א לַמְנַצֵּ֤חַ ׀ לְעֶ֥בֶד יְהוָ֗ה לְדָ֫וִ֥ד אֲשֶׁ֤ר דִּבֶּ֨ר ׀ לַיהוָ֗ה אֶת־דִּ֭בְרֵי הַשִּׁירָ֣ה הַזֹּ֑את בְּי֤וֹם הִֽצִּיל־יְהוָ֘ה אוֹת֥וֹ מִכַּ֥ף כָּל־אֹ֝יְבָ֗יו וּמִיַּ֥ד שָׁאֽוּל׃ ב וַיֹּאמַ֡ר אֶרְחָמְךָ֖ יְהוָ֣ה חִזְקִֽי׃ ג יְהוָ֤ה ׀ סַֽלְעִ֥י וּמְצוּדָתִ֗י וּמְפַ֫לְטִ֥י אֵלִ֣י צ֭וּרִי אֶֽחֱסֶה־בּ֑וֹ מָֽגִנִּ֥י וְקֶֽרֶן־יִ֝שְׁעִ֗י מִשְׂגַּבִּֽי׃ ד מְ֭הֻלָּל אֶקְרָ֣א יְהוָ֑ה וּמִן־אֹ֝יְבַ֗י אִוָּשֵֽׁעַ׃ ה אֲפָפ֥וּנִי חֶבְלֵי־מָ֑וֶת וְֽנַחֲלֵ֖י בְלִיַּ֣עַל יְבַֽעֲתֽוּנִי׃ ו חֶבְלֵ֣י שְׁא֣וֹל סְבָב֑וּנִי קִ֝דְּמ֗וּנִי מ֣וֹקְשֵׁי מָֽוֶת׃ ז בַּצַּר־לִ֤י ׀ אֶֽקְרָ֣א יְהוָה֮ וְאֶל־אֱלֹהַ֪י אֲשַׁ֫וֵּ֥עַ יִשְׁמַ֣ע מֵהֵיכָל֣וֹ קוֹלִ֑י וְ֝שַׁוְעָתִ֗י לְפָנָ֤יו ׀ תָּב֬וֹא בְאָזְנָֽיו׃ ח וַתִּגְעַ֬שׁ וַתִּרְעַ֨שׁ ׀ הָאָ֗רֶץ וּמוֹסְדֵ֣י הָרִ֣ים יִרְגָּ֑זוּ וַ֝יִּתְגָּֽעֲשׁ֗וּ כִּי־חָ֥רָה לֽוֹ׃ ט עָ֘לָ֤ה עָשָׁ֨ן ׀ בְּאַפּ֗וֹ וְאֵשׁ־מִפִּ֥יו תֹּאכֵ֑ל גֶּ֝חָלִ֗ים בָּעֲר֥וּ מִמֶּֽנּוּ׃ י וַיֵּ֣ט שָׁ֭מַיִם וַיֵּרַ֑ד וַ֝עֲרָפֶ֗ל תַּ֣חַת רַגְלָֽיו׃ יא וַיִּרְכַּ֣ב עַל־כְּ֭רוּב וַיָּעֹ֑ף וַ֝יֵּ֗דֶא עַל־כַּנְפֵי־רֽוּחַ׃ יב יָ֤שֶׁת חֹ֨שֶׁךְ ׀ סִתְר֗וֹ סְבִֽיבוֹתָ֥יו סֻכָּת֑וֹ חֶשְׁכַת־מַ֝֗יִם עָבֵ֥י שְׁחָקִֽים׃ יג מִנֹּ֗גַהּ נֶ֫גְדּ֥וֹ עָבָ֥יו עָבְר֑וּ בָּ֝רָ֗ד וְגַֽחֲלֵי־אֵֽשׁ׃ יד וַיַּרְעֵ֬ם בַּשָּׁמַ֨יִם ׀ יְֽהוָ֗ה וְ֭עֶלְיוֹן יִתֵּ֣ן קֹל֑וֹ בָּ֝רָ֗ד וְגַֽחֲלֵי־אֵֽשׁ׃ טו וַיִּשְׁלַ֣ח חִ֭צָּיו וַיְפִיצֵ֑ם וּבְרָקִ֥ים רָ֝ב וַיְהֻמֵּֽם׃ טז וַיֵּ֤רָא֨וּ ׀ אֲפִ֥יקֵי מַ֗יִם וַֽיִּגָּלוּ֮ מוֹסְד֪וֹת תֵּ֫בֵ֥ל מִגַּעֲרָ֣תְךָ֣ יְהוָ֑ה מִ֝נִּשְׁמַ֗ת ר֣וּחַ אַפֶּֽךָ׃ יז יִשְׁלַ֣ח מִ֭מָּרוֹם יִקָּחֵ֑נִי יַֽ֝מְשֵׁ֗נִי מִמַּ֥יִם רַבִּֽים׃ יח יַצִּילֵ֗נִי מֵאֹיְבִ֥י עָ֑ז וּ֝מִשֹּׂנְאַ֗י כִּֽי־אָמְצ֥וּ מִמֶּֽנִּי׃ יט יְקַדְּמ֥וּנִי בְיוֹם־אֵידִ֑י וַֽיְהִי־יְהוָ֖ה לְמִשְׁעָ֣ן לִֽי׃ כ וַיּוֹצִיאֵ֥נִי לַמֶּרְחָ֑ב יְ֝חַלְּצֵ֗נִי כִּ֘י חָ֥פֵֽץ בִּֽי׃ כא יִגְמְלֵ֣נִי יְהוָ֣ה כְּצִדְקִ֑י כְּבֹ֥ר יָ֝דַ֗י יָשִׁ֥יב לִֽי׃ כב כִּֽי־שָׁ֭מַרְתִּי דַּרְכֵ֣י יְהוָ֑ה וְלֹֽא־רָ֝שַׁ֗עְתִּי מֵאֱלֹהָֽי׃ כג כִּ֣י כָל־מִשְׁפָּטָ֣יו לְנֶגְדִּ֑י וְ֝חֻקֹּתָ֗יו לֹא־אָסִ֥יר מֶֽנִּי׃ כד וָאֱהִ֣י תָמִ֣ים עִמּ֑וֹ וָ֝אֶשְׁתַּמֵּ֗ר מֵעֲוֺנִֽי׃ כה וַיָּֽשֶׁב־יְהוָ֣ה לִ֣י כְצִדְקִ֑י כְּבֹ֥ר יָ֝דַ֗י לְנֶ֣גֶד עֵינָֽיו׃ כו עִם־חָסִ֥יד תִּתְחַסָּ֑ד עִם־גְּבַ֥ר תָּ֝מִ֗ים תִּתַּמָּֽם׃ כז עִם־נָבָ֥ר תִּתְבָּרָ֑ר וְעִם־עִ֝קֵּ֗שׁ תִּתְפַּתָּֽל׃ כח כִּֽי־אַ֭תָּה עַם־עָנִ֣י תוֹשִׁ֑יעַ וְעֵינַ֖יִם רָמ֣וֹת תַּשְׁפִּֽיל׃ כט כִּֽי־אַ֭תָּה תָּאִ֣יר נֵרִ֑י יְהוָ֥ה אֱ֝לֹהַ֗י יַגִּ֥יהַּ חָשְׁכִּֽי׃ ל כִּֽי־בְ֭ךָ אָרֻ֣ץ גְּד֑וּד וּ֝בֵֽאלֹהַ֗י אֲדַלֶּג־שֽׁוּר׃ לא הָאֵל֮ תָּמִ֪ים דַּ֫רְכּ֥וֹ אִמְרַֽת־יְהוָ֥ה צְרוּפָ֑ה מָגֵ֥ן ה֝֗וּא לְכֹ֤ל ׀ הַחֹסִ֬ים בּֽוֹ׃ לב כִּ֤י מִ֣י אֱ֭לוֹהַּ מִבַּלְעֲדֵ֣י יְהוָ֑ה וּמִ֥י צ֝֗וּר זוּלָתִ֥י אֱלֹהֵֽינוּ׃ לג הָ֭אֵל הַמְאַזְּרֵ֣נִי חָ֑יִל וַיִּתֵּ֖ן תָּמִ֣ים דַּרְכִּֽי׃ לד מְשַׁוֶּ֣ה רַ֭גְלַי כָּאַיָּל֑וֹת וְעַ֥ל בָּ֝מֹתַ֗י יַעֲמִידֵֽנִי׃ לה מְלַמֵּ֣ד יָ֭דַי לַמִּלְחָמָ֑ה וְֽנִחֲתָ֥ה קֶֽשֶׁת־נְ֝חוּשָׁ֗ה זְרוֹעֹתָֽי׃ לו וַתִּתֶּן־לִי֮ מָגֵ֪ן יִ֫שְׁעֶ֥ךָ וִֽימִינְךָ֥ תִסְעָדֵ֑נִי וְֽעַנְוַתְךָ֥ תַרְבֵּֽנִי׃ לז תַּרְחִ֣יב צַעֲדִ֣י תַחְתָּ֑י וְלֹ֥א מָ֝עֲד֗וּ קַרְסֻלָּֽי׃ לח אֶרְדּ֣וֹף א֭וֹיְבַי וְאַשִּׂיגֵ֑ם וְלֹֽא־אָ֝שׁוּב עַד־כַּלּוֹתָֽם׃ לט אֶ֭מְחָצֵם וְלֹא־יֻ֣כְלוּ ק֑וּם יִ֝פְּל֗וּ תַּ֣חַת רַגְלָֽי׃ מ וַתְּאַזְּרֵ֣נִי חַ֭יִל לַמִּלְחָמָ֑ה תַּכְרִ֖יעַ קָמַ֣י תַּחְתָּֽי׃ מא וְֽאֹיְבַ֗י נָתַ֣תָּה לִּ֣י עֹ֑רֶף וּ֝מְשַׂנְאַ֗י אַצְמִיתֵֽם׃ מב יְשַׁוְּע֥וּ וְאֵין־מוֹשִׁ֑יעַ עַל־יְ֝הוָ֗ה וְלֹ֣א עָנָֽם׃ מג וְֽאֶשְׁחָקֵ֗ם כְּעָפָ֥ר עַל־פְּנֵי־ר֑וּחַ כְּטִ֖יט חוּצ֣וֹת אֲרִיקֵֽם׃ מד תְּפַלְּטֵנִי֮ מֵרִ֪יבֵ֫י עָ֥ם תְּ֭שִׂימֵנִי לְרֹ֣אשׁ גּוֹיִ֑ם עַ֖ם לֹא־יָדַ֣עְתִּי יַֽעַבְדֽוּנִי׃ מה לְשֵׁ֣מַֽע אֹ֭זֶן יִשָּׁ֣מְעוּ לִ֑י בְּנֵֽי־נֵ֝כָ֗ר יְכַחֲשׁוּ־לִֽי׃ מו בְּנֵי־נֵכָ֥ר יִבֹּ֑לוּ וְ֝יַחְרְג֗וּ מִֽמִּסְגְּרֽוֹתֵיהֶֽם׃ מז חַי־יְ֭הוָה וּבָר֣וּךְ צוּרִ֑י וְ֝יָר֗וּם אֱלוֹהֵ֥י יִשְׁעִֽי׃ מח הָאֵ֗ל הַנּוֹתֵ֣ן נְקָמ֣וֹת לִ֑י וַיַּדְבֵּ֖ר עַמִּ֣ים תַּחְתָּֽי׃ מט מְפַלְּטִ֗י מֵאֹ֫יְבָ֥י אַ֣ף מִן־קָ֭מַי תְּרוֹמְמֵ֑נִי מֵאִ֥ישׁ חָ֝מָ֗ס תַּצִּילֵֽנִי׃ נ עַל־כֵּ֤ן ׀ אוֹדְךָ֖ בַגּוֹיִ֥ם ׀ יְהוָ֑ה וּלְשִׁמְךָ֥ אֲזַמֵּֽרָה׃ נא מגדל (מַגְדִּיל֮) יְשׁוּע֪וֹת מַ֫לְכּ֥וֹ וְעֹ֤שֶׂה חֶ֨סֶד ׀ לִמְשִׁיח֗וֹ לְדָוִ֥ד וּלְזַרְע֗וֹ עַד־עוֹלָֽם׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

מצודת דוד

רבי דוד אלטשולר

פסוק א:
ביום הציל. לעת זקנותו שניצל מכל התלאות או בכל עת שהיה ניצל מאיזה צרה אז שר השירה הזאת:
פסוק ג:
ה׳‎ סלעי. ה׳‎ לי למחסה כבנין הסלעים וכמצודה:
פסוק ג:
וקרן ישעי. הוא לי ישע ועזר כמו הקרן לבעל הקרנים:
פסוק ד:
מהולל. כשאני קורא לה׳‎ בהלל אז אני נושע מאויבי:
פסוק ה:
אפפוני. כאשר סבבו אותי כאבי מות וכאשר החלאים הבאים מאנשי בליעל בעתו וחרדו אותי:
פסוק ו:
חבלי. וכאשר כאבי שאול סבבוני וקדמו אותי מוקשים המביאים המיתה:
פסוק ז:
בצר לי. בעת שהיה צר לי באחת מהדברים האלה אז קראתי לה׳‎ ושמע קולי ושועתי לפניו. ומה שצעקתי לפניו באה באזני וכפל הדבר במ״‎ש כדרך מליצת השיר:
פסוק ח:
ותגעש. רעדו ורעשו אויבי יושבי הארץ:
פסוק ח:
מוסדי הרים. הוא משל על פרעה ושריו:
פסוק ח:
כי חרה לו. כאשר חרה לו לקחת מהם נקמתי:
פסוק ט:
תאכל. תשרוף את אויבי וממנו באו גחלים ובערו בהם:
פסוק י:
ויט. נטה את השמים למטה לארץ וירד עליו להיות קרוב להם להכות בהם והוא מדרך משל לומר שהיה ממהר ליפרע מהם:
פסוק י:
תחת רגליו. להיות מוכן ליפרע מהם בחושך של ערפל:
פסוק יא:
