פסוק ב:ארחמך. פעל רחם לא נמצא בקל רק פה, והוא כמ"ש בפירוש:
פסוק ג:סלעי ומצודתי. וכן על שן סלע ומצודה (איוב ל״ט:כ״ח), מצודת סלעים משגבו (ישעיהו ל״ג:ט״ז):
פסוק ד:אקרא. מענין קריאת השם:
פסוק ה:אפפוני. דבר רע המקיף, והוא מענין פאה, שבא עלי מכל פאה:
פסוק ו:שאול, מות. השאול הוא קבר שהוא אחר המות, עז"א קדמוני מוקשי מות:
פסוק ז:אקרא ה', ואל אלהי אשוע. כבר בארתי בכ"מ ששם הויה יכוין בו על הנהגתו הכללית מצד שהוא בורא העולם, ושם אלהים הבא בכינוי יציין ההשגחה הפרטית, ויש הבדל בין אקרא ובין אשוע שפעל שוע מורה שצועק לישועה, וזה מצד שהוא אלהי המיוחד לי בהשגחתו המיוחדת, ושועתי לפניו תבא הוא מוסיף על ישמע קולי, שמורה ששומע מרחוק, ושועתי תבא לפניו הוא שיקבל את השועה:
פסוק ח:ותגעש, ותרעש. געש היא התנועה היתירה והרעש גדול מן הגעש, ותרגז קטן מן הגעש:
פסוק יא:ויעף, וידא. היא עפיפה במהירות גדול (ירמיה מ"ח מ'):
פסוק יג:מנוגה. הוא האור הבא על גשם מן אור הזורח:
פסוק טו:רב. מענין ריבוי, או מענין רובה קשת.
פסוק טו:ויהומם. כמו והמם גלגל עגלתו (ישעיהו כ״ח:כ״ח):
פסוק טז:אפיקי מים. המוגרים בחוזק:
פסוק יז:ימשני. כמו מן המים משיתיהו:
פסוק יח:מאויבי ומשונאי. האויב הוא יותר מן השונא, שימצא שונא בלתי דורש רעה, ונמצא גם על דברים הגיונים שונאי בצע שונא תוכחת, ומוסיף שישמרהו גם משונאיו שאין רעתם גלויה כ"כ, ובאו נרדפים בס' זה י"ח מ"א, כ"א ט', ל"ה י"ט, ל"ח כ', נ"ה י"ג, פ"ג י', פ"ט כ"ד, ק"ו מ"א:
פסוק כא:יגמלני, ישיב לי. הגמול הוא בצירוף איזה התפעליות איבה או אהבה וההשבה והתשלומין הוא בעד הפעולה עצמה, כמ"ש (ישעיה נ"ט י"ח) (יואל ד' ד') (ולקמן כ"ח ד', ק"ג י', קל"ז ח'):
פסוק כב:דרכי ה', מאלהי. כבר בארתי ששם ה' מורה הנהגתו הכוללת שמצד זה דרכיו הכוללים הם רחמים וחנינה וכדומה.
פסוק כב:ואלהי. מורה היחוד הפרטי אל האדם שמצד זה הזהירו מן הרע והרשע:
פסוק כג:משפטיו וחקותיו הבדל מבואר, שחקה הוא דבר שאין טעמו ידוע:
פסוק כו:(כו-כז) חסיד, תמים, נבר. החסיד הוא העושה כל מעשיו ע"פ דרכי החסידות יתר מן הציוי והחיוב, והתמים ישמור מצות ה' כפי החיוב וגדרו הוא התמימות שיעשה תמיד בלי שינוי ובלי פניה, והנבר הוא הנזהר מרע, כמו כבור ידי, והזכותי בבור כפי.
פסוק כו:תתפתל. הוא יותר מן עקש, שעל זה אמר דור עקש ופתלתל, ובשלילה אמר בהפך אין בהם נפתל ועקש (משלי ח׳:ח׳), שהוסיף ה' להתפתל עמו:
פסוק כט:תאיר, יגיה. כבר בארתי (ישעיה נ"ט) ובכ"מ, שהנוגה הוא דבר חשוך המקבל האור מדבר מואר כמו הירח מן השמש:
פסוק לב:אלהי, ה'. כבר התבאר בכ"מ ששם ה' יבא מצד שהוא בורא העולם ומנהיגו בכלל, ושם אלהי, אלהינו הבא בכינוי מורה על ההשגחה המיוחדת שהוא לפי המעשים:
פסוק לד:משוה. כולל שימה וערך כמ"ש בגדר פעל זה בכ"מ, שנתן אותם להיות דומה כאילות, ותפס על במותי שדרך האילות לעמוד במקומות הגבוהים:
פסוק לה:ונחתה. כמו ונ -ח יתה, והוקל כמו ורחבה ונסבה (יחזקאל מ"א):
פסוק לז:תרחיב. כאלו בצעד אחד הוא אצל האויב הגם שלא הלך רק עמד במקומו, כמו שפירשו חז"ל במליצתם פסיעותיו של א"א ג' מיל, ובכ"ז לא ימעדו הכרעים להנתק ממקומם על ידי הרחבת הצעד, ע"ז תפס קרסולי, שלא נמצא רק בשירה זאת:
פסוק לט:אמחצם. מורה מחץ קטן כמ"ש דוגמתו (שופטים ה' חבקוק):
פסוק מ:(מ-מא) קמי, אויבי, משנאי. הקמים הם הלוחמים עמו והם יכרעו במלחמה, ואויבי דורש רעה ועומד מרחוק וכשיראה מפלת הקמים יברח, והשונא הוא רק מואס בו, אבל משנאי מורה שממאסו גם בעיני אחרים ומוסיף שגם אותם יצמית וכ"ש לאויביו:
פסוק מג:אריקם. כמו ורקיקי מצות, והוא קרוב למ"ש בשמואל ב' אדיקם:
פסוק מה:ישמעו. יתקבצו לשמוע, כמו וישמע שאול את העם:
פסוק מו:יבלו. כמו נבול תבול (שמות י"ח):
פסוק מו:ויחרגו. כמו ויחגרו (בש"ב כ"ב) יעשו חגרים:
פסוק מו:ממסגרותיהם. ממקומות שהם סגורים שם וכן מיכה (ז' י"ז):
פסוק מח:וידבר. כמו ותדבר את כל זרע הממלכה (ד"ה ב' כ"ב):
פסוק מט:מאויבי. מן קמי, (כנ"ל פסוק מ"ט):
פסוק נ:אודך ולשמך אזמרה. התבאר למעלה (ז' י"ח):
פסוק נא:מלכו, משיחו. משיח הוא יותר מן מלך, שמורה שהמלכות לו בירושה ששאול לא נמשח בפך ושמן המשחה רק בקרן על כן לא נמשכה מלכותו כמ"ש חז"ל: