א לַ֭מְנַצֵּחַ עַלְמ֥וּת לַבֵּ֗ן מִזְמ֥וֹר לְדָוִֽד׃ ב אוֹדֶ֣ה יְ֭הוָה בְּכָל־לִבִּ֑י אֲ֝סַפְּרָ֗ה כָּל־נִפְלְאוֹתֶֽיךָ׃ ג אֶשְׂמְחָ֣ה וְאֶעֶלְצָ֣ה בָ֑ךְ אֲזַמְּרָ֖ה שִׁמְךָ֣ עֶלְיֽוֹן׃ ד בְּשׁוּב־אוֹיְבַ֥י אָח֑וֹר יִכָּשְׁל֥וּ וְ֝יֹאבְד֗וּ מִפָּנֶֽיךָ׃ ה כִּֽי־עָ֭שִׂיתָ מִשְׁפָּטִ֣י וְדִינִ֑י יָשַׁ֥בְתָּ לְ֝כִסֵּ֗א שׁוֹפֵ֥ט צֶֽדֶק׃ ו גָּעַ֣רְתָּ ג֭וֹיִם אִבַּ֣דְתָּ רָשָׁ֑ע שְׁמָ֥ם מָ֝חִ֗יתָ לְעוֹלָ֥ם וָעֶֽד׃ ז הָֽאוֹיֵ֨ב ׀ תַּ֥מּוּ חֳרָב֗וֹת לָ֫נֶ֥צַח וְעָרִ֥ים נָתַ֑שְׁתָּ אָבַ֖ד זִכְרָ֣ם הֵֽמָּה׃ ח וַֽ֭יהוָה לְעוֹלָ֣ם יֵשֵׁ֑ב כּוֹנֵ֖ן לַמִּשְׁפָּ֣ט כִּסְאֽוֹ׃ ט וְה֗וּא יִשְׁפֹּֽט־תֵּבֵ֥ל בְּצֶ֑דֶק יָדִ֥ין לְ֝אֻמִּ֗ים בְּמֵישָׁרִֽים׃ י וִ֘יהִ֤י יְהוָ֣ה מִשְׂגָּ֣ב לַדָּ֑ךְ מִ֝שְׂגָּ֗ב לְעִתּ֥וֹת בַּצָּרָֽה׃ יא וְיִבְטְח֣וּ בְ֭ךָ יוֹדְעֵ֣י שְׁמֶ֑ךָ כִּ֤י לֹֽא־עָזַ֖בְתָּ דֹרְשֶׁ֣יךָ יְהוָֽה׃ יב זַמְּר֗וּ לַ֭יהוָה יֹשֵׁ֣ב צִיּ֑וֹן הַגִּ֥ידוּ בָ֝עַמִּ֗ים עֲלִֽילוֹתָֽיו׃ יג כִּֽי־דֹרֵ֣שׁ דָּ֭מִים אוֹתָ֣ם זָכָ֑ר לֹֽא־שָׁ֝כַ֗ח צַעֲקַ֥ת עניים (עֲנָוִֽים׃) יד חָֽנְנֵ֬נִי יְהוָ֗ה רְאֵ֣ה עָ֭נְיִי מִשֹּׂנְאָ֑י מְ֝רוֹמְמִ֗י מִשַּׁ֥עֲרֵי מָֽוֶת׃ טו לְמַ֥עַן אֲסַפְּרָ֗ה כָּֽל־תְּהִלָּ֫תֶ֥יךָ בְּשַֽׁעֲרֵ֥י בַת־צִיּ֑וֹן אָ֝גִ֗ילָה בִּישׁוּעָתֶֽךָ׃ טז טָבְע֣וּ ג֭וֹיִם בְּשַׁ֣חַת עָשׂ֑וּ בְּרֶֽשֶׁת־ז֥וּ טָ֝מָ֗נוּ נִלְכְּדָ֥ה רַגְלָֽם׃ יז נ֤וֹדַ֨ע ׀ יְהוָה֮ מִשְׁפָּ֪ט עָ֫שָׂ֥ה בְּפֹ֣עַל כַּ֭פָּיו נוֹקֵ֣שׁ רָשָׁ֑ע הִגָּי֥וֹן סֶֽלָה׃ יח יָשׁ֣וּבוּ רְשָׁעִ֣ים לִשְׁא֑וֹלָה כָּל־גּ֝וֹיִ֗ם שְׁכֵחֵ֥י אֱלֹהִֽים׃ יט כִּ֤י לֹ֣א לָ֭נֶצַח יִשָּׁכַ֣ח אֶבְי֑וֹן תִּקְוַ֥ת ענוים (עֲ֝נִיִּ֗ים) תֹּאבַ֥ד לָעַֽד׃ כ קוּמָ֣ה יְ֭הוָה אַל־יָעֹ֣ז אֱנ֑וֹשׁ יִשָּׁפְט֥וּ ג֝וֹיִ֗ם עַל־פָּנֶֽיךָ׃ כא שִׁ֘יתָ֤ה יְהוָ֨ה ׀ מוֹרָ֗ה לָ֫הֶ֥ם יֵדְע֥וּ גוֹיִ֑ם אֱנ֖וֹשׁ הֵ֣מָּה סֶּֽלָה׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

ביאור שטיינזלץ

עדין שטיינזלץ

פסוק א:
לַמְנַצֵּחַ עַל מוּת לַבֵּן, שמו של שיר או אות למנצח, ואולי זהו שמו של אויב שמת, מִזְמוֹר תודה לה' – לְדָוִד.
פסוק ב:
אוֹדֶה לה' בְּכָל לִבִּי, אֲסַפְּרָה כָּל נִפְלְאוֹתֶיךָ,
פסוק ג:
אֶשְׂמְחָה וְאֶעֶלְצָה, אעלוז מרוב שמחה בָךְ, אֲזַמְּרָה לשִׁמְךָ, עֶלְיוֹן,
פסוק ד:
בְּשׁוּב אוֹיְבַי, כשאויבי נסוגו אָחוֹר, יִכָּשְׁלוּ וְיֹאבְדוּ מִפָּנֶיךָ.
פסוק ה:
הם נחלו תבוסה כִּי, כאשר עָשִׂיתָ מִשְׁפָּטִי וְדִינִי, וכשעמדתי בדין, דנת אותם לכף חובה. יָשַׁבְתָּ לְכִסֵּא המשפט של המלך, שׁוֹפֵט הצֶדֶק.
פסוק ו:
גָּעַרְתָּ בגוֹיִם, ומשמעה של גערה זו – אִבַּדְתָּ רָשָׁע, עד כדי כך ששְׁמָם מָחִיתָ לְעוֹלָם וָעֶד.
פסוק ז:
חילות הָאוֹיֵב תַּמּוּ, הושמדו, ומה שנשאר אחריהם הוא רק חֳרָבוֹת לָנֶצַח, וְעָרִים שנָתַשְׁתָּ, עקרת אָבַד זִכְרָם הֵמָּה. אפילו זיכרון לא נשאר מהם.
פסוק ח:
וכנגד כל אלה הנעלמים והנשכחים, ה' לְעוֹלָם יֵשֵׁב, כּוֹנֵן, הקים לַמִּשְׁפָּט את כִּסְאוֹ, מלכותו ומשפטו,
פסוק ט:
וְהוּא יִשְׁפֹּט תֵּבֵל בְּצֶדֶק, יָדִין את הלְאֻמִּים בְּמֵישָׁרִים.
פסוק י:
וִיהִי ה' מִשְׂגָּב, מעוז ומפלט לַדָּךְ, לעני, מִשְׂגָּב לְעִתּוֹת, לזמנים שהמסכנים נמצאים בַּצָּרָה.
פסוק יא:
וְיִבְטְחוּ בְךָ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ, היודעים ומכירים במציאותך, ה', ולכן גם נקשרים אליך, כִּי לֹא עָזַבְתָּ את דֹרְשֶׁיךָ, אלה המבקשים אותך והחפצים בך, ה'.
פסוק יב:
זַמְּרוּ לַה', יֹשֵׁב, היושבים בצִיּוֹן; הַגִּידוּ בָעַמִּים עֲלִילוֹתָיו, מעשיו. ספרו כיצד הצילכם מצרה והושיע אתכם.
פסוק יג:
כִּי הלוא ה' שהוא דֹרֵשׁ, תובע את הדָּמִים של הנקיים שנשפכו, אוֹתָם זָכָר, שהרי הוא יודע מיהו הרע ומיהו הטוב, ולֹא שָׁכַח צַעֲקַת עֲנָוִים, אלה הנוהגים כראוי ומצניעים את עצמם.
פסוק יד:
אל ההודאה צמודה תפילה על העתיד: חָנְנֵנִי, חנני, רחם עלי, ה', רְאֵה עָנְיִי, סבלי מִשֹּנְאָי; מְרוֹמְמִי, אתה המרים, המרחיק אותי מִשַּׁעֲרֵי מָוֶת,
פסוק טו:
לְמַעַן אֲסַפְּרָה – כשאראה בישועה – את כָּל תְּהִלָּתֶיךָ; בְּשַׁעֲרֵי בַת צִיּוֹן, המקומות ההומים והמרכזיים של העיר אָגִילָה, אשמח ואספר בִּישׁוּעָתֶךָ.
פסוק טז:
ולעומתי טָבְעוּ גוֹיִם בְּשַׁחַת, בבור שעָשׂוּ לאחרים, בְּרֶשֶׁת, במלכודת זוּ, אשר טָמָנוּ, בה נִלְכְּדָה רַגְלָם.
פסוק יז:
נוֹדַע ה', כאשר מִשְׁפָּט עָשָׂה בעולם, כשבְּפֹעַל כַּפָּיו נוֹקֵשׁ, נלכד הרָשָׁע. זהו הִגָּיוֹן, דבר שיש להגות ולדבר בו. או: נעימה, המיה – סימן למנגן. סֶלָה, גם זה סימן מוסיקלי, או: אכן.
פסוק יח:
יָשׁוּבוּ, ילכו רְשָׁעִים לִשְׁאוֹלָה. הרשעים הם יצורי שאול היוצאים ממנו אל העולם שלנו וצריכים לחזור לשם. וכן כָּל גּוֹיִם שְׁכֵחֵי, השוכחים את אֱלֹהִים.
פסוק יט:
ולעומת זאת – כִּי לֹא לָנֶצַח יִשָּׁכַח אֶבְיוֹן, עני, הנראה עזוב, אך בסופו של דבר ה' יפנה אליו, ותִּקְוַת עֲנִיִּים לא תֹּאבַד לָעַד.
פסוק כ:
קוּמָה, התגלה, ה', ואז אַל יָעֹז, יעז פניו אֱנוֹשׁ. אין לאנשים עזי מצח עמידה כאשר תתגלה בעולם, כאשר יִשָּׁפְטוּ גוֹיִם עַל פָּנֶיךָ, לפניך.
פסוק כא:
שִׁיתָה, שים, ה', מוֹרָה, פחד, או: חיתוך, גזרה לָהֶם, ואז יֵדְעוּ גוֹיִם שבעצם אֱנוֹשׁ הֵמָּה. בזמן שכוחם גובר, הם חושבים שהם חסינים מכל פגע. מוטב שידעו כי אין הם אלא בני אדם, ויש קצבה לכוחם ולחייהם. ובמשמעות נוספת: ידעו את חולשתם וחוליָם האָנוּשׁ. סֶּלָה.