פסוק א:לַמְנַצֵּחַ, לְעֶבֶד ה', לְדָוִד, אֲשֶׁר דִּבֶּר לַה' אֶת דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת בְּיוֹם, בפרק הזמן שבו הִצִּיל ה' אוֹתוֹ מִכַּף כָּל אֹיְבָיו וּמִיַּד שָׁאוּל.
פסוק ב:וַיֹּאמַר דוד: אֶרְחָמְךָ, אוהַב אותך, ה' חִזְקִי, מקור חוזקי, מחזקי.
פסוק ג:ה' סַלְעִי, כמו על הסלע המוצק אוכל להישען עליך, להתרומם או לחסות בצלך כדי להינצל מפורענויות, וּמְצוּדָתִי, מבצרי וּמְפַלְטִי. ה' מציל אותי גם באופן פעיל. אֵלִי, צוּרִי, סלעי, חוזקי שאֶחֱסֶה בּוֹ, מָגִנִּי וְקֶרֶן יִשְׁעִי, כוח ישועתי, מִשְׂגַּבִּי, המעוז הגבוה שלי. הביטויים שבפסוק משקפים הגנות ואופני תמיכה גדלים והולכים.
פסוק ד:מְהֻלָּל אֶקְרָא ה', תמיד אני מהלל את ה' בתפילתי הואיל וּמִן אֹיְבַי אִוָּשֵׁעַ. מכל הסכנות שנקלעתי אליהן בחיי ומכל רדיפותי ניצלתי –
פסוק ה:אֲפָפוּנִי, סבבו אותי חֶבְלֵי, חבלים הכורכים ומושכים אל מָוֶת, ובמובן נוסף: חבלי ייסורים, וְנַחֲלֵי בְלִיַּעַל, נחלים של רשעות, או: זרמים בלתי נשלטים יְבַעֲתוּנִי, הפחידו אותי.
פסוק ו:חֶבְלֵי שְׁאוֹל, קבר סְבָבוּנִי, קִדְּמוּנִי מוֹקְשֵׁי מָוֶת, מלכודות שהנכנס אליהן עלול שלא לצאת מהן חי.
פסוק ז:בַּצַּר לִי אֶקְרָא לה', וְאֶל אֱלֹהַי אֲשַׁוֵּעַ, והוא יִשְׁמַע מֵהֵיכָלוֹ את קוֹלִי, וְשַׁוְעָתִי ששיוועתי לְפָנָיו תָּבוֹא בְאָזְנָיו.
פסוק ח:בחלקו השני של המזמור מתוארת התגלות ה' בפאר ובעצמה. התגלות זו אינה קשורה דווקא למאורעותיו של דוד. תיאור כולל זה מזכיר מאורעות התגלות גדולים, כגון מעמד הר סיני: וַתִּגְעַשׁ וַתִּרְעַשׁ הָאָרֶץ, וּמוֹסְדֵי, יסודות ההָרִים יִרְגָּזוּ, ינועו וירעדו, וַיִּתְגָּעֲשׁוּ, כִּי חָרָה לוֹ. ה' זעם על האויבים.
פסוק ט:מרוב כעס וחמימות עָלָה עָשָׁן בְּאַפּוֹ, וְאֵשׁ היוצאת מִפִּיו תֹּאכֵל, גֶּחָלִים, ניצוצות בָּעֲרוּ מִמֶּנּוּ. הוא הופיע באופן מבהיל.
פסוק י:וַיֵּט, ה' הִטה את השָׁמַיִם, כופף אותם כלפי מטה וַיֵּרַד, וַעֲרָפֶל היה תַּחַת רַגְלָיו.
פסוק יא:וַיִּרְכַּב עַל כְּרוּב, מצורות המרכבה האלוקית, וַיָּעֹף, וַיֵּדֶא, טס עַל כַּנְפֵי רוּחַ. גילוי שכינה מלוּוה ברוח חזקה.