וירכב. למהר לבוא:
פסוק יא:
כנפי רוח. דמה נשיבת הרוח לעפיפת העוף:
פסוק יב:
ישת חושך. להחשיך להאויב:
פסוק יב:
סביבותיו. החושך שם סביב סוכתו להיות מוכן לפניו:
פסוק יב:
חשכת. החושך הזה בא מחשכת רבוי המים הנבלעים בהעבים הפרושים תחת השחקים:
פסוק יג:
מנגה נגדו. מחמת האורה שלפניו אשר הוא רוצה להאיר ולהושיע לי:
פסוק יג:
עביו עברו. היו העבים מעבירים להשליך על האויב ברד וגחלי אש:
פסוק יד:
וירעם. נתן בשמים קול רעם לרדת משם ברד וגחלי אש:
פסוק טו:
ויפיצם. את האויבים:
פסוק טו:
וברקים רב. ירה ברקים והמם אותם:
פסוק טז:
ויראו. היה נראה קרקעית אפיקי המים כי נבקעו המים:
פסוק טז:
ויגלו. כי נבקעה הארץ:
פסוק טז:
מגערתך. ממה שגערת בהאויב:
פסוק טז:
מנשמת. מנשיבת הרוח היוצא מאפך והכל הוא דרך משל:
פסוק יז:
ישלח. עזרתו שלח ממרום ולקחני מיד האויב:
פסוק יז:
ממים רבים. רודפי הרבים השוטפים כמים:
פסוק יח:
כי אמצו. כאשר חזקו ממני בהמלחמה אז הצילני מידם:
פסוק יט:
יקדמוני. שונאי היו מקדימין לבוא עלי בעת קרה לי מקרה רע בחשבם כאשר החילותי לנפול לא אקום עוד אבל ה׳‎ סמך אותי אף כי נפלתי הנה קמתי:
פסוק כ:
למרחב. למקום רחב להנצל מידם:
פסוק כ:
יחלצני. הוציאני מן המצר:
פסוק כא:
כצדקי. כפי צדקי כי לא הרעותי את אחד מהם:
פסוק כא:
כבור ידי. כפל הדבר במ״‎ש:
פסוק כב:
מאלהי. ממצות אלהי:
פסוק כד:
עמו. עם ה׳‎:
פסוק כד:
ואשתמר. שמרתי את עצמי מן הדבר הנחשב לי עון:
פסוק כה:
וישב. ולזה השיב ה׳‎ לי כצדקי:
פסוק כה:
לנגד עיניו. ולא נגד בני אדם ולהתיהר:
פסוק כו:
עם חסיד. כי כן דרכך להתנהג בחסד עם החסיד:
פסוק כז:
עם נבר. עם איש ברור ונקי תתנהג בברירות כי תשלם לאיש כמעשהו:
פסוק כח:
עם עני. עם מוכנע:
פסוק כח:
ועינים רמות. המתגאים ביותר:
פסוק כט:
תאיר נרי. רצה לומר תשלח לי עזרה:
פסוק כט:
יגיה חשכי. יושיעני מן הצרה:
פסוק ל:
כי בך וגו׳‎. בבטחונך ארוץ למחנה האויב ולא אירא ובעזר אלוה אדלג על החומה לכבוש העיר:
פסוק לא:
תמים דרכו. לגמול לאדם כמפעלו:
פסוק לא:
צרופה. ככסף צרוף שאין בו סיג כן אמרות ה׳‎ והבטחתו אין בה דבר בטל:
פסוק לא:
מגן. מחסה כמגן:
פסוק לב:
כי מי אלוה. אשר בידו הכח למחות בידו:
פסוק לג:
תמים דרכי. דרכי היה תמים ושלם ולא נפקד איש מאנשי במלחמה:
פסוק לד:
משוה. שם רגלי קלות לרוץ מהר אחר האויב כאילה זו הקלה במרוצתה:
פסוק לד:
ועל במותי. העמדתני על גבהי וגדולתי:
פסוק לה:
למלחמה. לדעת תכסיסי המלחמה:
פסוק לה:
ונחתה. נתת בי כח לשבר קשת נחושה:
פסוק לו:
וענותך תרבני. גודל הענוה שבך להשגיח בי עשה אותי כאלו הייתי עם רב לנצח את האויב עם כי אנשי היו מתי מספר:
פסוק לז:
תרחיב. הרחבת פסיעותי לבל ימעדו רגלי להיות נוח לפול:
פסוק מא:
נתתה לי עורף. כי ברחו מפני ופנו אלי עורף:
פסוק מב:
ישועו. אל עזר בני אדם:
פסוק מב:
על ה׳‎. כמו אל ה׳‎:
פסוק מג:
כעפר. שיהיו דק כעפר הפורח ברוח:
פסוק מג:
אריקם. אעשה אותם ריק מכל כטיט המושלך בחוצות שנשחק ונדוק ברגלי אדם והרוח מפזרם ונשאר המקום רק ממנו:
פסוק מד:
מריבי עם. ממלחמות עמים:
פסוק מד:
תשימני לראש גוים. ויהיו מוכנעים לי ולא יוסיפו עוד להלחם עמדי:
פסוק מד:
לא ידעתי. כי הם מארץ רחוקה:
פסוק מה:
לשמע אזן. על כי ישמעו שיצא לי שם גבורה יהיו נשמעין לעבודתי:
פסוק מה:
יכחשו לי. ידברו אלי דברי כחש לומר שאוהבים המה לי כי יהיה פחדי עליהם:
פסוק מו:
יבולו. רצה לומר יהיו מיוסרים במכאוב:
פסוק מו:
ויחרגו. יהיו פסחים ממה שיהיו סגורים ברגליהם במסגרי כבלי ברזל:
פסוק מז:
חי ה׳‎. הלא ה׳‎ חי לעולם וכזאת יעשה כל הימים ויהיה ברוך לעולם בעבור זה:
פסוק מח:
הנותן. הנוקם נקמתי מיד האויב:
פסוק מח:
וידבר. שמני למנהיג להם:
פסוק מט:
מן קמי. תרומם אותי יותר מן הקמים עלי:
פסוק נ:
על כן. בעבור התשועה הגדולה הזאת:
פסוק נא:
מגדל. ובזה אודך בגוים כי אספר לומר דעו שה׳‎ מגדיל ישועות רצה לומר עושה ישועות גדולות למלכו ולא בתשלום גמול כי אם בחסד:
פסוק נא:
ולזרעו. וכן יעשה לזרעו עד עולם: