. ספרו את כבודו ועוזו.
פסוק ב:
הָבוּ לַה' כְּבוֹד שְׁמוֹ. קִראו לו והתייחסו אליו בכבוד הראוי לשמו. הִשְׁתַּחֲווּ לַה' בְּהַדְרַת קֹדֶשׁ, בקדושה שיש בה הדר, ביראת כבוד.
פסוק ג:
מכאן תיאורי כבוד ה' ועוזו בהתגלותם בעולם. קוֹל ה', התגלותו עַל הַמָּיִם, זוהי התגלות של עצמה – אֵל הַכָּבוֹד הִרְעִים, משמיע קול רעם, ה' משמיע קולו עַל מַיִם רַבִּים.
פסוק ד:
קוֹל ה' מופיע בַּכֹּחַ, ועם זאת, קוֹל ה' בֶּהָדָר, בתפארת וגדולה.
פסוק ה:
קוֹל ה' בעצמתו שֹׁבֵר אֲרָזִים, שהם הענקים שבעצים, וַיְשַׁבֵּר ה' אֶת אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן,
פסוק ו:
וַיַּרְקִידֵם כְּמוֹ עֵגֶל, שדרכו לקפץ ולרקד. ה' מזעזע גם את ההרים הגבוהים – לְבָנוֹן וְשִׂרְיוֹן, חרמון – כְּמוֹ בֶן רְאֵמִים. ה' מרעיד את העולם כולו, גם את הברואים העצומים ביותר.
פסוק ז:
קוֹל ה' חֹצֵב, מפיק בהכאת ההרים המתפרקים לַהֲבוֹת אֵשׁ.
פסוק ח:
קוֹל ה' יָחִיל, ירעיד את המִדְבָּר, יָחִיל ה' את מִדְבַּר קָדֵשׁ. זה רמז ברור למעמד הר סיני ולחרדה שהתלוותה אליו.
פסוק ט:
קוֹל ה' יְחוֹלֵל, יוצר, מפרה אַיָּלוֹת. מופע זה של גדולת ה' אינו מתבטא בעצמתו המרעידה עולם אלא דווקא ברכותו: הוא גורם לדברים להיוולד. ואותו קול גם יֶחֱשׂף יְעָרוֹת, כאשר כל עציהם יתמוטטו, וּבְהֵיכָלוֹ, בסמוך אליו, במקומו, כביכול, קולות אלו אינם מזעזעים. שם הכול שלֵו ויציב – ההיכל כֻּלּוֹ אֹמֵר כָּבוֹד.
פסוק י:
ה' בהיכלו לַמַּבּוּל, לשטוף את העולם יָשָׁב על כיסא הדין, ואולם – וַיֵּשֶׁב ה' מֶלֶךְ לְעוֹלָם, הוא יושב על כיסא מלכותו לנצח, וברחמיו הוא דן את העולם לקיום, לצמיחה ולבנייה.
פסוק יא:
ומסיים בברכה: ה' עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן, כדי שעמו יהללוהו כראוי בכבוד ועוז, כאמור בפתיחה, ובצד העוז והעצמה ה' יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם, מתנת השקט והשלווה.

תהילים כט

א מִזְמ֗וֹר לְדָ֫וִ֥ד הָב֣וּ לה' בְּנֵ֣י אֵלִ֑ים הָב֥וּ לה' כָּב֥וֹד וָעֹֽז׃ ב הָב֣וּ לה' כְּב֣וֹד שְׁמ֑וֹ הִשְׁתַּחֲו֥וּ לה' בְּהַדְרַת־קֹֽדֶשׁ׃ ג ק֥וֹל ה' עַל־הַ֫מָּ֥יִם א-ל־הַכָּב֥וֹד הִרְעִ֑ים ה' עַל־מַ֥יִם רַבִּֽים׃ ד קוֹל־ה' בַּכֹּ֑חַ ק֥וֹל ה' בֶּהָדָֽר׃ ה ק֣וֹל ה' שֹׁבֵ֣ר אֲרָזִ֑ים וַיְשַׁבֵּ֥ר ה' אֶת־אַרְזֵ֥י הַלְּבָנֽוֹן׃ ו וַיַּרְקִידֵ֥ם כְּמוֹ־עֵ֑גֶל לְבָנ֥וֹן וְ֝שִׂרְיֹ֗ן כְּמ֣וֹ בֶן־רְאֵמִֽים׃ ז קוֹל־ה' חֹצֵ֗ב לַהֲב֥וֹת אֵֽשׁ׃ ח ק֣וֹל ה' יָחִ֣יל מִדְבָּ֑ר יָחִ֥יל ה' מִדְבַּ֥ר קָדֵֽשׁ׃ ט ק֤וֹל ה' ׀ יְחוֹלֵ֣ל אַיָּלוֹת֮ וַֽיֶּחֱשֹׂ֪ף יְעָ֫ר֥וֹת וּבְהֵיכָל֑וֹ כֻּ֝לּ֗וֹ אֹמֵ֥ר כָּבֽוֹד׃ י ה' לַמַּבּ֣וּל יָשָׁ֑ב וַיֵּ֥שֶׁב ה' מֶ֣לֶךְ לְעוֹלָֽם׃ יא ה' עֹ֭ז לְעַמּ֣וֹ יִתֵּ֑ן ה' ׀ יְבָרֵ֖ךְ אֶת־עַמּ֣וֹ בַשָּׁלֽוֹם׃

פרשנים על הפרק

מאמרים על הפרק