פסוק א:בני אלים. הם המלאכים:
פסוק א:הבו לה׳. חוזר ומפרש מהו ואמר הבו לה׳ כבוד ועוז ר״ל שבחו ואמרו הכבוד והעוז המה לה׳:
פסוק ב:כבוד שמו. הכבוד הראוי לשמו כי כל שמותיו מורים על כבודו:
פסוק ב:בהדרת. במקום שהוא מהודר בקדושה והוא בה״מ:
פסוק ג:קול ה׳. אז ישאג קול ה׳ להחריד הנמשלים לנחלי מים:
פסוק ג:ה׳ על מים רבים. ה׳ ירעם בקול על הנמשלים למים רבים וכפל הדבר פעמים ושלש להתמדת הדבר:
פסוק ד:בהדר. בעבור להדר ולפאר את ישראל להיות להם למחסה:
פסוק ה:ארזים. הוא משל על אנשים גבורים וחזקים:
פסוק ו:וירקידם. בתנועת הרעדה:
פסוק ו:לבנון ושריון. כפל המליצה מארזים:
פסוק ז:חוצב. כורת להבות אש לשלחם על פני הארץ והם הברקים והמה יחרידו את העובדי גילולים:
פסוק ח:יחיל מדבר. ירעיד יושבי מדבר:
פסוק ח:מדבר קדש. שהיא גדולה ורחבה:
פסוק ט:ויחשוף יערות. כי ישבר ויפיל כל עצי היערות וישארו א״כ היערות מגולים ופנוים מן האילנות והכל הוא דרך משל על מפלת אויבי ה׳:
פסוק ט:ובהיכלו. כל הבאים בבית המקדש יאמרו הנה עתה נראה כבודו:
פסוק י:ה׳ למבול ישב. כמו בעת שהיה המבול ישב ה׳ לבדו כי הכל נשטף ונודע אז שהוא המושל בכל:
פסוק י:וישב. רצה לומר כ״כ בימי המשיח ישב הוא לבדו למלך לעולם אזי כולם יכירו כי הוא בורא עולם:
פסוק יא:ה׳ עוז. אז יתן ה׳ החוזק לעמו ויברכם בשלום:
