שירת דוד להודות לה' על הצלתו מכל אויביו
לַמְנַצֵּ֤חַ, לְעֶ֥בֶד ה' לְדָ֫וִ֥ד אֲשֶׁ֤ר דִּבֶּ֨ר לה' אֶת-דִּ֭בְרֵי הַשִּׁירָ֣ה הַזֹּ֑את בְּי֤וֹם הִֽצִּיל-ה' אוֹת֥וֹ מִכַּ֥ף כָּל-אֹ֝יְבָ֗יו וּמִיַּ֥ד שָׁאֽוּל:
(תהילים יח א)
מתי דיבר דוד את דברי השירה הזאת? בלי ספק לפני מעשה בת-שבע, כי הסברה נותנת שלאחר מעשה זה לא היה דוד מעיד על עצמו בגאון תומת ישרים לאמר: "כי שמרתי דרכי ה' ולא רשעתי מא-להי... ואשתמר מעווני...".
ובתוך גבול זה לא מצינו יותר שעת־הכושר לשירה זו מיום הניצחון במלחמה האחרונה שדוד בעצמו אסר אותה; המלחמה עם שבטי ארם משני עברי הנהר (שמואל ב י יז-יט). יום זה אכן מסמן סוף הצלתו מכף כל אויביו, כי המלחמה עם בני עמון אחר כך לא הייתה עוד מלחמת־מגן אלא מלחמת־תגרה. ועוד קצת סימן לדבר: שבפרק ס', שחובר, כמפורש שם, "בהצותו את ארם נהרים ואת ארם צובא", הוא לוקח לו למשל אותו ציור רעש הארץ שחמד לו גם פה: "הרעשתה ארץ פצמתה...", אות הוא כי מזמן אחד מוצאם.
ועוד ראיה לדבר שעומדת השירה הזאת ביחס ישר אל ניצחון על אויבים בני נכר: שהמתבונן אל שיווי הלשונות פה ובפרק קמ"ד ייווכח כי בשירתו זו הקים דוד את נדרו מלפני הניצחון, והוא שאם ינחיל לו ה' ניצחון על האויב ישיר שיר חדש לא-להים: "שיר חדש אשירה לך, בנבל עשור אזמרה לך!", ושם כתוב מפורש כי מבקש הוא הצלה מיד בני נכר: "שְׁלַ֥ח יָדֶ֗יךָ מִמָּ֫ר֥וֹם פְּצֵ֣נִי וְ֭הַצִּילֵנִי מִמַּ֣יִם רַבִּ֑ים מִ֝יַּ֗ד בְּנֵ֣י נֵכָֽר"(תהילים קמד ז)".
אולי לכך נתייחד לאויבים פה ובפרק קמ"ד התואר "בְּנֵי נֵכָר", שלא בא במקום אחר בתהילים, לפי ששבט ארם שמעבר לנהר לא היה משכנו עם ישראל ולא הכירו בו ישראל עד עכשיו. והתואר "בְּנֵי נֵכָר" בפסוקים מ"ה ו-מ"ו עולה לפי זה לכוונה אחת עם "עַ֖ם לֹא־יָדַ֣עְתִּי" האמור בפסוק מ"ד.
לשני הפרקים משותפים תארי ה' אלה: "מצודתי משגבי ומפלטי...". שם הבקשה היא: "הט שמים ותרד גע בהרים ויעשנו ברוק ברק ותפיצם שלח חציך ותהומם", ואף כאן סיפור המאורע הוא באותו סגנון ממש: "ויט שמים וירד... עלה עשן באפו... וישלח חציו ויפיצם וברקים רב ויהומם"; שם הבקשה היא: "שלח ידך ממרום, פצני והצילני ממים רבים", ובהתאם אליה מסופר פה על דבר מילויה לאמר: "ישלח ממרום יקחני ימשני ממים רבים".
מְ֭הֻלָּל אֶקְרָ֣א ה' וּמִן-אֹ֝יְבַ֗י אִוָּשֵֽׁעַ:
(תהילים יח ד)
זאת היא הקדמה קצרה לסיפור המאורעות הבא: להודיע, כי סיפור זה הוא עליו בנדר, כי נדר נדר לאמר: "מְ֭הֻלָּל אֶקְרָ֣א ה' וּמִן-אֹ֝יְבַ֗י אִוָּשֵֽׁעַ!". והנדר כלשונו אכן מפורש בפסוק שהבאנו לעיל מפרק קמ"ד: "א-להים שיר חדש אשירה לך בנבל עשור אזמרה לך!".
אֲפָפ֥וּנִי חֶבְלֵי-מָ֑וֶת וְֽנַחֲלֵ֖י בְלִיַּ֣עַל יְבַֽעֲתֽוּנִי:
(תהילים יח ה)
נראה לי כי טעם "בְלִיַּ֣עַל" פה כטעם "דבר בליעל יצוק בו"(תהילים מא ט), שפירושו דבר חולי שאין לו תרופה, אף כאן "וְֽנַחֲלֵ֖י בְלִיַּ֣עַל" - פירושם מכאובים וחלאים שאין להם תרופה וסופם מיתה; וזה עולה על דרך שאר התארים כאן: "חבלי מות", "חבלי שאול", "מוקשי מות".
בַּצַּר-לִ֤י אֶֽקְרָ֣א ה' וְאֶל-אֱלֹהַ֪י אֲשַׁ֫וֵּ֥עַ יִשְׁמַ֣ע מֵהֵיכָל֣וֹ קוֹלִ֑י וְ֝שַׁוְעָתִ֗י לְפָנָ֤יו תָּב֬וֹא בְאָזְנָֽיו:
(תהילים יח ז)
"בַּצַּר-לִ֤י אֶֽקְרָ֣א ה'..." - כל זה מרמז בלי ספק על תפילתו בפרק קמ"ד שנתקבלה במילואה, כפי שמוכיח הסיפור שלפנינו.
וַתִּגְעַ֬שׁ וַתִּרְעַ֨שׁ הָאָ֗רֶץ וּמוֹסְדֵ֣י הָרִ֣ים יִרְגָּ֑זוּ וַ֝יִּתְגָּֽעֲשׁ֗וּ כִּי-חָ֥רָה לֽוֹ: עָ֘לָ֤ה עָשָׁ֨ן בְּאַפּ֗וֹ וְאֵשׁ-מִפִּ֥יו תֹּאכֵ֑ל גֶּ֝חָלִ֗ים בָּעֲר֥וּ מִמֶּֽנּוּ: וַיֵּ֣ט שָׁ֭מַיִם וַיֵּרַ֑ד וַ֝עֲרָפֶ֗ל תַּ֣חַת רַגְלָֽיו: וַיִּרְכַּ֣ב עַל-כְּ֭רוּב וַיָּעֹ֑ף וַ֝יֵּ֗דֶא עַל-כַּנְפֵי-רֽוּחַ: יָ֤שֶׁת חֹ֨שֶׁךְ סִתְר֗וֹ סְבִֽיבוֹתָ֥יו סֻכָּת֑וֹ חֶשְׁכַת-מַ֝֗יִם עָבֵ֥י שְׁחָקִֽים: מִנֹּ֗גַהּ נֶ֫גְדּ֥וֹ עָבָ֥יו עָבְר֑וּ בָּ֝רָ֗ד וְגַֽחֲלֵי-אֵֽשׁ: וַיַּרְעֵ֬ם בַּשָּׁמַ֨יִם ה' וְ֭עֶלְיוֹן יִתֵּ֣ן קֹל֑וֹ בָּ֝רָ֗ד וְגַֽחֲלֵי-אֵֽשׁ: וַיִּשְׁלַ֣ח חִ֭צָּיו וַיְפִיצֵ֑ם וּבְרָקִ֥ים רָ֝ב וַיְהֻמֵּֽם: וַיֵּ֤רָא֨וּ אֲפִ֥יקֵי מַ֗יִם וַֽיִּגָּלוּ֮ מוֹסְד֪וֹת תֵּ֫בֵ֥ל מִגַּעֲרָ֣תְךָ֣ ה' מִ֝נִּשְׁמַ֗ת ר֣וּחַ אַפֶּֽךָ:
(תהילים יח ח-טז)
מעניין תפילתו לפני נצחונו בפרק קמ"ד אנו יכולים לעמוד על אותם חזיונות הטבע שהוא מרמז עליהם פה; שם התפלל: "הט שמיך ותרד גע בהרים ויעשנו ברוק ברק ותפיצם שלח חציך ותהומם"(תהילים קמד ה-ו), או במלים אחרות, התפלל שם, כי הרי געש המצויים אז עוד בא"י יפתחו בתחום האויב להוריק עליו אש, והשמים יענו לעומתם באש ברקים להממו ולהפיצו, כי חזיונות פלא אלה שאירעו בארץ לפני זמן קצר לפי עדות המזמורים כ"ט, מ"ו ו-ס', מסמלים לדוד פלאי הישועה מיד אויב עז כשבטי ארם המאוחדים. והפסוקים שלפנינו מודיעים כי אכן שמע ה' קול תפילתו:
"וַתִּגְעַ֬שׁ וַתִּרְעַ֨שׁ הָאָ֗רֶץ וּמוֹסְדֵ֣י הָרִ֣ים יִרְגָּ֑זוּ" - הוא ציור רעש הארץ המלווה לפעמים התפרצות הר געש.
