פסוק א:ביום הציל. לעת זקנותו שניצל מכל התלאות או בכל עת שהיה ניצל מאיזה צרה אז שר השירה הזאת:
פסוק ג:ה׳ סלעי. ה׳ לי למחסה כבנין הסלעים וכמצודה:
פסוק ג:וקרן ישעי. הוא לי ישע ועזר כמו הקרן לבעל הקרנים:
פסוק ד:מהולל. כשאני קורא לה׳ בהלל אז אני נושע מאויבי:
פסוק ה:אפפוני. כאשר סבבו אותי כאבי מות וכאשר החלאים הבאים מאנשי בליעל בעתו וחרדו אותי:
פסוק ו:חבלי. וכאשר כאבי שאול סבבוני וקדמו אותי מוקשים המביאים המיתה:
פסוק ז:בצר לי. בעת שהיה צר לי באחת מהדברים האלה אז קראתי לה׳ ושמע קולי ושועתי לפניו. ומה שצעקתי לפניו באה באזני וכפל הדבר במ״ש כדרך מליצת השיר:
פסוק ח:ותגעש. רעדו ורעשו אויבי יושבי הארץ:
פסוק ח:מוסדי הרים. הוא משל על פרעה ושריו:
פסוק ח:כי חרה לו. כאשר חרה לו לקחת מהם נקמתי:
פסוק ט:תאכל. תשרוף את אויבי וממנו באו גחלים ובערו בהם:
פסוק י:ויט. נטה את השמים למטה לארץ וירד עליו להיות קרוב להם להכות בהם והוא מדרך משל לומר שהיה ממהר ליפרע מהם:
פסוק י:תחת רגליו. להיות מוכן ליפרע מהם בחושך של ערפל:
פסוק יא:וירכב. למהר לבוא:
פסוק יא:כנפי רוח. דמה נשיבת הרוח לעפיפת העוף:
פסוק יב:ישת חושך. להחשיך להאויב:
פסוק יב:סביבותיו. החושך שם סביב סוכתו להיות מוכן לפניו:
פסוק יב:חשכת. החושך הזה בא מחשכת רבוי המים הנבלעים בהעבים הפרושים תחת השחקים:
פסוק יג:מנגה נגדו. מחמת האורה שלפניו אשר הוא רוצה להאיר ולהושיע לי:
פסוק יג:עביו עברו. היו העבים מעבירים להשליך על האויב ברד וגחלי אש:
פסוק יד:וירעם. נתן בשמים קול רעם לרדת משם ברד וגחלי אש:
פסוק טו:ויפיצם. את האויבים:
פסוק טו:וברקים רב. ירה ברקים והמם אותם:
פסוק טז:ויראו. היה נראה קרקעית אפיקי המים כי נבקעו המים:
פסוק טז:ויגלו. כי נבקעה הארץ:
פסוק טז:מגערתך. ממה שגערת בהאויב:
פסוק טז:מנשמת. מנשיבת הרוח היוצא מאפך והכל הוא דרך משל:
פסוק יז:ישלח. עזרתו שלח ממרום ולקחני מיד האויב:
פסוק יז:ממים רבים. רודפי הרבים השוטפים כמים:
פסוק יח:כי אמצו. כאשר חזקו ממני בהמלחמה אז הצילני מידם:
פסוק יט:יקדמוני. שונאי היו מקדימין לבוא עלי בעת קרה לי מקרה רע בחשבם כאשר החילותי לנפול לא אקום עוד אבל ה׳ סמך אותי אף כי נפלתי הנה קמתי:
פסוק כ:למרחב. למקום רחב להנצל מידם:
פסוק כ:יחלצני. הוציאני מן המצר:
פסוק כא:כצדקי. כפי צדקי כי לא הרעותי את אחד מהם:
פסוק כא:כבור ידי. כפל הדבר במ״ש:
פסוק כב:מאלהי. ממצות אלהי:
פסוק כד:ואשתמר. שמרתי את עצמי מן הדבר הנחשב לי עון:
פסוק כה:וישב. ולזה השיב ה׳ לי כצדקי:
פסוק כה:לנגד עיניו. ולא נגד בני אדם ולהתיהר:
פסוק כו:עם חסיד. כי כן דרכך להתנהג בחסד עם החסיד:
פסוק כז:עם נבר. עם איש ברור ונקי תתנהג בברירות כי תשלם לאיש כמעשהו:
פסוק כח:עם עני. עם מוכנע:
פסוק כח:ועינים רמות. המתגאים ביותר:
פסוק כט:תאיר נרי. רצה לומר תשלח לי עזרה:
פסוק כט:יגיה חשכי. יושיעני מן הצרה:
פסוק ל:כי בך וגו׳. בבטחונך ארוץ למחנה האויב ולא אירא ובעזר אלוה אדלג על החומה לכבוש העיר:
פסוק לא:תמים דרכו. לגמול לאדם כמפעלו:
פסוק לא:צרופה. ככסף צרוף שאין בו סיג כן אמרות ה׳ והבטחתו אין בה דבר בטל:
פסוק לב:כי מי אלוה. אשר בידו הכח למחות בידו:
פסוק לג:תמים דרכי. דרכי היה תמים ושלם ולא נפקד איש מאנשי במלחמה:
פסוק לד:משוה. שם רגלי קלות לרוץ מהר אחר האויב כאילה זו הקלה במרוצתה:
פסוק לד:ועל במותי. העמדתני על גבהי וגדולתי:
פסוק לה:למלחמה. לדעת תכסיסי המלחמה:
פסוק לה:ונחתה. נתת בי כח לשבר קשת נחושה:
פסוק לו:וענותך תרבני. גודל הענוה שבך להשגיח בי עשה אותי כאלו הייתי עם רב לנצח את האויב עם כי אנשי היו מתי מספר:
פסוק לז:תרחיב. הרחבת פסיעותי לבל ימעדו רגלי להיות נוח לפול:
פסוק מא:נתתה לי עורף. כי ברחו מפני ופנו אלי עורף:
פסוק מב:ישועו. אל עזר בני אדם:
פסוק מב:על ה׳. כמו אל ה׳:
פסוק מג:כעפר. שיהיו דק כעפר הפורח ברוח:
פסוק מג:אריקם. אעשה אותם ריק מכל כטיט המושלך בחוצות שנשחק ונדוק ברגלי אדם והרוח מפזרם ונשאר המקום רק ממנו:
פסוק מד:מריבי עם. ממלחמות עמים:
פסוק מד:תשימני לראש גוים. ויהיו מוכנעים לי ולא יוסיפו עוד להלחם עמדי:
פסוק מד:לא ידעתי. כי הם מארץ רחוקה:
פסוק מה:לשמע אזן. על כי ישמעו שיצא לי שם גבורה יהיו נשמעין לעבודתי:
פסוק מה:יכחשו לי. ידברו אלי דברי כחש לומר שאוהבים המה לי כי יהיה פחדי עליהם:
פסוק מו:יבולו. רצה לומר יהיו מיוסרים במכאוב:
פסוק מו:ויחרגו. יהיו פסחים ממה שיהיו סגורים ברגליהם במסגרי כבלי ברזל:
פסוק מז:חי ה׳. הלא ה׳ חי לעולם וכזאת יעשה כל הימים ויהיה ברוך לעולם בעבור זה:
פסוק מח:הנותן. הנוקם נקמתי מיד האויב:
פסוק מח:וידבר. שמני למנהיג להם:
פסוק מט:מן קמי. תרומם אותי יותר מן הקמים עלי:
פסוק נ:על כן. בעבור התשועה הגדולה הזאת:
פסוק נא:מגדל. ובזה אודך בגוים כי אספר לומר דעו שה׳ מגדיל ישועות רצה לומר עושה ישועות גדולות למלכו ולא בתשלום גמול כי אם בחסד:
פסוק נא:ולזרעו. וכן יעשה לזרעו עד עולם: