א לַמְנַצֵּ֤חַ ׀ לְעֶ֥בֶד יְהוָ֗ה לְדָ֫וִ֥ד אֲשֶׁ֤ר דִּבֶּ֨ר ׀ לַיהוָ֗ה אֶת־דִּ֭בְרֵי הַשִּׁירָ֣ה הַזֹּ֑את בְּי֤וֹם הִֽצִּיל־יְהוָ֘ה אוֹת֥וֹ מִכַּ֥ף כָּל־אֹ֝יְבָ֗יו וּמִיַּ֥ד שָׁאֽוּל׃ ב וַיֹּאמַ֡ר אֶרְחָמְךָ֖ יְהוָ֣ה חִזְקִֽי׃ ג יְהוָ֤ה ׀ סַֽלְעִ֥י וּמְצוּדָתִ֗י וּמְפַ֫לְטִ֥י אֵלִ֣י צ֭וּרִי אֶֽחֱסֶה־בּ֑וֹ מָֽגִנִּ֥י וְקֶֽרֶן־יִ֝שְׁעִ֗י מִשְׂגַּבִּֽי׃ ד מְ֭הֻלָּל אֶקְרָ֣א יְהוָ֑ה וּמִן־אֹ֝יְבַ֗י אִוָּשֵֽׁעַ׃ ה אֲפָפ֥וּנִי חֶבְלֵי־מָ֑וֶת וְֽנַחֲלֵ֖י בְלִיַּ֣עַל יְבַֽעֲתֽוּנִי׃ ו חֶבְלֵ֣י שְׁא֣וֹל סְבָב֑וּנִי קִ֝דְּמ֗וּנִי מ֣וֹקְשֵׁי מָֽוֶת׃ ז בַּצַּר־לִ֤י ׀ אֶֽקְרָ֣א יְהוָה֮ וְאֶל־אֱלֹהַ֪י אֲשַׁ֫וֵּ֥עַ יִשְׁמַ֣ע מֵהֵיכָל֣וֹ קוֹלִ֑י וְ֝שַׁוְעָתִ֗י לְפָנָ֤יו ׀ תָּב֬וֹא בְאָזְנָֽיו׃ ח וַתִּגְעַ֬שׁ וַתִּרְעַ֨שׁ ׀ הָאָ֗רֶץ וּמוֹסְדֵ֣י הָרִ֣ים יִרְגָּ֑זוּ וַ֝יִּתְגָּֽעֲשׁ֗וּ כִּי־חָ֥רָה לֽוֹ׃ ט עָ֘לָ֤ה עָשָׁ֨ן ׀ בְּאַפּ֗וֹ וְאֵשׁ־מִפִּ֥יו תֹּאכֵ֑ל גֶּ֝חָלִ֗ים בָּעֲר֥וּ מִמֶּֽנּוּ׃ י וַיֵּ֣ט שָׁ֭מַיִם וַיֵּרַ֑ד וַ֝עֲרָפֶ֗ל תַּ֣חַת רַגְלָֽיו׃ יא וַיִּרְכַּ֣ב עַל־כְּ֭רוּב וַיָּעֹ֑ף וַ֝יֵּ֗דֶא עַל־כַּנְפֵי־רֽוּחַ׃ יב יָ֤שֶׁת חֹ֨שֶׁךְ ׀ סִתְר֗וֹ סְבִֽיבוֹתָ֥יו סֻכָּת֑וֹ חֶשְׁכַת־מַ֝֗יִם עָבֵ֥י שְׁחָקִֽים׃ יג מִנֹּ֗גַהּ נֶ֫גְדּ֥וֹ עָבָ֥יו עָבְר֑וּ בָּ֝רָ֗ד וְגַֽחֲלֵי־אֵֽשׁ׃ יד וַיַּרְעֵ֬ם בַּשָּׁמַ֨יִם ׀ יְֽהוָ֗ה וְ֭עֶלְיוֹן יִתֵּ֣ן קֹל֑וֹ בָּ֝רָ֗ד וְגַֽחֲלֵי־אֵֽשׁ׃ טו וַיִּשְׁלַ֣ח חִ֭צָּיו וַיְפִיצֵ֑ם וּבְרָקִ֥ים רָ֝ב וַיְהֻמֵּֽם׃ טז וַיֵּ֤רָא֨וּ ׀ אֲפִ֥יקֵי מַ֗יִם וַֽיִּגָּלוּ֮ מוֹסְד֪וֹת תֵּ֫בֵ֥ל מִגַּעֲרָ֣תְךָ֣ יְהוָ֑ה מִ֝נִּשְׁמַ֗ת ר֣וּחַ אַפֶּֽךָ׃ יז יִשְׁלַ֣ח מִ֭מָּרוֹם יִקָּחֵ֑נִי יַֽ֝מְשֵׁ֗נִי