פסוק יב:בהופעתו יָשֶׁת, ישים, יפרוש חֹשֶׁךְ להיות לו סִתְרוֹ, ואת סְבִיבוֹתָיו סֻכָּתוֹ, המסַכים שסביבותיו ישים חֶשְׁכַת מַיִם, ענני גשם כבדים, עָבֵי, העננים שבשְׁחָקִים.
פסוק יג:עם זאת, מִנֹּגַהּ, מהזיו שכנֶגְדּוֹ את עָבָיו המאפילים עָבְרוּ בָּרָד וְגַחֲלֵי אֵשׁ. אלו הם אופני התגלות הבוקעים ומתגלים מתוך ההסתר.
פסוק יד:וַיַּרְעֵם, השמיע רעם בַּשָּׁמַיִם ה', וְעֶלְיוֹן יִתֵּן קֹלוֹ, הקול נשמע אף הוא כמו בָּרָד וְגַחֲלֵי אֵשׁ. הצירוף של קרח ואש מבטא עצמה אלוקית.
פסוק טו:וַיִּשְׁלַח חִצָּיו וַיְפִיצֵם – את האויבים, וּבְרָקִים רָב, ירה וַיְהֻמֵּם, הבהיל ושבר אותם. בהתגלות ה' העולם כולו מזדעזע.
פסוק טז:פני הקרקע נבקעים, וַיֵּרָאוּ אֲפִיקֵי, ערוצי מַיִם, וַיִּגָּלוּ מוֹסְדוֹת, יסודות התֵּבֵל. הכול נפתח, ועמקי תהום נחשפים. כל זה מִגַּעֲרָתְךָ, ה', מִנִּשְׁמַת, נשיבת רוּחַ אַפֶּךָ המזיזה את כל העולם.
פסוק יז:בצד תיאור גדולתו של ה' ועצמתו בעולם כולו מוצג הממד האישי הקרוב: יִשְׁלַח ה' את ידו מִמָּרוֹם ויִקָּחֵנִי, יַמְשֵׁנִי, הוא שולף אותי מִמַּיִם רַבִּים,
פסוק יח:כלומר, יַצִּילֵנִי מֵאֹיְבִי העָז וּמִשֹּנְאַי כִּי אָמְצוּ, אשר חזקו מִמֶּנִּי.
פסוק יט:אויבי יְקַדְּמוּנִי, יצאו לקראתי בְיוֹם אֵידִי, המשבר שלי. ובכל זאת, גם בנפילתי – וַיְהִי ה' לְמִשְׁעָן לִי.
פסוק כ:וַיּוֹצִיאֵנִי מן המצוקה לַמֶּרְחָב, יְחַלְּצֵנִי מן הצרה כִּי חָפֵץ בִּי. בדימויים אלה מתוארת הצלת דוד בהשגחה פרטית עליו ובדרכים נסיות הכרוכות בשידוד המערכות ובזעזוע המציאות.
פסוק כא:עזרת ה' המתמדת ותמיכתו בדוד ללא הרף, איננה חסרת טעם. יִגְמְלֵנִי ה' כְּצִדְקִי, כְּבֹר יָדַי, כניקיון כפי יָשִׁיב לִי.
פסוק כב:כִּי שָׁמַרְתִּי דַּרְכֵי ה', וְלֹא רָשַׁעְתִּי, סטיתי מֵאֱלֹהָי.
פסוק כג:כִּי כָל מִשְׁפָּטָיו לְנֶגְדִּי. אני מכיר אותם ומודע להם תמיד, וְחֻקֹּתָיו של ה' לֹא אָסִיר ממֶנִּי.
פסוק כד:וָאֱהִי, והייתי תָמִים עִמּוֹ, וָאֶשְׁתַּמֵּר מֵעֲוֹנִי.
פסוק כה:וַיָּשֶׁב ה' לִי כְצִדְקִי, כְּבֹר יָדַי, כפי תומי ויושרי שלְנֶגֶד עֵינָיו. אני זוכה לחסדי ה' ולישועתו המיוחדת משום שתמיד הלכתי בדרכיו.
פסוק כו:חסד זה של ה' איננו יחס מיוחד וחריג. זוהי דרכו: אתה, ה', עִם חָסִיד תִּתְחַסָּד, עושה חסד, ועִם גְּבַר, אדם תָּמִים בדרכיו תִּתַּמָּם, אתה נוהג בתום.
פסוק כז:עִם נָבָר, נקי, חף תִּתְבָּרָר, גם אתה נוהג אתו באותו אופן, וְעִם עִקֵּשׁ, עקום תִּתְפַּתָּל, אתה הולך בדרך עקלקלות.
פסוק כח:כִּי אַתָּה עַם עָנִי תוֹשִׁיעַ, ומנגד – עֵינַיִם רָמוֹת, שחצניות תַּשְׁפִּיל. ה' מודד מידה כנגד מידה עם האדם.
פסוק כט:שוב חוזר המזמור אל הדיבור האישי: כִּי אַתָּה תָּאִיר את נֵרִי, כלי קיבול השמן. אתה הוא המאיר את חיי – ה' אֱלֹהַי יַגִּיהַּ, מאיר את חָשְׁכִּי.
פסוק ל:כִּי בְךָ, בעזרתך אָרֻץ, אני רודף, או: מרוצֵץ גְּדוּד של אויבים, וּבעזרת אלֹהַי אֲדַלֶּג על פני שׁוּר, חומה. דוד דילג כביכול מעל לחומות הערים הבצורות שכבש.
פסוק לא:אתה הָאֵל אשר תָּמִים דַּרְכּוֹ, נוהג עם הכול בשלמות ומשיב לאדם את גמולו הראוי לו. אִמְרַת, משפטו והבטחתו של ה' צְרוּפָה, מנוקה מכל פגם. וכמאמרו מָגֵן הוּא ה' לְכֹל הַחֹסִים בּוֹ.
פסוק לב:כִּי מִי אֱלוֹהַּ מִבַּלְעֲדֵי ה', וּמִי צוּר, סלע זוּלָתִי אֱלֹהֵינוּ. אין מעוז ותוקף מלבדו, ולכן החוסים בו זוכים לכל ההגנה הדרושה, גם כשהם נקלעים למצבי דחק.
פסוק לג:הָאֵל הַמְאַזְּרֵנִי, חוגר אותי בחָיִל, כוח והצלחה וַיִּתֵּן תָּמִים דַּרְכִּי, עושה את דרכי ישרה ושלמה.
פסוק לד:הוא מְשַׁוֶּה, מיישר, מעמיד את רַגְלַי כָּאַיָּלוֹת הרצות במהירות וביציבות רבה, ולאחר מכן עַל בָּמֹתַי, רמותי, תעצומותי יַעֲמִידֵנִי, כדרך האיילים המגיעים אל פסגות ההרים.
פסוק לה:מְלַמֵּד יָדַי לַמִּלְחָמָה, וְנִחֲתָה, ירדה, כביכול, קֶשֶׁת נְחוּשָׁה לזְרוֹעֹתָי. עשית את זרועותי כקשת חזקה שאינה נשברת. או: כל אחת מידי חזקה לדרוך כראוי קשת חזקה.
פסוק לו:וַתִּתֶּן לִי מָגֵן יִשְׁעֶךָ, הגנתך וישועתך, וִימִינְךָ, יכולתך ועצמתך תִסְעָדֵנִי, תומכת בי, וְעַנְוָתְךָ, שאתה מוכן לרדת ולעזור לי תַרְבֵּנִי, מפרנסת ומגדילה אותי.
פסוק לז:תַּרְחִיב צַעֲדִי תַחְתָּי, אתה מאפשר לי לפסוע פסיעות גדולות, כלומר להתקדם במהירות וביעילות, וְלֹא מָעֲדוּ קַרְסֻלָּי בריצה הזאת.
פסוק לח:ומתוך כך אֶרְדּוֹף אוֹיְבַי וְאַשִֹּיגֵם, וְלֹא אָשׁוּב מהמלחמה עַד כַּלּוֹתָם, שיושמדו.
פסוק לט:אֶמְחָצֵם, אני שובר את האויבים, וְלֹא יֻכְלוּ קוּם, יִפְּלוּ תַּחַת רַגְלָי.
פסוק מ:וַתְּאַזְּרֵנִי חַיִל, חיזקת אותי לַמִּלְחָמָה, תַּכְרִיעַ את קָמַי, הקמים עלי תַּחְתָּי.
פסוק מא:וְאֹיְבַי נָתַתָּה לִּי עֹרֶף, בזכותך הם בורחים מלפני, וּמְשַׂנְאַי אַצְמִיתֵם, אני משמיד אותם.
פסוק מב:הם יְשַׁוְּעוּ לעזרה, וְאֵין מוֹשִׁיעַ. הם יפנו עַל, אל ה', וְלֹא עָנָם.
פסוק מג:וְאֶשְׁחָקֵם כְּעָפָר המתפזר עַל פְּנֵי רוּחַ, שלא נשאר ממנו דבר, כְּטִיט, רפש רטוב שבחוּצוֹת אֲרִיקֵם, אשפכם.
פסוק מד:תְּפַלְּטֵנִי, הצלת אותי מֵרִיבֵי, ממריבות בתוך העָם, תְּשִׂימֵנִי לְרֹאשׁ גם בגּוֹיִם. כיבושי הנרחבים הקנו לי שלטון לא רק במקומות הסמוכים המוכרים לי. גם עַם, עמים שלֹא יָדַעְתִּי יַעַבְדוּנִי, מקבלים את מרותי.
פסוק מה:לְשֵׁמַע אֹזֶן, גם אותם שיודעים עלי רק מפי השמועה, יִשָּׁמְעוּ לִי, נשמעים לפקודותי מרחוק. בְּנֵי נֵכָר, אויבים וזרים יְכַחֲשׁוּ, ישקרו ויחניפו לִי כדי להכניע עצמם לפני וכדי לזכות בחסדי מרוב פחדם מפני מעמדי האיתן והתקיף.
פסוק מו:בְּנֵי נֵכָר יִבֹּלוּ, מתייבשים וקמלים, סר כוחם וְיַחְרְגוּ, הם נאלצים לצאת בבהלה מִמִּסְגְּרוֹתֵיהֶם, ממסגרות ההגנה שלהם, ממבצריהם.
פסוק מז:המשורר, שהוא גם הכובש והמצביא, מסיים ואומר: חַי ופועל ישועות הוא ה', וּבָרוּךְ הוא צוּרִי, וְיָרוּם, מרומָם אֱלֹהֵי יִשְׁעִי,
פסוק מח:הָאֵל הַנּוֹתֵן נְקָמוֹת לִי, וַיַּדְבֵּר, מכניע, מוביל עַמִּים תַּחְתָּי.
פסוק מט:ה', שהוא מְפַלְּטִי מֵאֹיְבָי ואַף מִן קָמַי, העומדים נגדי תְּרוֹמְמֵנִי, מֵאִישׁ חָמָס תַּצִּילֵנִי.
פסוק נ:עַל כֵּן אוֹדְךָ בַגּוֹיִם, ה', וּלְשִׁמְךָ אֲזַמֵּרָה:
פסוק נא:מַגְדִּל יְשׁוּעוֹת למַלְכּוֹ דוד, המלך שבו בחר ה', וְעֹשֶׂה חֶסֶד לִמְשִׁיחוֹ, לזה שנמשח למלכות – לְדָוִד וּלְזַרְעוֹ – עַד עוֹלָם.