פסוק א:למנצח על מות לבן וכו׳. הרבה טרחו המפרשים בענין מלות אלו ר״ל על מות לבן, מהם שפירשו על מות שתי מלות שראויות להיות אחת כמו פקח־קוח (ישעי׳ סא) יפה־פיה (ירמי׳ מו) וכלי זמר הוא נקרא עלמות כדרך עלמות שיר (תה׳ מו). ולבן ר״ל ללוי אחד הנקרא בן כאמרו בן ויעזיאל ושמירמות (דה״א טו יח) ואע״פ שאין ממנהג הלשון להפיל למ״ד פתוחה על שם העצם, נשתנה הלשון הזה דרך זרות. וכוונת המזמור לדעתם שבח והודאה בהכנע צורריו לפניו והכונן כסא מלכותו על אפם ועל חמתם. וי״מ על מות שתי מלות כמו על מיתת ולבן שם העצם על איזה אויב מושל בחזקה ברוב גאוה. וכן י״מ שפירושו על מות נבל והוא הפוך והכוונה על נבל הכרמלי וזה ודאי רחוק כי נבל לא הרע לו ולא לישראל אלא שהיה כילי ופחות. וי״מ לבן כמו נבל רומז על גוג ומגוג והוא נבואה עתידה. וי״מ על מות לבן כמו הבן והלמ״ד יתירה כמו הרגו לאבנר (ש״ב ג ל) ורומז על מות הבן הנולד לו תחלה מבת שבע אלא שאין לשון המזמור מתישב בו יפה וכן י״מ אותו בדרך זה לנבואה העתידה בזמנו ומאמרו אל יעוז אנוש. ומ״מ רוב המפרשים מסכימים שאמרו על גלית ולבן כמו הבן והלמ״ד יתירה והבן ר״ל האמצעי והוא שגלית קראו הכתוב איש הבינים מפני שבאו פלשתים על ישראל ואמר שם ושאול ואיש ישראל נאספו וגו׳ ויערכו מלחמה וגו׳ ופלשתים עומדים אל ההר מזה והגיא ביניהם ויצא איש הבינים ממחנה פלשתים גלית שמו (ש״א יז) וקראו איש הבינים להיותו עומד בין שתי המערכות ואע״פ שא״כ היה לו לכתוב יוד בין הבית והנון.
פסוק ב:והתחיל לשבח השם על הרגו אותו בזה המזמור והוא אומרו אודה ה׳ בכל לבי כלומ׳ בטוב כוונה אספרה כל נפלאותיך כלומ׳ שכשאירע לאדם נס אחד יזכור שאר הנפלאות על ידו.
פסוק ג:אשמחה ואעלצה בך כלומ׳ ידעתי כי שמחתי בך כלומ׳ שמאתך יצא נצחוני.
פסוק ד:בשוב אויבי אחור כלומ׳ שברחו כאומרו ויראו הפלשתים כי מת גבורם וינוסו (שם יז נא).
פסוק ה:כי עשית משפטי ודיני כלומ׳ שנלחמת בעבורי ישבת לכסא וגו׳ כלומ׳ אתה שופט צדק ישבת לכסא משפט שהיה מחרף את ישראל כאמרו אני חרפתי את מערכות ישראל היום הזה תנו לי איש ונלחמה יחד (שם פסו׳ י) וכן כי חרף מערכות אלהים חיים (שם פס׳ כו).
פסוק ו:גערת גוים ר״ל הפלשתים אבדת רשע גלית וגערת בלא קשר הבי״ת ר״ל השחתם כמו הנני גוער לכם את הזרע (מלאכי ב ג) ור״ל על שמתו הרבה מהם כדכתי׳ ויקומו אנשי ישר׳ ויהודה וירדפו את הפלשתים וגו׳ ויפלו חללי פלשתים (שם כב נב). שמם מחית לעולם ועד ר״ל אבדון נצחי.
פסוק ז:האויב הוא קריאה כמו הקהל חוקה אחת (במדבר טו טו) הדור אתם ראו דבר ה׳ (ירמ׳ ב לא) כלומ׳ אתה האויב היית מחרף מערכות ישראל ומגזם עליהם שאתה תשלים ותגמור חרבותיהם לנצח וכאלו כבר נעשה היית אומ׳ תמו חרבות לנצח כלומ׳ שכבר השלימו חרבותיהם כלומ׳ שאין להם עוד עוז שנחריבם וערים נתשת היית אומ׳ שלא יבנו לעולם אבל שיאבד זכרם. והמה כפל הכינוי ללא צורך כמו ותפתח ותראהו את הילד (שמות ב ו).
פסוק ח:וה׳ לעולם ישב וכונן למשפט כסאו על גאותך ושפט בצדק והיה משגב לדך ומפלטי לעתות בצרה ר״ל לעתות הצרה והבי״ת יתירה או הוא במקום ה״א ולכן יבטחו בך ה׳ וגו׳.
פסוק יב:ולכן אמ׳ כמעורר לעם זמרו לה׳ יושב ציון כלומ׳ שהוא יושב בציון ואע״פ שבזה הזמן עדיין היה הר ציון ביד היבוסי אמ׳ דרך נבואה על כי שם ישכון הכבוד ומשם הגידו בעמים עלילותיו ונפלאותיו.
פסוק יג:כי דרש דמים אותם זכר אותם זכר חוזר להשגחת האל על עצמו כלומר דורש דמים זכרם ולא ישכח צעקתם. וצעקת ענוים קרי והכוונה עניים כי על הרוב העניים הם ענוים.
פסוק יד:חננני ה׳ הוא נקרא בפתחות החי״ת והענין כמו שחננתני בזה האויב והיית מרוממי משערי מות חנני ותראה עניי ודאגתי מכל שונאי.
פסוק טו:ואמרו למען אספרה חוזר לפסוק חננני ה׳. כי דורש דמים היה ראוי להיות קודם לפסוק חננני ה׳ וכמוהו צעקו וה׳ שמע (תה׳ לד) כמו שיתבאר. ולמען אספרה ר״ל למען שאספר וגו׳. ותהלתיך בי״ד כמו תהלותיך וכמוהו נלאית ברוב עצתיך (ישע׳ מז יג) ואמרו כל תהלתיך ר״ל על הנסים שארעו לו לא כל תהלות האל שהרי כתי׳ מי ימלל גבורות ה׳ ישמיע כל תהלתו (תהלי׳ קו ב) ובשערי בת ציון הוא דרך נבואה.
פסוק טז:טבעו גוים פי׳ הפלשתים שבאו להלחם על ישראל ונפלו ממועצותיהם ונלכדו ברשתם.
פסוק יז:נודע ה׳ וגו׳ פי׳ במלחמה זו והוא שבפועל כפיו נוקש רשע ונוקש בצרי העי״ן כמו נוקש בפתח כלומ׳ שבהשתדלותו נהרג. וי״מ על שנהרג בחרבו כדכתי׳ וירץ דוד לקראתו ויעמוד על הפלשתי ויקח את חרבו וימותתהו (ש״א יז נא). הגיון סלה כלומ׳ זה הפלא וזאת התשועה היא לנו הגיון ודבור של שבח לעולם.
פסוק יח:ישובו רשעים לשאולה שאול הוא הקבר והוא העפר ומתוך כך ראוי לומ׳ בו ישובו כמו כי עפר אתה ואל עפר תשוב. ובדרש פירשו שאול גיהנם ורמז ליום הדין שאחר שתצא נשמתם מגהינם ויעמדו בדין ויתחייבו ישובון שם מנפש ועד בשר והוא במדרש משל החיגר והסומא ולשאולה כמו לשאול והה״א יתירה שכל תיבה שצריכה למ״ד בתחלה הטיל לה ה״א בסופה ובדרש פירשו מפני כך למדרגה התחתונה של גיהנם.
פסוק יט:כי לא לנצח וגו׳ כלומ׳ אם הרעו פלשתים לישראל לא יהיה כן לנצח וכן לא תאבד תקות עניים לעד והכתיב ענוים כמו שפירשנו למעלה.
פסוק כ:אל יעז אנוש כלומ׳ לא יתגבר ישפטו גוים ר״ל יקבלו ענשם ועל פניך כמו לפניך.
פסוק כא:ומורה בה״א כמו מורא באל״ף עשה להם דברים שעל ידם תשית להם מורא ר״ל שייראוך וידעו ויכירו כי אנוש המה סלה ולא תהיה להם תקומה כנגד האל ית׳.