מִמַּ֥יִם רַבִּֽים׃ יח יַצִּילֵ֗נִי מֵאֹיְבִ֥י עָ֑ז וּ֝מִשֹּׂנְאַ֗י כִּֽי־אָמְצ֥וּ מִמֶּֽנִּי׃ יט יְקַדְּמ֥וּנִי בְיוֹם־אֵידִ֑י וַֽיְהִי־יְהוָ֖ה לְמִשְׁעָ֣ן לִֽי׃ כ וַיּוֹצִיאֵ֥נִי לַמֶּרְחָ֑ב יְ֝חַלְּצֵ֗נִי כִּ֘י חָ֥פֵֽץ בִּֽי׃ כא יִגְמְלֵ֣נִי יְהוָ֣ה כְּצִדְקִ֑י כְּבֹ֥ר יָ֝דַ֗י יָשִׁ֥יב לִֽי׃ כב כִּֽי־שָׁ֭מַרְתִּי דַּרְכֵ֣י יְהוָ֑ה וְלֹֽא־רָ֝שַׁ֗עְתִּי מֵאֱלֹהָֽי׃ כג כִּ֣י כָל־מִשְׁפָּטָ֣יו לְנֶגְדִּ֑י וְ֝חֻקֹּתָ֗יו לֹא־אָסִ֥יר מֶֽנִּי׃ כד וָאֱהִ֣י תָמִ֣ים עִמּ֑וֹ וָ֝אֶשְׁתַּמֵּ֗ר מֵעֲוֺנִֽי׃ כה וַיָּֽשֶׁב־יְהוָ֣ה לִ֣י כְצִדְקִ֑י כְּבֹ֥ר יָ֝דַ֗י לְנֶ֣גֶד עֵינָֽיו׃ כו עִם־חָסִ֥יד תִּתְחַסָּ֑ד עִם־גְּבַ֥ר תָּ֝מִ֗ים תִּתַּמָּֽם׃ כז עִם־נָבָ֥ר תִּתְבָּרָ֑ר וְעִם־עִ֝קֵּ֗שׁ תִּתְפַּתָּֽל׃ כח כִּֽי־אַ֭תָּה עַם־עָנִ֣י תוֹשִׁ֑יעַ וְעֵינַ֖יִם רָמ֣וֹת תַּשְׁפִּֽיל׃ כט כִּֽי־אַ֭תָּה תָּאִ֣יר נֵרִ֑י יְהוָ֥ה אֱ֝לֹהַ֗י יַגִּ֥יהַּ חָשְׁכִּֽי׃ ל כִּֽי־בְ֭ךָ אָרֻ֣ץ גְּד֑וּד וּ֝בֵֽאלֹהַ֗י אֲדַלֶּג־שֽׁוּר׃ לא הָאֵל֮ תָּמִ֪ים דַּ֫רְכּ֥וֹ אִמְרַֽת־יְהוָ֥ה צְרוּפָ֑ה מָגֵ֥ן ה֝֗וּא לְכֹ֤ל ׀ הַחֹסִ֬ים בּֽוֹ׃ לב כִּ֤י מִ֣י אֱ֭לוֹהַּ מִבַּלְעֲדֵ֣י יְהוָ֑ה וּמִ֥י צ֝֗וּר זוּלָתִ֥י אֱלֹהֵֽינוּ׃ לג הָ֭אֵל הַמְאַזְּרֵ֣נִי חָ֑יִל וַיִּתֵּ֖ן תָּמִ֣ים דַּרְכִּֽי׃ לד מְשַׁוֶּ֣ה רַ֭גְלַי כָּאַיָּל֑וֹת וְעַ֥ל בָּ֝מֹתַ֗י יַעֲמִידֵֽנִי׃ לה מְלַמֵּ֣ד יָ֭דַי לַמִּלְחָמָ֑ה וְֽנִחֲתָ֥ה קֶֽשֶׁת־נְ֝חוּשָׁ֗ה זְרוֹעֹתָֽי׃ לו וַתִּתֶּן־לִי֮ מָגֵ֪ן יִ֫שְׁעֶ֥ךָ וִֽימִינְךָ֥ תִסְעָדֵ֑נִי וְֽעַנְוַתְךָ֥ תַרְבֵּֽנִי׃ לז תַּרְחִ֣יב צַעֲדִ֣י תַחְתָּ֑י וְלֹ֥א מָ֝עֲד֗וּ קַרְסֻלָּֽי׃ לח אֶרְדּ֣וֹף א֭וֹיְבַי וְאַשִּׂיגֵ֑ם וְלֹֽא־אָ֝שׁוּב עַד־כַּלּוֹתָֽם׃ לט אֶ֭מְחָצֵם וְלֹא־יֻ֣כְלוּ ק֑וּם יִ֝פְּל֗וּ תַּ֣חַת רַגְלָֽי׃ מ וַתְּאַזְּרֵ֣נִי חַ֭יִל לַמִּלְחָמָ֑ה תַּכְרִ֖יעַ קָמַ֣י תַּחְתָּֽי׃ מא וְֽאֹיְבַ֗י נָתַ֣תָּה לִּ֣י עֹ֑רֶף וּ֝מְשַׂנְאַ֗י אַצְמִיתֵֽם׃ מב יְשַׁוְּע֥וּ וְאֵין־מוֹשִׁ֑יעַ עַל־יְ֝הוָ֗ה וְלֹ֣א עָנָֽם׃ מג וְֽאֶשְׁחָקֵ֗ם כְּעָפָ֥ר עַל־פְּנֵי־ר֑וּחַ כְּטִ֖יט חוּצ֣וֹת אֲרִיקֵֽם׃ מד תְּפַלְּטֵנִי֮ מֵרִ֪יבֵ֫י עָ֥ם תְּ֭שִׂימֵנִי לְרֹ֣אשׁ גּוֹיִ֑ם עַ֖ם לֹא־יָדַ֣עְתִּי יַֽעַבְדֽוּנִי׃ מה לְשֵׁ֣מַֽע אֹ֭זֶן יִשָּׁ֣מְעוּ לִ֑י בְּנֵֽי־נֵ֝כָ֗ר יְכַחֲשׁוּ־לִֽי׃ מו בְּנֵי־נֵכָ֥ר יִבֹּ֑לוּ וְ֝יַחְרְג֗וּ מִֽמִּסְגְּרֽוֹתֵיהֶֽם׃ מז חַי־יְ֭הוָה וּבָר֣וּךְ צוּרִ֑י וְ֝יָר֗וּם אֱלוֹהֵ֥י יִשְׁעִֽי׃ מח הָאֵ֗ל הַנּוֹתֵ֣ן נְקָמ֣וֹת לִ֑י וַיַּדְבֵּ֖ר עַמִּ֣ים תַּחְתָּֽי׃ מט מְפַלְּטִ֗י מֵאֹ֫יְבָ֥י אַ֣ף מִן־קָ֭מַי תְּרוֹמְמֵ֑נִי מֵאִ֥ישׁ חָ֝מָ֗ס תַּצִּילֵֽנִי׃ נ עַל־כֵּ֤ן ׀ אוֹדְךָ֖ בַגּוֹיִ֥ם ׀ יְהוָ֑ה וּלְשִׁמְךָ֥ אֲזַמֵּֽרָה׃ נא מגדל (מַגְדִּיל֮) יְשׁוּע֪וֹת מַ֫לְכּ֥וֹ וְעֹ֤שֶׂה חֶ֨סֶד ׀ לִמְשִׁיח֗וֹ לְדָוִ֥ד וּלְזַרְע֗וֹ עַד־עוֹלָֽם׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

מאירי

המאירי

פסוק א:
למנצח לעבד ה׳ ר״ל שהשתדל בכל כחו לעבדו וקשה המזמור הזה שירה בספר שמואל מפני שחברה בסוף ימיו כשהניח לו האל מכל צריו והודה לאל ואמ׳ שירה והזכיר בה שאול בפרט כי הוא היה שקול כנגד כלם
פסוק ב:
ואמ׳ ארחמך ה׳ חזקי ר״ל אתה חזקי ותקפי. וארחמך כתבו המדקדקים בקריאתו בקמץ חטף תחת החי״ת ויש קורין אותו בקמץ רחב וענין ארחמך כתרגו׳ ואהבת ותרחים ואע״פ שלא מצאנוהו מן הקל. וי״מ אבקש רחמים ממך כמו אתרחם ממך והוא זר. וחזקי בחירק החי״ת ואם היה ראוי להיות חזקי בקמץ חטף.
פסוק ג:
ה׳ סלעי ומצודתי ר״ל מקום מבצרי שהסלע והמצודה הם מקומות שהאדם נשגב לשם מפני אויביו. ואמ׳ ומפלטי כלומ׳ שהסלע והמצודה פעמים ינצל האדם בהם ופעמים לא ינצל אבל אני בטחתי ונצלתי בכל שעה והוא ענין אלי צורי אחסה בו והוא מגני. וקרן ישעי הוא לשון חוזק כמו וקרני ראם קרניו (דברי׳ לג טז). ומשגבי כלומ׳ מבצרי. ובדרש אמרו לפי שנפלו לפני דוד עשרה שונאים גבורים הרבה קילוסו עשרה קילוסין. עשרה אויבים שאול דואג אחיתופל שבע בן בכרי שמעי בן גרא ושלשה אחי גלית וגלית וישבי חמשה מישר׳ וחמשה מאומות העולם ואלו הן עשרה קילוסין סלעי מצודתי מפלטי צורי אלי מחסי מגני וקרן ישעי משגבי.
פסוק ד:
מהלל כמו שאומ׳ לפניו בהלולים תמיד וברוב תפלותי ענני ומן איבי אושע.
פסוק ה:
אפפוני חבלי מות וחבלי הוא בסגול החי״ת ופירושו הצרות הגדולות שהיה מצרם קרוב למות. נחלי בליעל קרא תכיפת הצרות נחל שהם כנחל שוטף וי״מ מכות בליעל כמו נחלה מכתך (ירמ׳ ל יב)
פסוק ו:
והוא בעצמו ענין חבלי שאול סבבוני וכן קדמוני מוקשי מות כלומ׳ יצאו לפני. ובמדרש רמז בו נבואת הגלות וד׳ מלכיות אמרו אפפוני חבלי מות בבבל, ונחלי בליעל יבעתוני במדי, חבלי שאול סבבוני ביון, קדמוני מוקשי מות באדום והזכיר מות בראשונה ובאחרונה שזו החריבה בית ראשון וזו בית שני.
פסוק ז:
ואמ׳ בצר לי אקרא ה׳ כלומ׳ לא אבטח בזולתו. ומהיכלו ר״ל השמים.
פסוק ח:
ותגעש ותרעש הארץ י״מ שממקרא זה עד ישלח ממרום יקחני הם זכירת נסים קדמונים מענין פרעה ומתן תורה והברד שבימי יהושע וקריעת ים סוף וירדן וכן בעת יונתן בס׳ שמואל ואינו נראה כן מן הפשט אלא הכל משל על מפלת אויביו. ואמ׳ ותרעש הארץ ומוסדי הרים ירגזו כלומ׳ אע״פ שהם חזקים ותקיפים האל הממם והרעישם והרגיזם ר״ל הנידם. וכן ויתגעשו הוא ענין תנועה והנדה. כי חרה לו ר״ל לאל.
פסוק ט:
עלה עשן באפו ר״ל משל על חרונו עליהם כמו יעשן אף ה׳ וקנאתו (דברים כט יט).
פסוק י:
ויט שמים כלומ׳ נטה כבודו דרך שמים וירד ר״ל לכלותם וערפל תחת רגליו ר״ל חשך והוא משל.
פסוק יא:
וידא מענין כאשר ידאה הנשר (דברים כח מט).
פסוק יב:
ישת חשך סתרו כלומ׳ שלא יראנו והוא משל שיסתלק עזרו מהם וכן ישית סביביו מים ר״ל החשך שבא מצד התקשרות העבים והוא ענין עבי שחקים ובספר שמואל (ש״ב יח) חשרת ברי״ש והוא לשון קשור העבים.
פסוק יג:
ואמ׳ מנגה נגדו עביו קרא זכות הצדיקים נוגה ונגדו ר״ל אותו שהוא כנגד הרשע והוא הצדיק כלומ׳ מצד זכות הצדיק עברו בעביו ברד וגחלי אש להמטיר עליו ר״ל על כל א׳ מהאויבים ו
פסוק יד:
כן הרעים משמים ה׳ להבהילם במקומות נוראים
פסוק טו:
ושלח חציו ויפיצם עליהם וברקים רב ר״ל ירה כאלו הם חצים מלשון וימררוהו ורובו (ברא׳ מט) יסבו עלי רביו (איוב טז יג) והוא פועל עבר מפעלי הכפל.
פסוק טז:
ויראו אפיקי מים פי׳ העמקים המלאים מים יקראו אפיקים ומי שהצרות גוברות עליו יאמר עליו דרך השאלה שטובע באפיקים וכשניצל מן הצרות ההם יאמר עליו שחרבו המים ונראו האפיקים והוא ענין ויגלו מסדות תבל ר״ל אותם שהיו מכוסים במים, ואמ׳ מגערתך ה׳ ר״ל שמצד השגחתו ניצל והוא ענין (יז) ישלח ממרום וגו׳ ימשני וגו׳
פסוק יח:
מאיבי עז רמז אל שאול כי אמצו ממני כלומ׳ אע״פ שאמצו ממני
פסוק יט:
יקדמוני ביום אידי ר״ל ביום צרתי ושברי כלומ׳ יצאו לפני לרדפני.
פסוק כ:
ויוציאני מן המצר למרחב, יחלצני כמו יצילני
פסוק כא:
כבר ידי פי׳ כנקיון כפי.
פסוק כב:
כי שמרתי דרכי ה׳ ר״ל שקיימתי המצוות והתאחזתי במעלות הטובות ולא רשעתי מאלהי ונ״ל שלא חטאתי מענין אלהי שאומר עליו דברים אשר לא כן במציאותו ובאחדותו ובהעדר כל גשמות ממנו
פסוק כג:
אבל כל משפטיו והם הפנות המושכלות לנגדי שחושב בהם תמיד וזוכרם כאמרו זכרתי משפטיך (תה׳ קיט) וחוקותיו והם הפנות התוריות בחדוש העולם והמופתים וגמול ועונש והאמנת הדברים הנסתרים לא אסיר ממני.
פסוק כד:
ואהי תמים עמו שלא הרהרתי בכל צרותי אחר מדותיו ואחר הבטחותיו. ואשתמר מעוני ר״ל מכל עון ואמ׳ מעוני של שם שהיה רגיל בעון.
פסוק כו:
וישב ה׳ לי וגו׳ כי אתה ה׳ עם חסיד תתחסד כלומ׳ תראה חסידותך בחוזק כי ההתפעל יורה לפעמים חוזק הפעולה כמו מתדפקים על הדלת (שופטי׳ יט כב) וכן עם גבר תמים תתמם כלומ׳ תראה תמימותך בחוזק
פסוק כז:
ועם נבר תתברר ועם עקש תתפתל כלומ׳ תביא עליו דרכו הנפתלה או פירושו תעמידהו בחזקת נפתל ועקש. ובספר שמואל נאמ׳ במקום תתברר תתבר והכל א׳ ובמקום תתפתל תתפל והוא הפוך.
פסוק כח:
כי אתה וכו׳ ועינים רמות ר״ל שמביטות בגאוה.
פסוק כט:
ואמרו כי אתה תאיר נרי ר״ל בעת צרתי שהיא כחשך
פסוק ל:
וכן ארוץ גדוד י״מ מלשון רצוץ כמו ארוץ בחולם ר״ל אשבר ובא בשור״ק כמו ישוד צהרים. וי״מ ארוץ לקראת גדוד כלומ׳ ארדפם ואשיגם ואדלג שור דרך הפלגה שאקפץ על חומותיהם.
פסוק לא:
האל תמים דרכו ר״ל שלימה במשפט וביושר ודרך בא לפעמים לשון זכר. אמרת ה׳ צרופה ר״ל בלא שום סיג ועול והוא מגן מכל צרה לחוסים בו
פסוק לב:
כי מי אלוה וכו׳ כמו מי כמוכה באלים ה׳.
פסוק לג:
המאזרני חיל לעמוד כנגד אויבי ויתן תמים דרכי ר״ל שלם בלא חסרון.
פסוק לד:
משוה רגלי כאילות לנוס מפניהם בעת הצורך. ועל במותי יעמידני לעמוד כנגד אויבי באותם המקומות החזקים שהייתי נמלט שם.
פסוק לה:
מלמד ידי למלחמה כלומ׳ שהיה נותן לי בה הצלחה ונחתה שרשו נחת והוא לשון הורדה כמו ותנחת עלי ידך (תה׳ לח) שפי׳ ותורד כלומ׳ מאתו ירדה קשת נחושה כלומ׳ מכוסה בברזל החזק הנקרא אציריו בלעז על זרועתי והוא משל על רוב חזקו ותקפו והוא ענין
פסוק לו:
ותתן לי מגן ישעך וגו׳. וענותך תרבני כלומ׳ חסידותך ויחס ענוה לאל בדרך חסידות ר״ל עשיית מה שאין חוק עליו לעשותו שנעשה מדרך חסדיו ואומ׳ שאותה מדת חסידות להכריע כלפי חסד להטיב ביתר מן הראוי הרבתהו וגדלתהו.
פסוק לז:
תרחיב צעדי תחתי ר״ל לרדוף אחריהם או לברוח מהם במהירות. ולא מעדו קרסלי ר״ל לא נשמטו במרוצתי וקרסולים הם הברכים.
פסוק מ:
תכריע כלומ׳ תשימם כורעים כמי שאין יכול לילך.
פסוק מא:
ואיבי נתת לי ערף ר״ל שנסו מפני והפנו ערפם לפני
פסוק מב:
ועל ה׳ כמו אל ה׳ וכמוהו רבים ואחד מהם ותתפלל על ה׳ (ש״א א י) ולא ענם רומז אל שאול דכתי׳ ולא ענהו גם בחלומות גם באורים וגו׳ (שם כח ו).
פסוק מג:
ואשחקם מלשון ושחקת ממנו הדק (שמות ל לו) ועל פני רוח פירושו אשחקם כעפר ואתנם על פני רוח שיפזרם. כטיט חוצות אריקם ר״ל ארמסם כלומ׳ אעשה אותם רקק והוא מפעלי הכפל כמו אתמם והיוד הוא נח שבא במקום הדגש.
פסוק מד:
ומריבי עם כלומ׳ ממלחמות הרבה עמים. עם לא ידעתי יעבדוני רומז לאדום וארם שהיו עובדים לדוד.
פסוק מה:
לשמע אזן כלומ׳ לפרסום שמו כאמרו ויעש דוד שם בשובו מהכות את ארם (ש״ב ח יג). ישמעו לי כלומ׳ היו נשמעים לי לכל אשר אצום. וי״מ יתקבצו לי מלשון וישמע שאול (ש״א טו ד). בני נכר יכחשו לי נ״ל יכחשו באמתם בעבורי ולכבודי ובספר שמואל יתכחשו לי כלומ׳ שבני אמתם יכפרו בהם ויאמרו שהם מכחישים וכופרים בדתם.
פסוק מו:
בני נכר יבלו יתבלבלו מרוב בהלה ויחרגו לשון יפחדו מלשון ומחדרים אימה שתרגומו ומתווניא חרגת מותא (דברים לב כה). ממסגרותיהם ר״ל אפי׳ בעוד שהיו נסגרים בחדריהם היו יראים ממני.
פסוק מז:
חי ה׳ וגו׳ כלומ׳ אינו כשאר האלהות שנאמ׳ עליהם פה להם ולא ידברו. וירום אלהי ישעי כלומ׳ רם ומתנשא בפי הכל.
פסוק מח:
וידבר עמים תחתי לשון הנהגה וינהג (שמות ג) תרגום ודבר ר״ל נהגם והנחם ממקומם להביאם אלי וליתנם תחתי וי״מ וידבר מלשון דבר.
פסוק מט:
אף מן קמי תרוממני כלומ׳ לא סוף דבר שתצילני מידם אלא שתרוממני עליהם. מאיש חמס רומז אל שאול שהיה שונאו בחנם.
פסוק נ:
על כן אודך בגוים ה׳ ר״ל בפרסום ובהודעה לכל
פסוק נא:
כי אתה האל המגדיל ישועות מלכו ר״ל דוד שהוא מלך שלו ועושה חסד למשיחו וגו׳. עד עולם כי המלוכה תהיה ממנה לעולם. ובספר שמואל מגדול כלומ׳ שהוא מגדל עוז ומגדול ישועות של מלכו ועושה חסד וגו׳ ונראה שסוף השירה ההיא נבואה לימות המשיח ותשוב מלת למשיחו למלך המשיח והוא אמרו עד עולם.