א מִזְמ֗וֹר לְדָ֫וִ֥ד יְ֭הֹוָה מִי־יָג֣וּר בְּאָהֳלֶ֑ךָ מִֽי־יִ֝שְׁכֹּ֗ן בְּהַ֣ר קָדְשֶֽׁךָ׃ ב הוֹלֵ֣ךְ תָּ֭מִים וּפֹעֵ֥ל צֶ֑דֶק וְדֹבֵ֥ר אֱ֝מֶ֗ת בִּלְבָבֽוֹ׃ ג לֹֽא־רָגַ֨ל ׀ עַל־לְשֹׁנ֗וֹ לֹא־עָשָׂ֣ה לְרֵעֵ֣הוּ רָעָ֑ה וְ֝חֶרְפָּ֗ה לֹא־נָשָׂ֥א עַל־קְרֹֽבוֹ׃ ד נִבְזֶ֤ה ׀ בְּֽעֵ֘ינָ֤יו נִמְאָ֗ס וְאֶת־יִרְאֵ֣י יְהוָ֣ה יְכַבֵּ֑ד נִשְׁבַּ֥ע לְ֝הָרַ֗ע וְלֹ֣א יָמִֽר׃ ה כַּסְפּ֤וֹ ׀ לֹא־נָתַ֣ן בְּנֶשֶׁךְ֮ וְשֹׁ֥חַד עַל־נָקִ֗י לֹ֥א לָ֫קָ֥ח עֹֽשֵׂה־אֵ֑לֶּה לֹ֖א יִמּ֣וֹט לְעוֹלָֽם׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

מאירי

המאירי

פסוק א:
כבר ביארנו בילדותנו בחבור התשובה ומתנאיה לקנות לעצמו תכונות חדשות בהסרת מדות מגונות אף במה שאינו עבירה גמורה ובקנין כל מדה מעולה אף במה שאינו מצוה מיוחדת וברדיפת פעולות החסד לפנים משורת הדין וכן לכל אדם הרוצה להשלים עצמו בתכלית שלימות צריך לאחיזת אלו הדרכים ולהודעת זה אמר ה׳ מי יגור באהלך כלומ׳ מי הוא שיוכל לעמוד בטוח להיותו מן הגרים באהלו ומן השוכנים במקום קדשו ר״ל הדבקים בו ובמחיצתו ית׳.
פסוק ב:
הולך תמים ר״ל לא שיתגאה וישתרר במה שיגיעהו מעבודת הבורא והוא אמרו ופעל צדק כלומ׳ עם היותו פועל צדק והוא תכלית יושר המדות הוא הולך בתמימות ובשפלות ולא יתפאר ולא יתנשא במעשיו אבל ימעטו בעיניו ודבר אמת בלבבו ר״ל שלא ימצא בו אחת בפה ואחת בלב אבל לבו ופיו שוים בכל דבר שזהו תכלית האמת ואיפשר שנרמז בה על התפלה כמאמר אודה ה׳ בכל לבי (תה׳ ט ב) רמז על האמונות שהם חובת הלבבות.
פסוק ג:
ואמ׳ לא רגל על לשונו ר״ל שנעשו לו קלות כחמורות ורגל הוא מענין רכילות ר״ל שלא הוציא דבה ורכילות על חבירו ובכלל זה כל הרחקת לשון הרע והוא ענין לא עשה לרעהו רעה אפי׳ בדבור ובהוצאת דבה ושמץ עליו וחרפה לא נשא על קרבו ר״ל לא סבל חרפת בני אדם להיותו עוזר לקרובו במה שאין ראוי לו לעשותו ושלא לחפות עליו. וי״מ נשא במקום השיא כלומ׳ לא חרף את קרובו ולא רדפו. ואצלי לפרש לשטה זו שדרך כלל היטב מעשיו ונזהר מעשותם עד שלא השיא חרפה על אוהביו בהנהגותיו הקדומות או בהנהגות פחותות וכדרך שאז״ל איזהו חלול השם כל שחביריו מתביישים משמועתו וכן אמרו שאלו לשלמה איזהו בן העולם הבא כל שהוא נגד זקניו כבוד כלומ׳ שהם מתכבדים בו.
פסוק ד:
נבזה בעיניו נמאס רומז לשפלות הרוח ובזות ענייני השררות וכבוד העולם ואת יראי ה׳ יכבד על הדבקו בחכמים והתנהגו על פיהם נשבע להרע ר״ל גודר בעצמו להמית תאוותיו ולנטות אל הקצה האחרון דרך רפואת נפשו ואמרו ולא ימר רומז על זכירת חטאיו תמיד לחשוב בהם ולחזק בזכירתם גדריו וסייגיו עד שידבק בזאת ההנהגה דבוק תמידי לא שיתיאש ממנה כלל.
פסוק ה:
ואמ׳ כספו לא נתן בנשך וכו׳ אם הכוונה על ענין הרבית הנה אינה ממין האחרות שהרי האחרות אין בהם עבירה מיוחדת ומתוך כך נראה שאף בזה רומז אל פעולת החסד והוא רומז על ענין המתנה שהוא נותן אותה ע״צ הגון ומעלה נפשית שבו ולשם שמים והנשך משל ודמיון על הגמול רוצה בו שהוא לא נתן כספו על צד שיהיה נגמל כלל ממה שנתן אם גמול מן המקבל לעבדו ולפרסמו ואם גמול מפני הקולם במיני ההתכבדות והשררות והוא שאמרו בדרש אשרי משכיל אל דל נותן אין כתי׳ כאן אלא משכיל זה שהוא משתדל ונותן בו בצנעא והוא אצלי גם ענין ושחד על נקי לא לקח כלומ׳ אף על הצד שמותר לו ללקחו כענין מה שאמרו אגר במילא וכדרך מה שפירשנו בענין אל תפן אל מנחתם לא חמור אחד מהם וגו׳ (במדבר טז טו) שפירושו אצלי אינך צריך להבטה ועיון אם שחדוני במנחה שלוחה ותשורת ממון שזה ממה שאין צריך לחוש בהנהגתי אלא אף במה שהיה ראוי לי לקחת מהם והוא רכיבת בהמותיהם אחר שכל מהלכי היה בשבילם לצורך הנהגתם לא לקחתי מהם. כל זה להרחקה יתירה עד שלא יאחז אשורו בגוף העבירה ועל אלו ההנהגות וכיוצא בהם בעשיית האדם לפנים משורת הדין וכן בהזהר מן המדות המגונות אף במה שאינו גוף עבירה אמ׳ עשה אלה לא ימוט לעולם.