"עָ֘לָ֤ה עָשָׁ֨ן בְּאַפּ֗וֹ וְאֵשׁ-מִפִּ֥יו תֹּאכֵ֑ל גֶּ֝חָלִ֗ים בָּעֲר֥וּ מִמֶּֽנּוּ" - זה ציור ההתפרצות עצמה;
"וַיֵּ֣ט שָׁ֭מַיִם וַיֵּרַ֑ד וַ֝עֲרָפֶ֗ל תַּ֣חַת רַגְלָֽיו... וַ֝יֵּ֗דֶא עַל-כַּנְפֵי-רֽוּחַ..." - הוא ציור הערפל ורוח הסערה מבשרי הברקים.
"מִנֹּ֗גַהּ נֶ֫גְדּ֥וֹ עָבָ֥יו עָבְר֑וּ בָּ֝רָ֗ד וְגַֽחֲלֵי-אֵֽשׁ" - הוא ציור התפרצות הברקים מבין מפלשי עב.
"וַיֵּ֤רָא֨וּ אֲפִ֥יקֵי מַ֗יִם וַֽיִּגָּלוּ֮ מוֹסְד֪וֹת תֵּ֫בֵ֥ל" - בשעה כזו, אשר שפע אור נתך מלמעלה ומלמטה ובכח הרעש רצועות ים הפכו ליבשה, וביבשה נחרשו בקיעים עמוקים, נתקבל הרושם כאילו נראו אפיקי ים ונגלו מוסדות תבל.
יִשְׁלַ֣ח מִ֭מָּרוֹם יִקָּחֵ֑נִי יַֽ֝מְשֵׁ֗נִי מִמַּ֥יִם רַבִּֽים:
(תהילים יח יז)
"יַֽ֝מְשֵׁ֗נִי מִמַּ֥יִם רַבִּֽים" - אולי מרמז על מי הירדן שעליו היה לצלוח בחרף נפש טרם התראה פנים את מחנה ארם, ככתוב שם: "ויוגד לדוד ויאסוף את כל ישראל ויעבור את הירדן..."(שמואל ב י יז).
יְקַדְּמ֥וּנִי בְיוֹם-אֵידִ֑י וַֽיְהִי-ה' לְמִשְׁעָ֣ן לִֽי:
(תהילים יח יט)
"יְקַדְּמ֥וּנִי" - כי כאשר עולה מלשון הכתוב (שמואל ב י יז) הסתערו בני ארם לראשונה על דוד וחילו. "בְיוֹם-אֵידִ֑י" - כי בתחילה, כאשר מוכיח לי פרק ס"ו, עלה ניצחון וכיבוש ביד הארמים.
כִּֽי-בְ֭ךָ אָרֻ֣ץ גְּד֑וּד וּ֝בֵֽא-לֹהַ֗י אֲדַלֶּג-שֽׁוּר: הָאֵ-ל֮ תָּמִ֪ים דַּ֫רְכּ֥וֹ אִמְרַֽת-ה' צְרוּפָ֑ה מָגֵ֥ן ה֝֗וּא לְכֹ֤ל הַחֹסִ֬ים בּֽוֹ: כִּ֤י מִ֣י אֱ֭-לוֹהַּ מִבַּלְעֲדֵ֣י ה' וּמִ֥י צ֝֗וּר זוּלָתִ֥י אֱ-לֹהֵֽינוּ: הָ֭אֵ-ל הַמְאַזְּרֵ֣נִי חָ֑יִל וַיִּתֵּ֖ן תָּמִ֣ים דַּרְכִּֽי: מְשַׁוֶּ֣ה רַ֭גְלַי כָּאַיָּל֑וֹת וְעַ֥ל בָּ֝מֹתַ֗י יַעֲמִידֵֽנִי: מְלַמֵּ֣ד יָ֭דַי לַמִּלְחָמָ֑ה וְֽנִחֲתָ֥ה קֶֽשֶׁת-נְ֝חוּשָׁ֗ה זְרוֹעֹתָֽי:
(תהילים יח ל-לה)
נראה לי כי הוא מרמז פה על כל תגמולי ה' עליו מתחילה ועד סוף, מאז נתן בידו את גוליית הפלשתי ועד הנה:
"כִּֽי-בְ֭ךָ אָרֻ֣ץ גְּד֑וּד" - גדוד חסר למ"ד השימוש, כאילו כתוב: כי בך ארוץ לגדוד, וזה מרמז על מלחמתו עם גלית, שברגע המכריע רץ לקראתו המערכה אל גדוד האויב לקלע בו אבן (שמואל א יז מח).
"וּ֝בֵֽא-לֹהַ֗י אֲדַלֶּג-שֽׁוּר" - מרמז על הצלתו בשעה שמיכל הורידה אותו בעד החלון ועליו היה לדלג שור (שמואל א יט כ) מאז התחילה פרשת רדיפותיו על ידי שאול, וקמה כעין תחרות בין אמרת ה' להיות דוד מלך על ישראל, ובין מזימת שאול להכרית מארץ זכרו. בכוונה דוד פותח פרשה זו מתוך ההקדמה כי "אִמְרַֽת-ה' צְרוּפָ֑ה", לומר כי מדבר ה' לא נפל ארצה.
"וַיִּתֵּ֖ן תָּמִ֣ים דַּרְכִּֽי: מְשַׁוֶּ֣ה רַ֭גְלַי כָּאַיָּל֑וֹת" - שהצליח להמלט תמיד מיד שאול.
"וְעַ֥ל בָּ֝מֹתַ֗י יַעֲמִידֵֽנִי" - בסוף כל התלאות נתעלה למלוכה, מאז הגיע לדוד פרק המלחמות עם אויבי עמו, ולזאת מהולל יקרא ה' המְלַמֵּד ידיו לַמִּלְחָמָ֑ה וכו'.
וַתִּתֶּן-לִי֮ מָגֵ֪ן יִ֫שְׁעֶ֥ךָ וִֽימִינְךָ֥ תִסְעָדֵ֑נִי וְֽעַנְוַתְךָ֥ תַרְבֵּֽנִי: תַּרְחִ֣יב צַעֲדִ֣י תַחְתָּ֑י וְלֹ֥א מָ֝עֲד֗וּ קַרְסֻלָּֽי: אֶרְדּ֣וֹף א֭וֹיְבַי וְאַשִּׂיגֵ֑ם וְלֹֽא-אָ֝שׁוּב עַד-כַּלּוֹתָֽם:
(תהילים יח לו-לח)
נראה לפרש שיש קשר מליצי בין חלקי הפסוקים האלה, והקשר הוא: "וְֽעַנְוַתְךָ֥ תַרְבֵּֽנִי", תגדילני, וכתוצאה מזה, באשר רוחב הצעד תלוי בקומתו של הצועד, "תַּרְחִ֣יב צַעֲדִ֣י תַחְתָּ֑י" לרדוף אחרי האויב: "אֶרְדּ֣וֹף א֭וֹיְבַי וְאַשִּׂיגֵ֑ם...".
יְשַׁוְּע֥וּ וְאֵין-מוֹשִׁ֑יעַ עַל-ה' וְלֹ֣א עָנָֽם:
(תהילים יח מב)
זאת היא לארם הפעם השלישית ללחום עם ישראל (שמואל ב ח,י), ודרכו של חיל צבא ישראל בעמדו בקשרי מלחמה היה לקרוא לה' לישועה, ועל כן נצחונות ישראל הראשונים השפיעו על הארמים לחקות גם הם בתור סגולה לניצחון את דרך ישראל לשווע לה' [ורמז לזה, ע"פ דברי דוד בפרק קמ"ד: "אשר פיהם דיבר שווא וימינם ימין שקר"(תהילים קמד יא)].
תְּפַלְּטֵנִי֮ מֵרִ֪יבֵ֫י עָ֥ם תְּ֭שִׂימֵנִי לְרֹ֣אשׁ גּוֹיִ֑ם עַ֖ם לֹא-יָדַ֣עְתִּי יַֽעַבְדֽוּנִי:
(תהילים יח מד)
"תפלטני מריבי עם" - הכוונה, על הריב הפנימי והמלחמה הארוכה שבין אנשיו ובין אנשי איש בושת (שמואל ב ג א), עד אשר הצליח ה' בידו לאחד את הגוי כולו, ונקל בעיני ה' זאת וישימנו לְרֹ֣אשׁ גּוֹיִ֑ם רבים.